בהמשך לפרסום השנתי של תמונת המצב החינוכית של משרד החינוך, הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך (ראמ"ה) השיקה אמש את האתר "מיצ"ב ברשת" שמאפשר גישה נוחה לציוני המיצ"ב השנתיים בכל בתי הספר בארץ, ביסודי ובחטיבה, לצד נתוני התמונה החינוכית של בתי הספר בכל הגילאים, יסודי עד התיכון. התמונה החינוכית מפורסמת זו השנה השנייה, במטרה להראות את הישגי מערכת החינוך לא רק בתחום הלימודי אלא גם במישור הערכי וברמה הארצית. את הנתונים והציונים ניתן לבדוק כאן.
ע"פ ראמ"ה, מבחני ההישגים נועדו לבדוק באיזו מידה עומדים תלמידי כיתות ה' ו-ח' בדרישות תכנית הלימודים בתחומי הדעת שפת-אם, מתמטיקה, אנגלית ומדע וטכנולוגיה. סקרי האקלים והסביבה הפדגוגית נועדו להעריך את האקלים החינוכי והתהליכים הפדגוגיים המאפיינים את בתי הספר, במגוון נושאים כגון יחסים בין מורים לתלמידים, תחושת מוגנות ומעורבות חברתית. סקרים אלו מועברים לתלמידים ולמורים בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות.
"משרד החינוך עושה היום צעד נוסף בהגברה ובהעמקה של השקיפות לציבור בישראל" מסר מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, והבטיח שבזמן הקרוב המשרד ירחיב את מאגר הנתונים על בתי הספר. "האתר ינגיש בעבור אנשי חינוך, חוקרים והורים מידע חינוכי שיוכל לשרת אותם באופן מהימן, נגיש וידידותי. אני מאמין שבאמצעות הרחבה של השקיפות נוכל לתת לציבור תמונה רחבה ומקיפה אודות פעילותה של מערכת החינוך בישראל".
האתר הוא פרי מערכת המדידה וההשוואה שהשתדרגה רבות בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות לחץ הולך וגובר של הורים לשקיפות. המיצ"ב ושאלון האקלים עוברים בבתי הספר מזה כשני עשורים, ותקופה ארוכה תוצאותיהם היו נחלת ההנהלה הבית ספרית בלבד, בשביל ביקורת ומדידה פנימית. עם השנים המידע התחיל לעבור הלאה למפקחים ולראשי המחוזות במשרד החינוך ואף למטה במשרד עצמו וכיום הוא נחשב לכלי מדידה והשוואה מרכזי שמהמשרד מפעיל.
"משוב מסוג זה הוא הבסיס לשיפור תהליכים ואיכות בכל ארגון – מערכת החינוך שהיא אלמנט כה בסיסי במארג חייה והמשכיותה של כל חברה מחוייבת לסוג כזה של תהליך" הסביר ל'דבר ראשון', פרופסור ליהוא זיסברג, מהמכללה האקדמית לחינוך גורדון. לדבריו, "זה בסדר גמור שמנהלי ומורי בתי ספר ירגישו קצת לחץ ותחרות – זו מוטיבציה בריאה לשיפור, למיצוב, למוטיבציה שתישאר גבוהה ולא תכניס מנהלים ועובדי חינוך לשאננות ורע מזה – לאי אכפתיות". לדעת זיסברג, החשיפה כיום היא הכרחית שכן להורים יש זכות לדעת ולבחור את בתי הספר של ילדיהם ולקבל עליו מידע מלא. "היום קל יחסית להעביר ילד מבית הספר האזורי שלו לבית ספר אחר. המיצב אינו מושלם ויש לו פגמים רבים אבל הוא המדד הכי קרוב להערכה מקיפה סטנדרטית ופחות מוטית מאחרות להערכת התפקוד והאווירה בבית הספר".
אל מול זה, בשנים האחרונות מספר אנשי חינוך החלו להעלות ביקורת על ההשלכות של התעצמות מערך המדידה וההשוואה שנגזר מלחץ לשקיפות ובדיקה שמופעל בעיקר על מנהלי בתי הספר. "המטרה של המיצב הייתה לתת כלי ניהולי לצוות הניהול של בית הספר כדי למדוד הישגים לימודיים ואקלים בית הספר, המטרה הזו היא מעולה" הסבירה ל'דבר ראשון' יערה בר-און, נשיאת מכללת אורנים. "מנהל צריך להיות מסוגל למדוד את עצמו ולנהל את הצוות שלו לפי שיקוף ושאלת שאלות, אבל לא בעריפת ראשים." לדבריה של בר-און, בעשור האחרון התגבר הלחץ להוצאת המידע מחוץ לבתי הספר, מהלך שלדעתה מצמצם את הביקורת והשיח הציבורי על מהו מוסד חינוכי ראוי. "בעידן של שקיפות, אי אפשר לחשוב שהוצאת מידע מחוץ לבתי הספר לא יהיה נגיש לכולם. השאלה היא כאן, למי מראים את התוצאות? בנוסף לכך פתחו את אזורי הרישום, שהיו סגורים כשרק התחילו את המיצ"ב. ברגע שפתחו אותם, היה צריך להבין שהמשמעות של המיצב והשאלון היא קריטית, כי הורים אומרים לעצמם: 'אני בחיים לא אשלח את הילד שלי לבית הספר הזה'".
לדעת בר און, מהלכים אלו הפעילו לחץ כבד על מנהלים מצד משרד החינוך והמפקחים והציבור שהחל להשוות בין בתי הספר, דבר שהוביל למצב בו בחלק בתי הספר מונעים מתלמידים חלשים להשתתף במבחן.
גם זיסברג מתייחס בדבריו לבעיה שנוצרה, ומבקש לשים את האחריות בידי המנהלים "כמו בכל דבר – הגזמה היא דבר רע. למרות שאני חסיד גדול של משוב, הערכה והשוואה (וכתוצאה מזאת תחרות בריאה) אם מנהלים ומנהלות מפסיקים לראות במיצב כלי הערכה למה שהם עושים והופכים אותו למטרה בפני עצמה, כלומר מלמדים למיצב, מנסים להטות את הדגימה ע"י מניעה מתלמידים חלשים יותר לקחת את המיצב וכולי, הרי שזה להחטיא את המטרה הגדולה. אבל זו כבר לא אשמת המדד – אלא החלטה ניהולית".
אל מול זה, בר-און טוענת שהמצב כולא את המנהלים בין הפטיש לסדן ולא משאיר להם שום מרחב פעולה אם ברצונם לשרוד. "ברגע שהמיצב הפך לכלי לענישה שבאמצעותו חובטים בבתי הספר, אז המנהלים עושים דברים לא מוסריים כדי להישאר גבוה, כמו הכנות הילדים למיצ"ב, שכלל לא אמורים להתכונן אליו, ואי השתתפותם של אוכלוסיות מוחלשות בו", אומרת בר-און ומתארת מצב של 'מירוץ לתחתית'. "הפכו את הכלי ללא מהימן, אבל לדעתי זו לא אשמת המנהלים אלא אשמת המערכת שהתייחסה למנהלים בצורה כזו. יש מנהלים ויש מנהלים, אבל כשמנהלים התחילו להשתמש באופן ציני במורים וילדים למען האדרת מוניטין בית הספר, אז כל שאר המנהלים היו צריכים ליישר קו כי כשיש לך שני בתי ספר יסודיים באותה עיר, הם לא יכולים להרשות לעצמם לא לעשות את הכל כדי להצליח, אחרת ההורים יוציאו את הילדים מבית הספר ומשם הדרך מובילה לקיצוצים, פיטורים וכו'".
"לצערי, המערכת לא סומכת על המנהלים והמורים שלה, וזה דבר מזעזע שרואים לא רק באמצעות המיצ"ב" מסכמת בר-און ומבקשת להאיר נקודת מבט רחבה יותר על המצב. "הורים צריכים לבחור את מקום הלימודים של ילדיהם מעוד פרספקטיבות, של קהילה, קרבה, יחס של אחריות, של שייכות, של הזדהות עם ערכים של בית הספר. במקום זה הורה מודד את הילד שלו לפי ציון של מבחן מיצ"ב. זה בעיקר מעיד על פשיטת רגל של המערכת".
