המושב "ים המלח- דיון ומבט עתידי על עולם הסביבה התעסוקה והכלכלה בישראל בעוד 20 שנה", במסגרת הוועידה השנתית ה-45 למדע וסביבה שמארגנת האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, שהתקיימה אתמול (שלישי), נקבע הרבה לפני דליפת החומרים המסוכנים לנחל אשלים, ואמור היה לעסוק לעסוק בעתיד התעשייה באזור לקראת סיום תקופת הזיכיון של כימיקלים לישראל (כי"ל) על מפעלי ים המלח בשנת 2030. אך מטבע הדברים, השיח בין משתתפי המושב נסוב בעיקר סביב האסון הסביבתי שגרם מפעל רותם אמפרט, חברת בת של כ"יל, באשלים.

פאנל בנושא תעשייה בים המלח בועידה השנתית לאקולוגיה ומדעי הסביבה (צילום: האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה)

מנכ"ל כי"ל, אשר גרינבאום, התייחס בפתח דבריו לקריסת בריכת השפכים במפעל רותם אמפרט. "קיבלתי את הידיעה בשעה 11:00 לערך ביום שישי, וחשכו עיני" אמר, "מאז סדר היום שלי התשנה לחלוטין, אני והצוותים שלנו עוסקים 24 שעות…אני חייב להגיד שזה אירוע מאד מצער, זהו אירוע חריג, מעולם לא היה לנו דבר כזה, החובה שלנו היא לשקם את הוואדי". בתשובה לשאלת מנחה המושב, העיתונאי אביב לביא, על החזרה המהירה לפעילות, כולל שימוש בבריכות זהות לזו שקרסה, השיב גרינבאום כי "אנחנו עובדים בצמוד לרשויות ובכפוף לכל האישורים הנדרשים, ועשינו סקר סיכונים".

מפעל רותם אמפרט (צילום אלי גל)

סוגיה נוספת הקשורה לתכניות הפיתוח של כי"ל, ועלתה בדיון, היא התוכנית להקמת מכרות פוספטים בשדה בריר, מרבץ פוספטים סמוך לערד בו מעוניינת חברת רותם אמפרט. "זה שדה אסטרגי והחברה פועלת להשיג את כל האישורים הנדרשים" טען גרינבאום, "במידה ויוכח כרייה בשדה בריר תגרום לאיזשהו נזק בריאותי, אנחנו לא נכרה שם" . לביא ניסה להקשות עליו, והצביע על קביעתו של משרד הבריאות לפיה אכן קיימים סיכונים בריאותיים מכרייה באזור, אך מנכ"ל כי"ל העדיף שלא להשיב.

שולי נזר, סמנכ"לית בכירה באשכול התעשיות של המשרד להגנת הסביבה, אמרה כי "כאחראית על תחום החירום, אני רגילה לישון עם הטלפון מתחת לכרית, הדבר הראשון שאני חושבת כשיש אירוע כזה, הוא לוודא שאין נפגעים. בשלב השני – להבין איפה הכשל, כי מבחינתי כשיש אירוע יש כשל".

על הטענות לפיקוח יתר מצד של התעשייה, ובמקביל טענות מצד ארגוני סביבה כי המשרד מקל מדי על תעשיות מזהמות, אמרה נזר כי מדובר בשאלה של איזונים. "אחרי אירוע כזה, קל לומר 'אני נכנס בהם'" אמרה, "אבל בסופו של דבר אנחנו גורם מקצועי, שאחראי על רווחתו של הציבור. להוציא צו סגירה זה קל – תפקיד הצוות זה לייצר מצב שאנחנו חיים במדינה שמספקת לאזרחיה רמת שירותים טובה ומבטיח שהציבור מוגן. השאלה היא לא איך אני סוגרת את המפעל, לי ברור שמפעל מפסיד לא יכול להעסיק מהנדסים טובים, והופך מבחינתי לסיכון".

מי שהפנה את תשומת הלב של משתתפי הדיון למחיר ששילמה הסביבה מקריסת בריכת השפכים, היה המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, יהושע שקדי, שדיבר על החוויה האישית שלו מהביקור בנחל אחרי האירוע. "לראות נחל שאתה אוהב לטייל בו עם חומצה מבעבעת, זה מראה מזעזע", סיפר. לדבריו, על פי הערכת פקחי הרשות רוב אגן ההיקוות של נחל אשלים זוהם ועד כה נמצאו לפחות שישה פגרים של יעלים ששתו מי חומציים וצמחים רבים נבלו.

הגבים לאורך נחל אשלים (צילום: בעז פריפלד רשות הטבע והגנים)

בנוסף, הזהיר שקדי מהאפשרות שהיו במים מתכות כבדות. דבר העלול לגרום לתגובת שרשרת שתחריף את המשבר האקולוגי. אם זה אכן המצב, טען, צמחים ייקלטו את המתכות הכבדות לתוכן וכשבעלי חיים יאכלו אותם הם עלולים למות מהרעלה ואז אוכלי נבלות כדוגמת תנים ונשרים עלולים לאכול את הפגרים ולהיות מורעלים בעצמם.

לטענת פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות והנדסה כימית מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון , הבעיה המרכזית של שילוב תעשייה וריכוזי אוכלוסייה, היא שאין למדינת ישראל "חצר אחורית".

"מדינת ישראל קטנה וצפופה ואין לה 'חצר אחורית'. אי אפשר לדבר כל הזמן במושגים של 'נרחיק, נרחיק'. היו מפעלים בבאר שבע, אז העבירו אותם לנאות חובב. עכשיו נאות חובב זה ליד עיר הבה"דים, אז נעביר אותם הלאה, זה לא ייגמר" טען, "צריך  לפעול ככה: שיהיו מפעלים,  ויהיו אנשים על יד, ושיהיה שיח שקוף ואמון (בין המפעלים לתושבים מ.ה)".

על הקשר בין המפעלים לתושבים סביבם, הוסיפה נזר כי לדעתה המצב בו הרגולטור הוא הגורם שנמצא בקשר עם תושבים הוא מצב לא תקין, וצריך לפתח קשר ישיר בין המפעלים לתושבים. "בגרמניה, התעשייה היא זאת שמקדמת את השיח מול האוכלוסייה היא לא מסתתרת מאחורי רגולטור היא לא עומדת בצד ומחכה שהרגולטור יכריע" אמרה, "היום כשיש שם תקלה בלפיד, הרגולטור בכלל לא שומע מזה". בהקשר זה יש לציין שהמשרד להגנת הסביבה, בו עובדת נזר, הוא הרגולטור הרלוונטי.

סוגיית היעדר המרחב בישראל התבטאה גם בשלב השאלות מהקהל בסוף הדיון. בו טען אחד הנוכחים כי המשרד להגנת הסביבה אימץ את הקריטריונים האירופיים והאמריקאים, על אף שמדינת ישראל קטנה הרבה יותר, ואין בה את אפשרות ליצור אזורי תעשייה מרוחקים מאוכלוסייה.