משפחתנו איבדה את מחמוד נדאל כנאענה ז"ל, בן ה-17, בתאונה בעת שעבד באתר בנייה. מעבר לאובדן הפרטי והאבל המשפחתי ישנן שאלות רבות שצריכות להישאל ביחס למצב הנוכחי.
כיום, באתרי הבניין בישראל אין אחריות ואין פיקוח. חוסר האחריות הוא הגורם לזלזול בחיי אדם. זה מכעיס ומכאיב. מדובר ברשלנות פושעת. חובה שיהיו אמצעי מיגון תקינים והדרכות בדבר הסיכונים בעבודה והמצב איננו כך לצערי הרב. בשטח מקובלת עבודה ללא קסדות, שימוש בציוד לא תקין, שימוש לא מקצועי בכלי הרמה, מנופים ומכשירים רבי עוצמה וכן העדר הדרכה בטיחותית לגבי אופן ביצוע העבודות.
אכיפת כללי וחוקי הבטיחות באתרי הבניה מופקדת בארץ בידי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית. מטרותיו העיקריות של המינהל הינן למנוע תאונות עבודה ולשמור על בריאותם של העובדים במדינת ישראל. המינהל אמור, בין היתר, לערוך ביקורות פתע באתרי הבנייה שברחבי הארץ על מנת לוודא שהמעסיקים מקפידים על שמירת כללי הבטיחות והחוקים הנוגעים בעניין. במקרה שהאתר אינו בטיחותי המפקחים מוסמכים להוציא צו סגירה לאתר ואף לפתוח בחקירה פלילית נגד המעסיק. על המעסיק מוטלת החובה לנקוט בכל האמצעים והפעולות הסבירים על מנת להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובמסגרת תהליך העבודה חובה זו כוללת בתוכה גם את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזק גופני לעובד במהלך עבודתו וכן את החובה לפקח על עובדיו ולוודא כי הם שומרים על כללי הבטיחות במקום העבודה. כל המערך הזה כושל בהקשר של העבודות בבניין והנפילות מגובה באתרי בנייה הן הגורם המשמעותי ביותר לתאונות עבודה קטלניות.
אנחנו עדיין מדממים. הכאב האמיתי הוא בשאלה איך לחיות בלי מחמוד, אנחנו מתגעגעים לחיוך שלו. קשה לחשוב על החיים כאשר הוא רחוק. אני מקווה שלא נדע על עוד צער מן השמים. אללה ירחמק, חביבי מחמוד.
הדברים הופיעו לראשונה בדף הפייסבוק של "הקבוצה למאבק בתאונות בניין"
