אזהרה: הכתבה מכילה תיאורים מילוליים של מעשי זוועה ואלימות קשים.

מארי תומסון הייתה קצינת משטרה מצטיינת בפלורידה כשמנהל תחנת המשטרה הציע לה ב-2004 לעבור לשרת את המדינה בבגדד. כוחות הביטחון האמריקאים נזקקו למיטב הקצינים והמדיריכים על מנת להכשיר את כוחות הביטחון העיראקים החדשים, שמונו לתפקיד לאחר שארה"ב הביסה את צבאו של סדאם חוסיין וכבשה את עיראק. מארי, אז בת 44, נרתמה למשימה ועברה מפלורידה הטרופית למזרח התיכון הצחיח. בשנת 2008 היא הועברה למחנה ספייצ'ר הסמוך לתיכרית. שם היא פיקדה על הכשרות חיילים עיראקים, סונים ושיעים שבדיוק לפני שלוש שנים נרצחו בבורות ההריגה של דאע"ש. בראיון ראשון מסוגו היא מספרת ל'דבר ראשון' על הקיץ ההוא, לפני שלוש שנים, בו חזתה במרקע הטלוויזיה בחניכים שלה נאספים ללב הַמַּאְפֵּלְיָה.

"ראיתי חדשות, הראו את הטבח במחנה ספייצ'ר, איך המחבלים הארורים האלה מובילים אנשים כמו בהמות במשאיות ואז מסדרים אותם בשורות ויורים בהם. צמרמורת אחזה בי. לקח לי כמה רגעים להבין שאני עשויה לראות חניכים שלי, עיראקים צעירים שאני הייתי המאמנת שלהם. ואז זה הכה בי. ראיתי כמה צעירים שהכרתי, שהדרכתי, שאהבתי, בשורת המוצאים להורג. אני לא אשכח את היום הזה לעולם". סיפרה תומסון המתגוררת כעת בכנסיית המשיח האנגליקנית ליד שער יפו בירושלים.

מאז שפונתה עם יתר הכוחות האמריקאים מעיראק ב-2012, מתגוררת מרי בישראל: "נדבקתי בנגיף של המזרח-התיכון, אני לא מצליחה להיפטר ממנו" היא אומרת בחיוך רחב. והסיפורים על הזוועות שדאע"ש חוללו עולים בה אחד אחרי השני:

"עוד כשהוצבתי בבגדד, היה לנו מאבטח עיראקי שמאוד התחברתי אליו. הוא היה אדם צעיר בתחילת דרכו. הייתי מכינה לו קפה ושואלת אותו כל בוקר לשלומו. יום אחד הוא לא הגיע. חשבנו שהוא חולה. ואז למחרת גופתו הושלכה מול שער המפקדה שלנו ועל חולצתו נכתב שכל מי שיבגוד באומה המוסלמית וישתף פעולה עם הכופרים ימצא את מותו. הייתי המומה. זה היה המפגש הקרוב הראשון שלי עם דאע"ש."

אדם מתאבל על קבר אחים בו קבורים כנראה אזרחים שהיו בעבר חיילים בצבא עיראק ונטבחו ע"י דאעש. יוני 2015(צילום:סוכנות AP).

"ההשתלטות של דאע"ש על עיראק לא הפתיע אותי. אני זוכרת איך הקצינים והחיילים העיראקים התחננו שנשאר שם. הם היו אומרים לי: מארי, אל תלכו, אנחנו מתחננים, ישחטו את כולנו, הם יערפו את ראשינו אם תלכו… אבל אובמה רצה להיות גיבור ולהחשב כמי שהביא שלום עולמי, אז הוא הוציא את צבא ארה"ב מעיראק בלי לעשות כל חשבון. לעולם לא אסלח על כך. אני התנגדתי לפלישה האמריקאית לעיראק, ועד היום אני חושבת שזו הייתה טעות, אבל היציאה מעיראק הייתה טעות חמורה בהרבה. הפקרנו את המדינה הנפלאה הזו לטרוריסטים."

היום מציינים בעיראק שלוש שנים לטבח ספייצ'ר, מעשה הטבח-המתועד הגדול ביותר שדאע"ש ביצעו. בתחילת יוני 2014 כבש דאע"ש את העיר מוסול, בת כ-2.5 מיליון תושבים, תוך יומיים בלבד. משם המשיך הארגון לכיבוש העיר תיכרית ב-12 ביוני 2014. לאחר שתיכרית נכבשה הורה מפקד מחנה ספייצ'ר של הצבא העיראקי לחייליו, לפשוט את מדיהם ולצאת לחופשה. למעשה הייתה זו הדרך שלו לבקש מהם לברוח מהאזור הנשלט בידי המחבלים, לבגדד מולדתם, ולעשות זאת בלבוש אזרחי כדי שלא יחשדו כאנשי השלטון בבגדד. אלפי חיילים יצאו מהמחנה לבושים בבגדים אזרחיים לעבר הכביש והמתינו לאוטובוסים שייקחו אותם לבגדד. לוחמי דאע"ש הגיעו גם הם בתלבושת אזרחית למחנה, והציעו לחיילים הסעה לבגדד באוטובוסים ומשאיות. החיילים הובלו למתחם הארמון הנשיאותי של תיכרית, שם חולקו לשלוש קבוצות – סונים, שיעים ונוצרים.

הסונים התבקשו להפר את שבועתם לצבא עיראק ולהישבע אמונים לדאע"ש. השיעים והנוצרים הועברו בשיירות לשטח פתוח בו נטבחו, רובם בירי נשק-קל, חלקם בעריפת ראש. לוחמי דאע"ש תיעדו את האירוע, באופן ספונטני, במצלמות הטלפונים הניידים שלהם ולא בצורה מאורגנת ומבוימת (כפי שנעשה במקרים אחרים). גופות הנרצחים הושלכו לבולען של חספה. אחרי הטבח פרסם הארגון הרצחני את הסרטונים בגאווה תוך שהוא טוען כי רצח 1,700 כופרים. חוקרים שונים אומדים את מספר הקרבנות בין 1,556 ליותר מ-1,700.

הטבח במחנה ספייצ'ר היה אחד ממעשי הטבח ההמוני הראשונים של דאע"ש, אחרי שהתנתקו מאל-קאעידה, והוא היה רמז לבאות. בשורה של מעשי טבח נוספים בשלוש השנים הבאות, רצחו אנשי הארגון לפחות 26,429 בני אדם במעשי טבח דומים ובפיגועים, בעיראק לבדה.

אזרחים עיראקיים עוזבים את בתיהם במוסול בעקבות הגעת כוחות צבא עיראק ותחילת הקרבות לשחרור העיר מידי דעא"ש (צילום: AP Photo/ Khalid Mohammed).

אלף מיתות משונות

דאע"ש הוקם כהיתוך של שני גורמים: ארגון אל-קאעידה, בגילגולו רב "התהילה" לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ופליטי משטר הבעת' העיראקי המובס, סונים אשר פורקו מנשקם על ידי האמריקאים בפלישתם ב-2003. הארגון הסוני ביקש "לנקום את דמם של המוסלמים" באמצעות רצח המוני, ובכך, לשיטת מנהיגיו, להביא את הגאולה לעולם. את אנשיו, שיטותיו, אמצעיו, ואופיו ירש דאע"ש מהארגון "גדודי א-זרקאווי". הארגון, שנקרא על שם מנהיגו הירדני אבו מוסעב א-זרקאווי, היה האכזרי ביותר מבין המיליציות הסוניות הרבות שקמו אחרי הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003. הוא זכה לפרסום רב בזכות פיגועי התופת האכזריים שלו ובזכות צילום, והפצה המונית, של סרטוני עריפת ראשים של "כופרים".

א-זרקאווי נשבע אמונים לאל-קאעידה וקיבל, בתמורה, מימון והדרכה דתית. אלא שגם מנהיגי אל-קאעידה הרצחניים ביקרו אותו לא אחת על המוסלמים הרבים בהם טבח ועל האופן האכזרי בו פעל, עליו התהדר בסרטוניו. אחרי חיסולו של א-זרקאווי ב-2006, ייסדו יורשיו את "המדינה האסלאמית בעיראק"; ארגון טרור רצחני שהמשיך את האידאולוגיה ושיטות הפעולה של א-זרקאווי. לימים שינה הארגון את שמו לדאע"ש (ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית בעירק ובשאם", שאם הוא כינוי לאזור בו הוקמה סוריה). בסוף יוני 2014 הכריז מנהיג דאע"ש, אבו באכר אל-בגדדי, על הקמת הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם ושינה את שם הארגון לשם יומרני אף יותר: "המדינה האיסלאמית".

מאז היווסדו, וביתר שאת מאז הקמת הח'ליפות, ביצע הארגון הוצאות להורג ורצח המוני במגוון דרכים ושיטות, ואף דאג לתעד ולפרסם רבים מהם. הארגון מצייר – בשפתו, בכתביו ובסרטונים שהוא מפרסם – עולם של כופרים, צלבנים, מתנגדים ובוגדים אותם הוא יביס באכזריות וללא מורא. דאע"ש החזיר לציוויליזציה המערבית את המושג "אלף מיתות משונות", שנראה היה שחלף מעולמנו בעשורים האחרונים.

רצח בשריפה, בסקילה, בצליבה, בהשלכה מבניינים גבוהים, בתלייה, בהזרקת רעלים, בהקפאה במקררי בשר, בחניקה, בדקירה, בעריפת ראש בסכין, גרזן או חרב, ביריית אקדח, רובה או מקלע. כל אלה היו זרים, למרבית האנושות, בראשית המאה ה-21. אך דאע"ש לא רק פעל כך, הוא גם שידר את כל מעשי הזוועה, תוך שהוא יוצר תרבות חדשה-ישנה של שווקי עבדים, סחר בשפחות מין, כליאה של בני אדם בשלשלאות וכלובים, סקילות ומלקות בכיכר העיר וגדימת איברים כאמצעי ענישה.

את האכזריות הרבה ביותר הפגין הארגון מול המיעוט היזידי, במסע רצח שהתפרסם מאוחר מדי בתקשורת העולמית. לפי הערכות האו"ם נרצחו על ידי דאע"ש, בקיץ 2014, כ-5,000 מבני העדה היזידית ונחטפו כ-7,500 נשים וילדות. גורלן של כ-3,000 מבין אותן נשים וילדות לא נודע עד היום. במהלך שנת 2016 הכירו ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם, בהשמדת היזידים וברדיפת נוצרים, שיעים, ומיעוטים דתיים נוספים, ברחבי עיראק וסוריה, כרצח עם.

יזידים בורחים בעת ימי המתקפה של דאעש על עיראק. צילום ארכיון: סוכנות AP

מאז הקמת הח'ליפות, התרחבה הפעילות הרצחנית של דאע"ש לעשרות מדינות נוספות בעולם. במרביתן, נשבעו ארגוני טרור ג'יהאדיסטים שבועת אמונים לדאע"ש. מאות פעילים של הארגון, מסוריה ועיראק, נשלחו להנהיג את השלוחות באפגניסטן ובלוב. עם זאת, גם בשנים בהן הרחיב את פעילותו למדינות אלה, מרבית אירועי הרצח בוצעו בעיראק.

לפי בדיקת "הוועד למאבק ברצח עם", מאז יוני 2014, דאע"ש והארגונים המסופחים לו ברחבי העולם רצחו לפחות 45,775 בני אדם לא חמושים (אזרחים ושבויים), ממוצע של יותר מ-40 נרצחים מדי יום. מתוכם לפחות 26,429 בני אדם, המהווים 58% מסך הקרבנות שנרצחו בעיראק – מולדתו של הארגון. מרבית הנרצחים בעיראק הם יזידים ושיעים.

בגדד היא בירת הפיגועים של דאע"ש; לפחות 2,000 בני אדם נרצחו בפיגועי בגדד בשלוש השנים האחרונות. מרבית הפיגועים בוצעו באמצעות רכבי תופת. מוסול היא בירת מעשי הטבח עם קרוב ל-6,000 קורבנות שנרצחו במעשי טבח והוצאות להורג. מרביתם נקברו בבולען של חָסְפַה. בסוריה בה הפך ארגון הטרור העיראקי לארגון הטרור הגדול ביותר בעולם נרצחו 8,350 בני אדם המהווים 18% מסך הקרבנות. בוקו-חראם, שנשבע אמונים לדאע"ש בינואר 2015 ושינה את שמו ל"מחוז מערב אפריקה של המדינה האסלאמית", רצח לפחות 7,700 אזרחים בניגריה, כ-1,000 בקמרון, ומאות נוספים בצ'אד וניג'ר מאז שהצטרף לארגון.

בוקו-חראם הוא השלוחה הרצחנית ביותר של הארגון מחוץ לסוריה ועיראק, והוא אחראי לרצח של 21% מסך קרבנות הארגון. "מחוז חורסאן", הפועל בפקיסטן ואפגניסטן רצח כ-1,000 אזרחים, מרביתם שיעים. מדי שנה דאע"ש מכפיל פי כמה את ההרצח ההמוני שהוא מבצע במהלך חודש הרמדאן. ברמאדן בשנה שעברה רצח הארגון 1,234 בני אדם. מאז תחילת הרמדאן הנוכחי (לפני שבועיים וחצי) נרצחו על ידי דאע"ש 590 אזרחים, כפליים מאשר בחודשים שלפני כן.

ככל ארגון טרור משתמש גם דאע"ש באירועים אלו על מנת לזרוע פחד, אלא שבשונה מארגוני טרור אחרים (מלבד אל-קאעידה) דאעש ומחבלים שנשבעו לו אמונים הצליחו להגיע למוקדים שונים ברחבי העולם. אנשי דאע"ש יצרו בקרב הציבור תודעה כי זרועות הארגון יכולות להגיע לכל מקום ולפגוע בכל אדם. דאע"ש וגרורותיו, ומחבלים שפעלו בשמו ובמקרים רבים זכו לתמיכתו, ביצעו פיגועים ורצחו אזרחים ב-37 מדינות עד כה, אך הקרבנות היו אזרחיהן של לפחות 76 מדינות.

הדימוי שיצר לעצמו הארגון כארגון עולמי שידו בכל, משרת אותו הן על מנת לגייס תומכים חדשים לשורותיו והן על מנת להצדיק בפני העולם הסוני, אליו הוא משתייך, את האידיאולוגיה הקיצונית בה הוא מחזיק. לתפיסתו, הארגון לוחם בכופרים באשר הם, בכל מקום בו הם נמצאים, ובכך הוא מצדיק בין היתר את הפגיעה המרובה בסונים החיים בשטחי שליטתו. במובנים רבים פעולות אלו אינן שונות מהותית מפעולות אחיו הבכור של הארגון, אל-קאעידה.

העולם שנבנה תחת דאע"ש נשלט על ידי האידאולוגיה הרצחנית הזאת. עם זאת, ניתן לזהות בארגון מידה מסוימת של מעשיוּת: ככל שהארגון עסוק יותר בלחימה, וככל שמתרבות החזיתות בהן הוא עסוק, כך מצטמצם מספר אירועי הרצח ההמוני שהוא מבצע. משמעות הדבר היא שמלחמה בארגון מצילה את חייהן של הקבוצות החיות באזורי שליטתו. לעומת זאת, אי לחימה בארגון, ומתן יד להתפשטותו, היא בגדר סיוע להתפשטות ההשמדה.