דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

לא כסף, לכידות חברתית - זה מה שצה״ל צריך

במרץ 2000 עליתי לתעסוקה מבצעית בלבנון ולקראת העלייה ל"קו" עברנו דרך בסיס האימונים של פיקוד הצפון שבכניסה אליו נכתב באותיות קידוש לבנה על שלט גדול "המטרה: הגנה על גבולה הצפוני של מדינת ישראל". במהלך שירותי בלבנון צה"ל יצא מרצועת הביטחון וקצרה היריעה מלהכיל את עמדתי על כך ועל אופן הביצוע של זה וברשותכם אולי אעשה זאת במועד אחר.

לקראת שירות המילואים הראשון שלי, בדצמבר 2003 קר וגשום, התייצבתי באותו הבסיס לאימון לקראת התעסוקה המבצעית ואת פניי לא קיבל השלט הגדול מימי הסדיר שלי אלא שלט חדש ומפואר בו נכתב כך: "נתאמן כפי שנלחם – המתאמן כלקוח". כמה שנים לאחר מכן סיפרתי על זה לחבר והוא לא האמין לי אז לקחתי אותו לשם והצטלמתי ליד השלט. התמונה מובאת כאן לפניכם מאותן סיבות של חוסר אמון. הבסיס, כמו יותר ויותר בסיסים מאז, עבר בשלוש השנים וחצי מאז מהפיכה "ניהולית" ואת מרבית המשימות הצבאיות המנהלתיות שביצעו חיילים החלו לבצע עובדי קבלן במהלך של "אאוטסורסינג", שם מכובס להפרטה.

"מה הבעיה בזה?" בוודאי תשאלו, הרי סוף סוף יש לחייל זמן להתאמן והוא לא מתבזבז על עבודות רס"ר וגם מה פתאום שמישהו יכלה את מיטב זמנו בשירות בשטיפת הכלים של חבריו, מלאכה בזויה לכל הדעות? הביקורתיים יותר שבין הקוראים ודאי יעירו שמלכתחילה נוצר בצבא מצב לא בריא של הסללה של חיילים מסוג אחד לתפקידי הלוחמה היוקרתיים וחיילים מסוג אחר לתפקידים תומכי הלחימה והם לא לחלוטין טועים, אך בצדקתם הם גם מתעלמים מהמציאות סביבם.

עוד טיעון שוודאי יעלה הוא שלא מתפקידו של הצבא לממן, להלביש, להאכיל ולבטח חייל שאת מחצית משירותו עושה בבית, שם הוא עובד בעבודה אחרת (מה שמכונה "שבוע-שבוע"). כל אלה מתעלמים, במודע או שלא במודע, מתפקיד חשוב שמילא צה"ל לאורך רוב שנות קיומו, תפקיד שבמידה רבה איפשר לו לעמוד באתגריו הביטחוניים הרבים לאורך השנים ולאפשר את קיומה של מדינת ישראל.

אני מדבר על תפקידו החברתי של צה"ל כ"כור היתוך" לחברה הישראלית ותוך כדי כתיבת שורות אלה אני נמלא בביקורת על חברה מיליטנטית שהצבא שלה הוא הוא מה שיוצר את הדבק האזרחי שלה, על הדרת האוכלוסייה הערבית מהישראליוּת ועל אלה ש"תורתם אומנוּתם" ושכדי לשמר את כוחם הפוליטי של מנהיגיהם לא לוקחים חלק ב"חוויה" הישראלית הזאת. בכל זה יש מידה כזו או אחרת של צדק ובכל זאת.

בצה"ל, כ"צבא העם", היה מקום לכמעט כל שכבות החברה הישראלית למלא תפקידים שאיפשרו את קיומו ופעילותו ואת המשך קיומה של מדינת ישראל מול איומים ביטחוניים חמורים פי כמה מאלה שהיא ניצבת בפניהם כיום. למי שבאו מהשכבות החברתיות המוחלשות של החברה הישראלית היה מקום לשרת באופן שמאפשר במקביל לסייע בפרנסת המשפחה ועדיין להרגיש חלק או לשרת במקצוע צבאי שמקנה מקצוע לאזרחות או, רחמנא ליצלן, להמשיך בקריירה צבאית ולשרת את המדינה לצד פרנסה בכבוד.

שוב, אני מסכים עם חלק מהביקורת והדברים רחוקים מלהיות מושלמים אבל המצב החדש בו את החיילים הקרביים משרת מערך של עובדי קבלן, שלא אעשה לאף אחד התקף לב אם אגלה שגם הם לא ממש מגיעים מהקצפת של החברה הישראלית, הוא חמור בהרבה. מהחייל שקודם היה לו חלק בישראליוּת ומקפצה לאזרחות וכיום הוא נדחק כבר בגיל 18 לשוק עבודה דורסני כשהוא משולל כלים שימושיים להתמודד בו ועד החייל שרואה את העולה החדשה המבוגרת ומשוללת הזכויות שוטפת את כליו ומפנים טוב טוב את המסר על הריבוד החברתי בישראל ובאיזה צד כדאי להיות ולא להיות. מי שווה יותר ומי שווה פחות.

בסוף מלחמת לבנון השנייה חזרתי אל הסיפור הזה כדי לנסות להסביר לאדם יקר לי החי בגולה מזה כמה עשורים איך "הגענו לאן שהגענו" והיום אני נדרש אליו שוב.

הבוקר קראתי כמו רבים על המשך התכנית של הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, להעניק מספר הטבות, בעיקר חומריות, לחיילים הלוחמים וזאת במטרה להתמודד עם הירידה העקבית במוטיבציה לשירות קרבי. קראתי וכעסתי שכן אני סבור שקו ישר עובר בין החלפת השלט בכניסה לבסיס האימון בצפון (וכל מה שתיארתי שהוא מבטא) לבין הצעד האחרון של הרמטכ"ל. המשכו של הקו הזה הוא במקום רע מאד לחוסנה החברתי והביטחוני של מדינת ישראל, כך אני סבור.

על מה יצא קִצְפּי? מה מפריע לי שחיילים קרביים יקבלו 400 ₪ יותר בכל חודש בשנתם השלישית ויוכלו לנסוע על אזרחי לאילת בחופשותיהם? ובכן, הדבר לא מפריע לי כשם שחורה לי המשמעות. שהרי אם כדי לעודד נערים ונערות לבחור בתפקידי לוחמה, במציאות של שחיקה מתמדת במוטיבציה, יש צורך בתמריצים חומריים אזי שמנגנוני החברה הישראלית נמצאים בכשל ערכי מתמשך וההתמודדות איתו מתבצעת בצורה העקומה ביותר בחזקת "עוד מאותו הדבר". אפרט:

400 ₪ זה הרבה?

קודם כל, כן. תוספת כזאת במשכורת לאדם צעיר היא משמעותית. היא נעשית משמעותית עוד יותר ככל שהחייל מגיע מרקע כלכלי-חברתי קשה יותר עד שנשאלת השאלה, מיהו זה שמוכן יהיה לשרת בתפקיד "תוך סיכון חייו" (לשון הודעת צה"ל – י.ו) בתמורה ל-400 ₪ נוספים בכל חודש ולא היה מוכן לעשות זאת לפני כן? מי יותר סביר שיושפע, למצער כמעט בלית ברירה, מתמריץ שכזה ומי יוכל דווקא לסרב לו בידיעה ש-א' הוא יכול להסתדר גם בלי הכסף הזה ויותר חבל על חייו ו-ב' הוא יכול לשרת כבר כיום באיזה חממת הייטק פנים צה"לית ולקצור את הדיווידנד תוך שנתיים באזרחות?

הדיפרנציאציה אין לה סוף

איפה עובר הגבול בין תפקיד הראוי לתוספת ובין תפקיד שלא? מה בין גזרת עזה על איום המנהרות שלה ואיו"ש היחסית שלווה או גבול הלבנון שמעבר לו יושב ארגון מאומן, מיומן ומצוייד במיטב הארסנל הרוסי-איראני? אם חס וחלילה נחזור למציאות של מפגעים בלב אוכלוסייה אזרחית, האם החיילת המשרתת בבית-ליד לא מסכנת את חייה בתחנת האוטובוס אף יותר מהשריונר היושב בטנק הממוגן בעולם על גבעה ליד מאחז לא חוקי? כש"פורץ" "מבצע" בעזה (חדש! אין צורך באישור ממשלה!) האין האיום הגובר על חיילינו שם מצדיק תוספת נוספת? חי"רניק לעומת טייס? לוחם לעומת לוחמת? חייל שמנמן מול חייל אתלטי? לדיפרנציאציה אין סוף למוטיבציה יש ויש.

אובדן דרך ערכי

החברה הישראלית התהדרה ומתהדרת כל השנים, ובמידה רבה של צדק, כי צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. מציאות מתמשכת ובלתי אפשרית של שירות צבאי בתפקידי שיטור מול אוכלוסייה אזרחית גובה את מחירו מחיילי צה"ל ומעת לעת אנחנו שומעים על מעשים שלא יעשו וטוב יעשה הצבא אם יגביר את מאבקו בתופעות פסולות אלה. לאורך ההיסטוריה של צה"ל ישנם גם כתמים של ממש שנחקקו בתודעתנו ומשמשים כתמרורי אזהרה למה אסור שצבאנו יהיה ועדיין, לאור כל מה שחוויתי כחייל בסדיר ובמילואים ומפגשיי לאורך השנים עם חיילים ושוטרי מג"ב, אני עומד מאחורי הטענה ומוסיף עליה את עמדתי בדבר הסיבה לכך: צבא העם. בצבא שחייליו נלחמים למען ביטחון בני משפחותיהם ולמען כינונו של בית לאומי לעמם ולא למען בצע כסף או שאיפות אימפריאליסטיות של מנהיגיו (וואי וואי איך הסתבכתי) אני מאמין באמת ובתמים שיש פחות סיכוי לראות התנהגויות שנוגדות את המסמך החשוב המכונה 'רוח צה"ל'. ואלה לא 400 השקלים שמפרידים בין החייל הבוזז לחייל המקצועי או בין החייל היורה באוייב מנוטרל לחייל המבין את האחריות המוטלת עליו כשהוא לוקח לידו נשק, זאת הנקודה הפנימית. זאת ההפנמה של הציפייה ממני כחייל בצבא ההגנה לישראל ואין לי דרך טכנית להדגיש יותר כל מילה ומילה בפירוש המלא של ראשי התיבות צה"ל.

מחזירים את מדינת הרווחה

הבעיות של צה"ל, כמעט כמו תמיד, לא יכולות להיפתר אך ורק על-ידי צה"ל. מוטיבציה לסכן חיים עבור חברה, רעיון כה אמורפי ובלתי נתפס לנער/ה בני 18, היא תולדה של חינוך לאחריות, לחברתיוּת, להומניוּת (שכן, ממנה בעיניי נובעת וצריכה לנבוע, באופן לא באמת אבסורדי, הבחירה לסכן חיים על מנת להציל חיים), לתפישה שיש עוד סביבי זולת עצמי ולהיכרות עם שורשיי ועברי ועם ההיסטוריה והתרבויות של העם שלי כמו עם זו של העם היושב לצדי.

אם צה"ל רוצה, והוא אכן צריך, לאפשר לחייל שמשפחתו שרויה במצוקה כלכלית לשרת שירות משמעותי, יש לו ולמדינת ישראל את הכלים החומריים לעשות זאת על פי מבחנים רלוונטיים ומקובלים. אם ממשלת ישראל מעוניינת, יש לה את מלוא הכלים במערכות החינוך, הרווחה, הבריאות ועוד לפעול לצמצום הפערים בחברה הישראלית והגדלת הלכידות (האמתית, לא הלאומנית המדומיינת) עד כדי בחירה מודעת של מיטב הנוער לשרת בתפקידים "תוך סיכון חייו" מבלי צורך בתמורה חומרית שבלעדיה לא יסכים לכך.

במציאות בה ילד קולט מגיל 0 שיש מסביבו אנשים משוללי זכויות ששפר גורלו לא להימנות עליהם או שאיתרע מזלו והוא כן, הבטחת תוספת חומרית לאלה המוכנים לסכן את חייהם לא תשים קץ לשחיקה במוטיבציה שכן היא ההתגלמות העילאית של מציאות הג'ונגל הזאת ולכן היא רק תגביר את תהליך כרסומה של הנקודה הפנימית של החברה הישראלית. הירידה במוטיבציה היא רק סימפטום.

כמעט ושכחתי

ואי-אפשר בלי השחיקה המתמשכת שמביאה עמה מציאות רבת שנים של מלחמות, "מבצעים" ועימותים בלתי פוסקים. אולי, רק אולי, חלק מהירידה במוטיבציה נובעת מתחושת חוסר התוחלת שבדבר? אינני מצדיק חלילה סרבנות מכאן או מכאן אך החברה הישראלית, גם אם לא יודעת לתת לזה שם, כמהה להנהגה שתחתור באומץ, כמו שפעם ניסו ולא תמיד הצליחו, להבטחת ביטחונה בשלום ולא רק תרסן את המצב. בלי התחושה שאנחנו באמת נלחמים כי אנחנו חייבים אבל במקביל יש מי שמחפש לזה סוף, לא יהיה שינוי במגמות שמדאיגות את צה"ל. אגב, כל הסימנים מראים שדווקא את זה, צה"ל מבין היטב.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!