דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
זיכרון השואה

זיכרון השואה / עם הלאומנות העולה, כיצד מתמודדת פולין עם זיכרון השואה?

POLIN, המוזיאון היהודי בוארשה מנסה להתמודד עם מקומם, או יותר נכון היעדרם, של היהודים בפולין ב-70 השנים האחרונות וללמד את העם הפולני מהי סובלנות | מבט על האופן שבו הפולנים מסתכלים עלינו ועל עצמם

המוזיאון לתולדות יהדות פולין בוארשה (צילום: Kpalion/ wikimedia).
המוזיאון לתולדות יהדות פולין בוארשה (צילום: Kpalion/ wikimedia).

נתחיל עם המיקום. המוזיאון היהודי החדש נמצא במרכזו של מה שהיה הרובע היהודי של וארשה במשך מאות שנים ואזור הקרבות המרכזי של מרד גטו וארשה, ממש ממול אנדרטת רפפורט המפורסמת ולצד אנדרטת ה-ב' שהוקמה על-ידי יצחק "אנטק" צוקרמן וחבריו לאחר המלחמה כיום נמצאת כאן שכונת מורנוב, שכונת מגורים שלווה, בתים נמוכים והרבה מרחבים פתוחים ואנדרטאות.

מן העבר השני – אנדרטת רפפורט לציון מרד גטו וארשה (צילום: Bennian / Shutterstock).
מן העבר השני – אנדרטת רפפורט לציון מרד גטו וארשה (צילום: Bennian / Shutterstock).

זו תמצית הסיפור כולו. המוזיאון מנסה מצד אחד להשתלב במרחב הקיים, להיות חלק על-ידי עיצוב סולידי מבחוץ המשתלב בשכונה והפעלה של מרכז פעילות לילדים ומשפחות הפתוח חינם לתושבי השכונה והעיר ומן הצד השני, להתמודד עם החור הגדול, הפיל בחדר – "היעלמותם" של 3 מיליון יהודים שחיו בשטחי פולין עד מלחמת העולם השנייה.

המושג היעלמות, נראה לנו צורם, מכעיס ומקומם אולם זו התשובה הרווחת שמקבלים מדריכי המוזיאון כאשר הם שואלים ילדי ונוער מה הם יודעים על היהודים. נראה שההתמודדות עם עיצוב זיכרון השואה בפולין נמצאת רק בתחילת דרכה ועוד פחות מזה ההתמודדות עם חלק מהותי בקיומה של פולין שהרי היהודים היו חלק בלתי נפרד מהאומה הפולנית מתחילת דרכה, כאשר סוחרים יהודיים שהגיעו למקום והתיישבו בו, היו מרכיב חשוב ומהותי בהפיכת דוכסות קטנה לאחת הממלכות הגדולות בעולם.

כישראלי ויהודי אי אפשר לבקר במוזיאון בלי לחוש תחושות מעורבבות והפוכות. בין שמחה והערכה לפולנים שבחרו להקים מוזיאון כה מרהיב לספר את סיפור העם היהודי בפולין עוד בטרם קיים מוזיאון המספר את ההיסטוריה הפולנית כולה לבין חשדנות רבה – האם יש כאן ניסיון לטשטש את מקומם של הפולנים בשואה? את האנטישמיות הפולנית בת 800 השנים? האם אין כאן הכתבה של זיכרון מזויף בעוד מתחת לפני השטח האנטישמיות רק מתחזקת? ובכלל – מה לנו ולהם? "באירופה כבר ניסינו" אמר פעם שבח ווייס בהומור קודר בהתייחסו לשאלה מה יש לכם ליהודים להיתקע דווקא במזרח התיכון.

צילום מסך מתוך הסרט היחידי המתעד את מרד גטו ורשה
צילום מסך מתוך הסרט היחידי המתעד את מרד גטו ורשה

ואכן החוויה מורכבת – המוזיאון מעוצב להפליא, רק השנה הוא זכה בפרס אחד המוזיאונים הטובים באירופה וניתן בהחלט להבין למה. כפי שמגדירה נילי עמית, ממייסדות המוזיאון, המוזיאון הינו מוזיאון נרטיבי, כלומר מוזיאון המספר סיפור ומתבסס על עדויות ומחקרים ואילו המוצגים ההיסטוריים משמשים בעיקר לתמוך את הסיפור ולהמחישו. שילוב חכם של מולטימדיה אינטראקטיבית, עדויות וגרפיקה מעולה יוצרים חוויה מרתקת במיוחד. כמות החומר היא עצומה, ניתן לעבור את המוזיאון ברמה בסיסית ולהבין את הסיפור, אך ניתן לצלול לאין ספור הסיפורים, הדילמות ולראות את ההיסטוריה כמעט מזווית עיניו של היהודי מאז.

אפילו פרשת ידוובנה, פרשה בה תושביו הנוצרים של הכפר רצחו את שכניהם היהודים שהיוו קרוב למחצית מהכפר, למרות מאות שנות שכנות וללא דרישה גרמנית לעשות זאת, גם פרשה זו מיוצגת במוזיאון

מה בעצם מטרתו של המוזיאון?

את הקמת המבנה של המוזיאון מימנה ממשלת פולין. אך התוכן והתערוכות מומנו על ידי תרומות בלבד וזאת על מנת לשמור על החופש התכני. כאשר שואלים את מוניקה קושינסקה (Monika Koszyńska), ראש מחלקת החינוך של המוזיאון, על מטרתה היא עונה תשובה לא "אקדמית" – "מבחינתי מטרת המוזיאון היא לחנך לסובלנות והכרת האחר תוך שימוש בפלטפורמה ההיסטורית". בכך היא חורגת מהחשיבה המוזיאלית הקלאסית של הצגת מוצגים ועובדות אובייקטיביות בלבד לכאורה וממקמת את המוזיאון כמוסד בעל מטרות חברתיות, הן בתחום עיצוב הזיכרון הפולני והן בהתמודדות חינוכית על דמות החברה הפולנית היום.

אנדרטת בראשית בורשה (צילום: דבר ראשון)
אנדרטת בראשית בורשה (צילום: דבר ראשון)

בימים אלה, עמדה זו בוודאי מרימה כמה גבות בממשלת פולין הימנית החדשה. ואכן, בכל התערוכות של המוזיאון שזורה ההיסטוריה של יהודי פולין בתוך ההיסטוריה הפולנית ונבחנים היחסים המורכבים בין שתי הקבוצות לאורך השנים. כך ניתן לראות את צווי הכנסייה כנגד היהודים ומסמכים אנטישמיים אחרים מתולדות פולין כמו גם מקום לפוגרום קיילצה ופוגרומים אחרים שנערכו ביהודים גם לאחר המלחמה.

אפילו פרשת ידוובנה, פרשה בה תושביו הנוצרים של הכפר רצחו את שכניהם היהודים שהיוו קרוב למחצית מהכפר, למרות מאות שנות שכנות וללא דרישה גרמנית לעשות זאת, גם פרשה זו מיוצגת במוזיאון. זאת, על אף הוויכוח המתחדש סביב אחריותם של הפולנים לרצח היהודים בזמן השואה. ייתכן שהדבר שנוי במחלוקת ויש שיגידו שאין לקיחת אחריות אמתית של הפולנים על עברם. לעניות דעתי, התמונה המורכבת המוצגת במוזיאון מעוררת מחשבה ומציגה היסטוריה ארוכה ומורכבת של שני עמים החיו ביחד כאלף שנה על יחסי האהבה-שנאה שיש בזה ובהחלט מעודדת מחשבה רב-תרבותית.

המוזיאון מנסה מצד אחד להשתלב במרחב הקיים ומן הצד השני, להתמודד עם החור הגדול, הפיל בחדר – "היעלמותם" של 3 מיליון יהודים שחיו בשטחי פולין עד מלחמת העולם השנייה

קצה המדרון

כולם מודאגים. כשאנחנו מגרדים קצת את האקטואליה ושואלים לאן ילך המוזיאון בשנים הקרובות מיד מתקמט המצח והברק בעיניים מתעמעם. "אף אחד לא יודע מה יהיה" הם נאנחים. "אנחנו מחכים, כמו כולם". הכוונה היא כמובן לרפורמות הרבות שממשלת פולין החדשה התחילה לתכנן וליישם: במרכזן רפורמה גדולה במערכת החינוך הכוללת מרכיבים ארגוניים כמו ביטול חטיבות הביניים אבל לא פחות – שיוני מהותי בתוכן – יותר אתנוצנטריות, "קודם כל הפולנים" אומר ראש הממשלה החדש – נשמע מוכר? ובכן רבים בפולין חשים שהם על סף מדרון.

נשים מפגינות בוורשה במסגרת שביתת נשים כללית, במחאה כנגד הצעת החוק לאסור הפלות בפולין (צילום: סוכנות AP).
נשים מפגינות בוורשה במסגרת שביתת נשים כללית, במחאה כנגד הצעת החוק לאסור הפלות בפולין (צילום: סוכנות AP).

"לכם יש הטראמפ שלכם ולנו יש את שלנו" אמרה לי מדריכה "אין לנו מושג לאן זה ילך". הרוח החדשה אינה פוסחת על זיכרון השואה. חוק חדש שאישרה ממשלת פולין קובע כי אסור להשתמש במושג כ"מחנות השמדה פולניים" ביחס למחנות ההשמדה שבנו הנאצים בפולין והעונש על כך יכול להגיע עד ל-3 שנות מאסר. שר הפנים הפולני הסביר כי מטרת החוק היא להגן על האמת ועל העם הפולני. וכן הוחלט לפתוח חקירה מחודשת נגד פרופסור יאן טומש גרוס, כותב "שכנים" – המחקר המפורסם על טבח ידוובנה, בו רצחו כאמור הפולנים את שכניהם היהודים. בביקורו בארץ לפני כחודש טען נשיא פולין אנדז'י דודה, שהיהודים בטוחים היום בפולין יותר מאשר בצרפת והתייחס למעשי הרצח של יהודים ע"י פולנים בזמן המלחמה כמעשים שוליים הראויים לגינוי.

אם מחברים את הנקודות מצטיירת תמונה די ברורה: פולין הולכת לכיוון לאומני יותר, מסתגר יותר וכמו פעמים רבות בהיסטוריה, היהודים בתווך. לא קיומם הפיסי בפולין, שבה נותרו אלפים בודדים של יהודים לפי הגישה המרחיבה ביותר, אלא זכרם. ובעיקר זכר היות פולין מדינה בה חיו שתי קבוצות דתיות גדולות ביחסים מורכבים אך בלתי נפרדים. מוזיאון POLIN, שתהליכי הקמתו שרדו ממשלות ימין ושמאל ומתחיל לפרוס כנפיים ניצב לו על סף מדרון זה, מנסה לעצב זיכרון, לחנך לסובלנות ללמד קיום משותף של שני עמים ותוהה אם זה לא עוד פרק בטרגדיה הארוכה של יהדות פולין גם כשהיא כבר איננה.


רותם קפלן הוא מחנך ומדריך מסעות נוער ומבוגרים לפולין מזה עשרים שנה

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!