תוכנית בניין עיר (תב"ע) למתחם הבורסה ברמת גן, המאפשרת שימושים של "בידור" ו"מועדונים", אינה מאפשרת ניהול של עסקי מין, כגון מועדוני חשפנות למיניהם, הקיימים במקום עשרות שנים – כך קבעה היום (שני), בפסק דין תקדימי, השופטת מיכל אגמון גונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. השופטת בחנה את שימושי הקרקע באזור הבורסה ומתחה ביקורת על מופעי מין ועל פגיעתם בנשים.

במתחם הבורסה ברמת גן פועלים עסקי מין מזה שנים רבות, ובהם מועדוני חשפנות. התב"ע שיזמה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן,  ביקשה לשנות את פני האזור ולהוסיף במקום מעונות סטודנטים, דיור מוגן ומלונאות, לצד עסקים ותעשיית הייטק.

פשיטת משטרה על מתחמי זנות במתחם הבורסה בר"ג (צילום: דוברות המשטרה).

במסגרת שינוי אופי המתחם, סירבה הוועדה המקומית להעניק לערן ירושלמי, בעליו של מועדון חשפנות באזור מאז 1993 שאף הורשע בהפעלתו ללא רישיון, אישור להמשך הפעלתו, אך ועדת הערר במחוז תל אביב קיבלה את ערעורו של ירושלמי וביטלה את ההחלטה.

בתגובה, הגישה הוועדה המקומית עתירה לבית המשפט, בה דרשה לבטל את החלטת ועדת הערר. הבוקר, כאמור, נעתר לבית המשפט לבקשה. ארגון ויצ"ו, שהצטרף כידיד בית המשפט, טען שיש לפרש את השימושים המותרים בתוכנית לאור עקרונות היסוד של השיטה ובליבם כבוד האדם, ואין לראות בחשפנות שימוש כ"בידור", לאור הפגיעה בנשים העוסקות בכך.

השופטת אגמון גונן בחנה בפתח פסק הדין את השאלה העובדתית: מה קורה בעסקי החשפנות, וקבעה כי מדובר בתצוגה של נשים כחפצים, המתפשטות לצורך גירוי מיני של באי המקום.

בפתח פסק בדין, התייחסה השופטת בתקיפות לשפה בה יש להשתמש כאשר מדובר בעסקי המין. "בחירה במינוח…אינה ניטרלית" כתבה, "'עסק למטרות בידור מיני' נשמע 'נקי' וניטרלי יותר, אך בחירה בו מסתירה את הנעשה בו ובעיקר את העובדה שהנשים מוצגות לצורך גירוי מיני של הגברים. 'מועדון חשפנות' כולל את המונח מועדון, שהוא אחד השימושי שמתירה אחת התכניות החלה במקום, כמו גם 'בידור מיני' הכולל את השימוש של 'בידור' המותר במקום לפי אחת התכניות…המונח בו נעשה שימוש בבקשה להיתר לשימוש חורג הינו 'הצצה על מופע חי בעירום' וגם הוא ניטרלי, כיוון שאינו חושף לא את העובדה שמוצגת בו אישה כחפץ, ואף לא את המטרה לשמה מבוצעת הצצה כזו – גירוי מיני של הגברי מציצים. כך גם המונח המופיע בצו רישוי עסקי שהינו 'הצצה על מעשה מיני', שגם בו לא מוזכרות הנשים המוצגות לטובת גירוי מיני של הגברי".

אל מול אותם מונחים ניטרליים, כתבה השופטת כי "מה שמתבצע במקום בפועל הוא תצוגה של נשים, כחפץ, המתפשטות לצורך גירוי מיני. זהו התיאור המלא והמתאים בעיני".

משם, המשיכה השופטת לבחון את השאלה התכנונית. היינו, האם רשאית הוועדה המקומית לשקול שיקולים של תחרות בין רשויות ומשיכת עסקים עתירי ארנונה. היא קבעה, כי מדובר בשיקולים לגיטימיים וכי לצורך כך רשאית הוועדה המקומית ליזום שינוי בתב"ע שיאפשר את שינוי פני המתחם, בין היתר על ידי הוצאת עסקי מין מהמקום.

אגמון גונן בחנה גם הסדרים במדינות אחרות בהן עשו שימוש בדיני התכנון והבנייה כדי להרחיק, ובמקרים מסוימים אף למנוע בכלל, עסקי מין כגון מופעי חשפנות, וקבעה כי בהחלט זהו עניין לדיני התכנון והבנייה לעסוק בו, גם על פי חוק התכנון והבנייה בישראל.

בהמשך הדברים התייחסה השופטת לפרשנות התוכנית ולשאלה האם עסק של חשפנות, אותו כינתה "חשפנות לצורך גירוי מיני", נכלל בשימושים המותרים על פי התב"ע – "מועדון" ו"בידור". השופטת קבעה כי יש לפרש את התוכניות, המהוות חיקוק, על פי עקרונות היסוד כפי שהם עולים מהחקיק: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, האיסור על סחר בנשים, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק התקשורת האוסר על שידור פרסומות בהם יש התייחסות לאדם כחפץ, ואף את הצעת החוק לעניין הפללת צרכני זנות, וקובעת כי מהחקיקה עולה מגמה השוללת ביזוי, השפלה והחפצת נשים.

"'עסק למטרות בידור מיני' נשמע 'נקי' וניטרלי יותר, אך בחירה בו מסתירה את הנעשה בו ובעיקר את העובדה שהנשים מוצגות לצורך גירוי מיני של הגברים"

"החקיקה הישראלית פועלת לאסור ולמנוע החפצת נשים ופגיעה בכבוד כנשים, כבנות אנוש, ביזוין והשפלתן" סיכמה השופטת, "כדי לשרש תופעות אלו נועדו החוקים עליהם עמדתי לעיל. על בית המשפט לעמוד על המשמר כדי למנוע מערוב מציאות בה מתקיים בידור מיני, בערכים לפיהם חשפנות לשם גירוי מיני, בו מוצגת האישה כחפץ, מהווה החפצת נשים ואינה 'בידור' כלל ועיקר".

לאור דברים אלו, השופטת אגמון גונן קבעה כי מופעי מין מחפיצים נשים ופוגעים בכבודן כנשים, ועל כן, אין לפרש את התוכניות כמאפשרות ניהול עסקים מסוג זה במתחם הבורסה.