שבוע האופנה בניו יורק הסתיים לפני יומיים, יכולנו להתייחס לשלל המגמות והטרנדים שנחשפו בו, לאידאל היופי הבלתי אפשרי שמוצג על המסלול ולניצול של תעשיית האופנה, במקום זאת בחרנו לחשוף אתכם לצדדים עליהם לא תקראו בשום מקום – מה שהתרחש בשולי שבוע האופנה.

תשע מעצבות ומעצבים – הומלסים צעירים, רובם חברי הקהילה הלהטב"קית שהספיקו לחוות בחייהם הקצרים אלימות רבה, ניכור, התכחשות וחוסר קבלה מצד הסביבה הקרובה, השתתפו בפרויקט ייחוד – עיצוב דגמים ייחודים משלהם לתצוגת אופנה. המעצבים, שעבדו שבועות ארוכים על הפרוייקט – זכו להציג ולדגמן את פרי עמלם מול הקהל הנרגש.

בזמן שבחללים המרכזיים של שבוע האופנה בהו המבקרים בעיניים חלולות בדוגמנים ודוגמניות לובשים בגדי מעצבים שנתפרו בפסי ייצור בתנאי ניצול בעולם השלישי, בתצוגת האופנה של סייף הורייזן, המדיום היה המסר. מי שעיצב, גם דיגמן, תפר, חלם וגזר.

סייף הוריזון Safe Horizion, הארגון שהפיק את הפרוייקט – הוא ארגון ניו-יורקי המסייע לבני נוער החיים ברחוב, מלווה אותם במציאת עבודה ודיור. בתמיכת חברת האופנה PVH, שבבעלותה בין היתר חברות האפנה הגדולות קלווין קליין וטומי הילפיגיר, יצרו את הפרוייקט הייחודי.

דלונטה (21) אחד המעצבים שהציג בתצוגת האופנה סיפר ל'ניו יורק טיימס', "יש בי משהו גותי, אז הדבר הראשון שחשבת עליו היה מלאך אפל. אחר כך ערבבתי את זה חצי טוב חצי רע". דלונטה הציג לראווה תלבושת שחורה-לבנה, עם כנפיים לבנות-שחורות גם כן. משפחתו של דלונטה שעברה לקוניניקט מג'מייקה, לא קיבלה את היציאה שלו מהארון, "הם אמרו לי שאני בושה, ושאני צריך להרוג את עצמי, אז עשיתי את זה" מתוודה דלונטה, "לאחר יומיים בבית החולים עברתי לניו יורק. אבל הערב הזה היה לי משמעותי מאד, אני מרגיש כמו כוכב."

Delonte’s family, who moved to Connecticut from Jamaica last December, did not welcome his coming out. “They told me I was a disgrace, that I should kill myself,” he said. “And I was like, ‘O.K., I’m going to give you people what you want,’ and I did something that I shouldn’t have.” After two days in the hospital, he moved to New York, and for the last seven months he has been homeless. Streetwork helped him secure housing at Marsha’s Place, an L.G.B.T. shelter in the Bronx. “Every day when I wake up, I go straight to Safe Horizon's Streetwork,” he said. “The food there is amazing. I’m a foodie, trust me. I get to watch TV, play games and be creative. They treat us like they’re a parent. They’re the nicest people on this earth.” Read the full article in the New York Times. Link in bio. Photo credit: Vincent Tullo for The New York Times

A post shared by Safe Horizon (@safehorizon) on

ג'ימלה (22) אמרה ל'ניו יורק טיימס' כי הגיעה לארגון בגיל 18, לאחר שברחה מהבית בעקבות התעללות, וכעת היא שוהה בדיור מיוחד לבני נוער מהקהילה הלהטב"קית, "זה (הפרויקט) עזר לי להרגיש יותר בנוח ולהיות גאה במי שאני היום, דברים טובים כאלה לא באים הרבה אז חייבים לנצל את זה."

דניאל ארמוסילה, מעצב אופנה ואחד המנטורים של המעצבות הצעירות אמר, "זה רעיון מצוין, הנה הכלים וחומרי הגלם – בוא נחבר אותם ביחד ונעזור לכם להבין איך אתם עושים את זה, ואז כל מה שעבר עליהם פעם נמחק והם מרגישים שלווה ורוגע ותחושת מסוגלות."

תצוגת האופנה נתנה לאותם בני נוער שלרוב לא זוכים להכרה והערכה בחייהם את ההזדמנות להראות ולהפגין את הייחודיות שלהם. אופנה יכולה להיות גם דרך מצוינת לביטוי עצמי וקבלת האחר, כמו שתצוגה זו הפגינה.

התצוגה החורגת והבלתי שגרתית הזאת, הדגימה שאופנה יכולה להיות כלי מחנך ומרחב למשחק ומתן ביטוי למגוון רחב של מגדרים וזהויות של א.נשים, בדיוק כמו שהיא יכולה לחנך אותנו לאידאל יופי בלתי מושג, רזון ובינאריות מגדרית. האם בעתיד יהיה יותר מקום בתעשיית האופנה שיעזור לנו לדמיין יותר אפשרויות להרגיש חופשיות וחופשיים לבטא את עצמנו, ולחרוג?