בהמשך למחדל הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים, פירסמה אתמול (ראשון) חטיבת המחקר של בנק ישראל מסמך שכולל ניתוח של סוגיות עיקריות בתחום הסיעוד, מסמך שמטרתו להוות תשתית לדיון בשאלה כיצד יש לעצב את מערכת הסיעוד בישראל. המסמך שאמור להוות תשתית להקמתו של צוות שיכין המלצות מדיניות לקראת תקציב 2019, כולל כמה חלופות דרכן יכולה המדינה לעצב מחדש את מערכת הסיעוד בישראל: דרך יצירת ביטוח סיעודי ציבורי או באמצעות השתתפות במימון ביטוחים פרטיים.

על פי נתוני בנק ישראל, ההוצאה הלאומית על סיעוד בישראל בשנת 2015 נאמדה ב- 14.0 מיליארד שקלים, כ-1.2% מהתוצר. מתוך 14 מיליארד שקלים אלו, 52% מוצאים על ידי הציבור, כהוצאה ציבורית, ו-48% כהוצאה פרטית. ההוצאה הציבורית על סיעוד היוותה בשנת 2015 0.6% בלבד מהתוצר, בעוד שבשאר מדינות ה-OECD ההוצאה הציבורית על סיעוד עומדת על 1.3% מהתוצר. עם זאת, בבנק ישראל מבקשים להרגיע, וטוענים כי בשקלול ההבדלים הדמוגרפיים – כלומר העובדה שבמרבית מדינות ה-OECD האוכלוסייה מבוגרת יותר בממוצע מהאוכלוסייה בישראל – ההוצאה בישראל איננה נמוכה באופן חריג.

ההצאה הלאומית על שירותי סיעוד, 2015 (גרפיקה: אידאה. נתונים: מתוך מסמך ניתוח של סוגיות עיקריות בתחום הסיעוד בישראל.)

לפי הדו"ח, הכיסוי שמעניק הביטוח הציבורי לבעלי הכנסות נמוכות שאין ברשותם נכסים הוא מספק, אך זאת בתנאי שהם מאושפזים במוסדות סיעודיים ולאחר מיצוי מבחני הכנסה ונכסים גם לילדיהם. מכאן, שלאוכלוסייה זו יש תמריץ להתאשפז במוסד סיעודי על פני קבלת טיפול בקהילה.

דרישות ההכשרה של כוח האדם הסיעודי לטיפול בקהילה, לפי הדו"ח, הן מן הנמוכות במדינות ה-OECD, בעוד שהנהלים באשפוז קובעים ככל הנראה דרישות מחמירות מדי לאיכות ההכשרה של הסגל הרפואי. כך גם הפיקוח על מתן שירותי הסיעוד בקהילה הוא חלקי.

הערכת חטיבת המחקר היא כי 1 מכל 5 קשישים סיעודיים יתקשה לממן קבלת שירותי סיעוד. לכ-75% מהזקנים הסיעודיים שאינם יכולים לממן סיעוד עבור עצמם אין, לפי הערכות בנק ישראל, ביטוח סיעודי פרטי וליתר יתכן שיש ביטוח אך הוא אינו נותן מענה נאות. בעיית הנגישות קיימת בעיקר בקרב קשישים המקיימים כמה תנאים במקביל: היעדר ביטוח סיעודי פרטי, הכנסה שוטפת נמוכה, היעדר נכסים פיזיים או פיננסיים הניתנים למימוש והיעדר בני משפחה התומכים כלכלית או מעניקים סיוע אישי נדרש.