מאז שללי גרציה אובחנה כחולת סרטן השד, היא לקחה על עצמה להשמיע את קולם של חולי הסרטן בפריפריה. ללי (47), תושבת קיבוץ דפנה שבגליל העליון ואם לנער בן 16.5, סיפרה בתקשורת את סיפורה, ועוסקת כיום ביוזמות לשיפור הטיפול הקהילתי בחולים באזור. את פתיחת מכון ההקרנות בבית החולים זיו בצפת היא רואה כהתקדמות מבורכת, אך לא מספיקה. לדבריה, הדרך למענה אמיתי על צרכיהם של חולי הסרטן בצפון הארץ עוד ארוכה מאוד – והיא תפעל בכל דרך כדי להביא לשינוי.

ללי גרציה בקיבוץ דפנה (צילום: מיכל רוזן).

"זה יום חג אבל הוא מהול בעצב", אמרה גרציה על הקמת מכון ההקרנות, "מצד אחד, צריך להודות על זה בקול שמחה וצהלה, כי מדובר בשינוי מדהים. אני חושבת שאחרי שבשנה האחרונה לתושבי הגליל הובטחו הבטחות ובעצם הבדיחה היתה על חשבונם, הפתיחה של מרכז ההקרנות בצפת עבורי, ללי גרצייה, שלצערי חליתי, זו סנונית של אור ושל תקווה. זה מקצר בחצי את מרחק הנסיעה וזה הרבה, זה משמעותי ועל כך אני מודה. מצד שני זה קצת מידי. זו כאילו מתנה שהיא קצת ריקה מתוכן. חסר המאיץ השני, חסרות מיטות אשפוז, חסרים פה עוד כל כך הרבה פרמטרים, אז מה עושים? איך מרדימים אותנו תושבי הפריפריה, 'קחו סוכריה בדמות מכון הקרנות' ואנחנו לוקחים את זה. היי, במרכז זה לא היה עובר".

"אני לא ממעיטה בערך של מרכז ההקרנות, ואני יודעת כמה אנשים עבדו על זה", אומרת ללי, "מדובר בעשרות שנים של עבודה מאומצת. אבל אסור לשניה להוריד רגל מהגז, כי הפערים הם עדיין כל כך גדולים והעוולה היא כל כך רבת שנים, שאיך הם ישנים בלילה בשקט?", היא שואלת, ומונה את מה שעוד חסר: "במכון ההקרנות יש מאיץ אחד בלבד. מה קורה אם הוא מתקלקל? וזה קורה, זה מכונות. חוץ מזה, לא אישרו את החדרים האונקולוגיים כדי לקבל את החולים, ואין אפשרות להתאשפז במחלקה ייעודית לחולי סרטן. זה אומר שאם אני עולה למיון צפת וצריך לאשפז אותי, אני מתאשפזת בפנימית, שזה גזר דין מוות."

סוגיה נוספת שחסר לה מענה, היא אומרת, היא האבחון המוקדם. "בעיניי בית חולים זיו מאוד מנסה אבל יש שם בעיה של תקנים, של תקציב. כמה שלא ישתדלו שם, יש שם מכשיר אולטרסאונד אחד, עם קיבולת מוגבלת, וזה מה יש. בכל הנוגע במכשור אחר, גם זה אין. הייתי צריכה פט.סי.טי. (סוג מיוחד של בדיקת סי.טי. – מ.ר.) – אין פה. נסעתי לבילינסון בפתח תקווה, ששם יש את התור הכי מהיר עם המכשור הכי חדיש" (במשרד הבריאות מסרו בתגובה שבית החולים זיו יתחיל להפעיל בקרוב מכשיר פט.סי.טי).

צריכה אולטרסאונד לאבחון סרטן שד? תבואי עוד שנה

סיפור הסרטן של ללי מתחיל לפני שנה וחצי, בינואר 2016, בביקור אצל רופא המשפחה עקב דלקת ריאות חמורה. על הדרך הראתה לו ללי שהעטרה סביב הפטמה שלה נפלה פנימה. הרופא נתן לה הפנייה דחופה לכירורג שד. בבדיקה, שנערכה למחרת, הוא לא זיהה דבר מה חשוד, אך ליתר ביטחון הפנה לאולטרסאונד שד. כשללי התקשרה למרכז הרפואי זיו בצפת לתאם תור לאולטרסאונד, התור הפנוי הקרוב היה, לדבריה, רק שנה קדימה. היא פנתה למכונים הפרטיים הקרובים ביותר לקיבוץ דפנה – בטבריה ובקריות, מרחק של שעה-שעה וחצי נסיעה והתור הקרוב ביותר היה כעבור שלושה חודשים – בסוף אפריל. רק לאחר מאמץ והפעלת קשרים, היא הצליחה להקדים את התור בצפת לתחילת אפריל. "אז בין ינואר לאפריל אני באוויר, כי אני בפריפריה, כי מבחינתם אני שקופה" אומרת ללי.

ללי גרציה בזמן הטיפולים הכימותרפיים במרכז הרפואי זיו בצפת (תמונה באדיבות המצולמת).

אפריל הגיע ואיתו האולטרסאונד המיוחל, שבו מתגלה ממצא חשוד. ללי מופנית לביופסיה. "לימים ידעו להגיד שהסרטן שלי התחבא מתחת לפטמה, אי אפשר היה לגעת בו במישוש. זה מאוד חשוב לטובת המודעות" מסבירה ללי. עד התור לביופסיה עובר עוד חודש, ושבוע לאחר מכן מתקבלת התוצאה החיובית – לללי יש סרטן שד. הסרטן אמנם הוגדר כ"סרטן קל", שלב 1, אך לללי חשוב להבהיר שכל סרטן הוא שונה, והיא "זכתה" בכל החבילה: ניתוח כריתה חלקי, כימותרפיה אגרסיבית במשך חצי שנה ו-33 טיפולי הקרנות – המספר המקסימלי. בחמש השנים הקרובות היא גם צריכה לקחת כדור מידי יום ביומו.

הדרך שעשתה ללי מידי יום לטיפולי ההקרנות ממחישה את הצורך במרכז הקרנות בצפון. שישה וחצי שבועות, חמישה ימים בשבוע, נסעה ללי כל בוקר מדפנה לבית החולים רמב"ם בחיפה – מרחק של כשעתיים לכל כיוון. את תהליך ההקרנות ללי מתחילה אחרי שהיא מסיימת עם הכימותרפיה, כשגופה חלש והיא חשה ברע. "במצב כזה אני צריכה לעלות על אוטו, וזה לא כזה פשוט למצוא מישהו שייקח אותך ויחזיר אותך כל יום".

ביומיים הראשונים ללי שילמה על מונית. אחרי שהבינה שעל יומיים היא שילמה 1,100 ש"ח, היא הבינה שהיא לא יכולה להרשות את זה לעצמה. "גם אם יחזירו לי, אין לי מאיפה להוציא את הכסף הזה", אמרה ללי והוסיפה "הקופה, או למעשה המדינה מחזירה רק 50% מההוצאה, אז אם הוצאתי 30 אלף ש"ח, המדינה תחזיר רק 15 אלף ש"ח. זה נראה למישהו הגיוני?". היא מדגישה שאת המונית היא חלקה עם שני חולים נוספים, שכל אחד שילם 1,100 ש"ח.

במשך שבועיים נאלצה ללי למצוא פתרון אחר כדי להגיע לרמב"ם, ואחרי מאמצים גדולים שהפעילה הוחזר מערך ההסעות לבית החולים והיא והחולים הנוספים זכו להסעה מאורגנת – שיפור שגם בו יש קושי. "זו הקלה מאוד גדולה שיש הסעה ואת לא מממנת את זה, אבל החולים הם ברמות שונות של חולי, למשל היה חולה שהקיא בהסעה. צריך הרבה אורך רוח, ולא תמיד יש לך סבלנות, כי כואב ולא נעים, זה טרנזיט נוסעים כזה."

לאורך כל תקופת המחלה התעורר בללי הרצון לזעוק את זעקת החולים, והיא סיפרה את סיפורה ל-ynet ולערוץ 2. "המחקרים מראים שבצפון מתים יותר מסרטן, אז אם אני מתה יותר, לפחות שקולי יישמע", אומרת ללי, "זה המסר שלי לאורך כל השנה הזו. הסרטן הוציא ממני את הפעילה החברתית שבכיתה י"ב ישבה במועצת תלמידים ופתאום, נפוחה מכימותרפיה, היא בערה ממני החוצה."

בסופו של מסע הטיפולים, התבשרה ללי שאין לה יותר סרטן. לבשורה הזו נלווה ספק, שכן במשך חמש השנים הקרובות, המחלה עלולה לחזור. אבל עכשיו, כשהמחלה כבר כמעט מאחוריה, ללי נחושה לחולל שינוי למען חולים אחרים. ולאחרונה הקימה בעזרת מאמנת כושר קבוצת הליכה לחולות בבקרים וכך, תוך כדי ההחלמה וההתאוששות, ללי פועלת להקמת בית תומך לחולים ומשפחותיהם בצפון. "אני מנסה לחשוב איך אני מאירה, איך בעצם מייצרים שינוי", היא אומרת, "לבוא מהמקום של לתת, אני רואה שפה יש חושך אז צריך להדליק פה את האור. אני משתפת גורמים שונים בחלום-חזון שלי, ליצור משהו כמו 'בית אורנית' בפתח תקווה או 'חזקים ביחד' בחיפה. יש מקומות כאלה, לא המצאתי את הגלגל, ואני רוצה שיהיה גם אצלנו".

"אני לא רוצה לעבור לפתח תקווה כדי לזכות ברווחת המחלים, רווחת החולה או רווחת התומך. אני רוצה להמשיך לחיות בביתי ולקבל את אותם הדברים כמו במרכז", אומרת ללי. כרגע אף עמותה לא נרתמה ליוזמה, ואם הדבר יידרש היא תפתח עמותה חדשה. למרות הכל, אין בה טיפה של ייאוש – רק אופטימיות. "יש עוד הרבה מה לעשות אבל יש תקווה, צריך להמשיך בנחישות, להמשיך להאיר", היא מסכמת.

משרד הבריאות: "תומכים בקידום הטיפול בחולי סרטן בפריפריה"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לטענות על החוסרים במרכז הרפואי זיו: "משרד הבריאות תומך בקידום הטיפול בחולי הסרטן בפריפריה. במסגרת זו נפתח מרכז הקרנות לווייני, שעובד תחת המרכז בבית החולים שיבא. המרכז יתפתח באופן הדרגתי ובהתאם ליכולות המקצועיות והתקציביות של בית החולים. בנוסף, אושר מכשיר PET-CT לבית החולים צפת, אשר אמור להתחיל פעולתו בקרוב ולסייע בתחום אבחון. לשני תחומים אלו גוייסו צוותים מקצועיים."

לגבי הקמת מחלקת אשפוז אונוקולוגית נמסר כי הבקשה הגיעה מבית החולים רק לאחרונה, ונבחנת על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים במשרד.