בשבת אושרה בסנאט האמריקני הצעה לשינוי במבנה המיסוי שמהווה הטבה עצומה לאנשים העשירים ביותר בארה"ב, ובעצם בעולם כולו. השינויים כוללים קיצוצי מס אדירים על מקורות ההכנסה של העשירים ביותר, לצד מספר גדול של שינויים אשר יפגעו בחלשים ביותר בחברה. ההקלות המעטות הניתנות לבעלי הכנסה ממוצעת ומטה יישארו בתוקף עד 2025 בלבד, אך ההטבות לעשירים ביותר עתידות להישאר בתוקף לזמן בלתי מוגבל. למעשה, מרבית אזרחי ארה"ב יחוו בטווח הלא-מאוד-ארוך העלאת מיסים, בעוד רווחיהם העודפים של העשירים עתידים להגיע למיליארדים. אנליסטים וכלכלנים רבים צופים כי שינוי מבנה המיסים, במידה ויעבור, עתיד להקצין עוד יותר את הפערים שבין העשירים לעניים בארה"ב ובעולם כולו, שכן כלכלת ארה"ב משפיעה על מדינות רבות נוספות ואלה, כדוגמת ישראל, גם עלולות לשאוב ממנה השראה.

ההחלטה הרפובליקנית עשויה להראות תמוהה לנוכח קמפיין הבחירות אותו הוביל הנשיא דונלד טראמפ לפני כשנה. כל כולו של הקמפיין הוקדש לטענה כי במידה ויבחר, הוא ידאג לאמריקני הפשוט, שנרמס על-ידי הממסד הפוליטי והכלכלי המעוניין אך ורק בהגדלת כוחו ורווחיו. תחת טראמפ, כך הובטח, יצומצמו הפערים, והאזרח הקטן יוכל "להחזיר", סוף סוף, למיליארדרים שעושקים אותו. איך, אם כך, יצדיק טראמפ לבוחריו את ההטבה ההיסטורית שהוא נותן לבעלי ההון האמריקנים, על חשבון האזרח הקטן?

מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט מיץ' מק'ונל במסיבת עיתונאים על רפורמת המיסוי 30 בנובמבר (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

כלכלת צד ההיצע

את התשובה ניתן למצוא במיתוס "כלכלת צד ההיצע" (Supply-side economics המכונה גם "כלכלת החלחול" – Trickle-down economics), עליו דואגים אנשי טראמפ לחזור בכל הזדמנות. מקורו של מיתוס זה הוא במדיניות הכלכלית שהונהגה בשנות השמונים, בתקופתו של הנשיא רונלד רייגן. על-פי התיאוריה הכלכלית, קיצוץ חד במיסוי על הכנסותיהם של בעלי ההון יביא לעלייה ברווחיהם. הרווחים העודפים אשר ייווצרו בכיסיהם של העשירים ביותר יופנו להשקעה בכלכלה, ובכך יובילו לצמיחה מוגברת. כך, בטווח הארוך, ירוויחו העובדים מעליות שכר, והירידה בהכנסות המדינה ממיסים תבוטל בעקבות הפעילות הכלכלית המוגברת.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

טראמפ טוען כי זה בדיוק מה שעתיד להתרחש בכלכלה האמריקנית. יחד עם טענתו כי השינויים פוגעים בבעלי ההכנסה הגבוהה ביותר (שקר בוטה, המתעלם מכלל הפרסומים המנבאים את תוצאות השינויים), טוען טראמפ כי בסופו של דבר, יטיבו השינויים עם העובד הפשוט. הבעיה היא שמרבית הסיכויים הם שזה לא הולך לקרות.

כאמור, הפעם הראשונה שמהלך מסוג זה נוסה בקנה מידה רחב היה תחת הנשיא רונלד רייגן, שהוריד את מיסי החברות והמס על העשירים ביותר, תוך התעקשות כי המהלך יוביל לצמיחה מוגברת. השנים הראשונות לאחר יישום מדיניות זו אופיינו בירידה חדה בצמיחה ועלייה גדולה בגירעון הלאומי, לצד הגדלה מאסיבית של רווחי העשירים ביותר. מרבית הממסד הכלכלי מסכים כי רעיון "כלכלת צד ההיצע" הוא מיתוס, ומקורו בחוסר הבנה במקרה הטוב, והטעייה מכוונת במקרה הרע. כפי שכתב הכלכלן ג'וזף שטיגליץ "זה לא יעבוד (לטראמפ) כי זה מעולם לא עבד…כשרייגן עשה את זה בשנות השמונים, הוא טען שההכנסות ממיסים יעלו. במקום זאת, הצמיחה הואטה, ההכנסות ממיסים ירדו והעובדים סבלו. המנצחים הגדולים היו החברות והעשירים ביותר, שהרוויחו משיעורי מס נמוכים במיוחד".

כישלון ידוע מראש

מבט לעתיד להתרחש לאחר יישום השינויים במערכת המיסוי האמריקנית ניתן בכנס ה-Wall Street Journal שנערך בחודש שעבר בוושינגטון. בכנס התארחו המנכ"לים של ראשי החברות האמריקניות אשר היקף הפעילות שלהi בארה"ב הוא הגדול ביותר. את אחד הפאנלים הנחה ג'ון בוסי, אחד מעורכי העיתון המפורסם, בהשתתפות העורך הראשי של העיתון, ג'רארד בייקר, והיועץ הכלכלי הראשי לממשל טראמפ, גארי כהן, שהגיע כדי לדבר על הטבות המס שיינתנו לחברות אותן ייצגו המנכ"לים.

לאחר שכהן הסביר כי הרפורמות יביא לגל השקעות של חברות אמריקניות במשק, ובכך לצמיחה גבוהה ורווחים לכלל האוכלוסייה האמריקנית, החליט המנחה לבחון את העניין. הוא ביקש מהיושבים בקהל להרים את ידם במידה והם מתכננים לבצע השקעות משמעותיות כתוצאה הרווחים שיתקבלו בעקבות הקלות המס. מנכ"לים בודדים בלבד הרימו את ידם, וניכר היה כי רובו המוחלט של האולם איננו מסכים עם קביעתו של כהן. לאחר רגע של מבוכה, צחק כהן ושאל "למה שאר הידיים לא מורמות?", והפאנל המשיך.

האירוע גרם למבוכה רבה לממשל. מאוחר יותר בכנס, פנה סגן הנשיא מייק פנס למנכ"לים וביקש מהם לתמוך במהלך. סגן הנשיא ביקש במיוחד כי יתמכו בטענת הממשל, לפיה הקיצוץ במיסים על העשירים יובילו להעלאות שכר לעובדים. "אנחנו צריכים שתספרו את הסיפור הזה" הוא אמר להם.

אבל ראשי החברות שאמורות להביא להשקעה המיוחלת אינם לבד בפקפוק בתוצאות המהלך. מרבית הכלכלנים האמריקנים, מלבד מכוני המחקר הימניים ביותר, טוענים כי הקיצוץ במיסי העשירים לא יוביל לעלייה בצמיחה או במשכורות. אוניברסיטת שיקגו ערכה לפני כשבועיים סקר בקרב קבוצה מגוונת של כלכלנים בנוגע לתוצאות המהלך. במסגרת הסקר, הוצגה לכלכלנים ההצהרה הבאה: "במידה וייושם השינוי במבנה המיסים יגדל התוצר האמריקני באופן משמעותי בעשור הקרוב?". 2% בלבד מהנשאלים ענו כי הם מסכימים לתוכן ההצהרה, בעוד 64% ענו כי הם לא מסכימים או מאוד לא מסכימים עמה. יש לציין כי אף אחד מהנשאלים לא ענה כי הוא מאוד מסכים.

יש סיבות טובות לפקפק ביכולתו של הקיצוץ להביא לצמיחה מוגברת. קודם כל, בשנים האחרונות התקיימו החברות האמריקניות בסביבת ריבית אפסית. במצב זה, זול ומשתלם לחברות להלוות כסף לצורך השקעה שתניב תשואה בהמשך, אך דבר זה לא קרה. ניתן לקבוע ברמה גבוהה יחסית של ביטחון כי השקעה תניב רווחים גבוהים בהרבה מהריבית אותה הם נדרשים לשלם, שעמדה לאורך חלק ניכר מהתקופה על 0.5%. שנית, אין סיבה לצפות כי העלייה ברווחי החברות תוביל בהכרח להגברת ההשקעה מתוך הון עצמי שכן החברות הפועלות בארה"ב גם ככה לא סובלות ממחסור בהכנסות, ועל-פי שטיגליץ, ב-30 השנים האחרונות גדלו הרווחים הממוצעים של חברות אמריקניות אחרי מיסים בכ-300%. אם כך, איזה סיבה יש להאמין שתוספת הרווח שעתידה להיכנס כתוצאה מקיצוצי המס היא שתהווה את 'קו פרשת מים' שבין חוסר השקעה להשקעה?

קופה נעולה לציבור (צילום אילוסטרציה: Blue Coat Photos / flickr).

ממשל טראמפ ניסה להתמודד עם הפקפוק מצד הממסד הכלכלי במהלך על-ידי הצגת מכתב תמיכה במהלך, עליו היו חתומים 137 כלכלנים. עם זאת, בבחינה של השמות המופיעים על המכתב התגלה כי רבים מהחתומים כלל אינם כלכלנים. ניסיונותיו של הממשל לייצר מראית עין של פעולה למען טובת הציבור קריטית לו, היות והמהלך מקבל תמיכה ציבורית מצומצמת למדי. על-פי סקרים שנערכו בשבועות האחרונים, כשני שליש מאזרחי ארה"ב מתנגדים למהלך.

חלוקת דיבידנדים והזרמת ההון לבורסה

אם כך, מה יעשו החברות עם הרווח הגדול שייווצר להן בעקבות הקיצוצים במיסים? נראה שבמקום להשקיע אותם בכלכלה הריאלית, יעדיפו בעלי החברות לחלק לעצמם דיבידנדים שמנים עוד יותר. ובגלל שהריבית האמריקנית נמוכה כל כך, ולא משתלם להחזיק את הכסף בפיקדון בבנק, יש לצפות כי הון זה יזרום היישר אל אפיקי השקעה פיננסיים בבורסה, למשל.

ג'ון שין, אנליסט בבנק מריל לינץ' בחן את הנושא בשבועות האחרונים. שין טוען כי החברות המדוברות כבר "יושבות" על כמויות גדולות של רווחים, וכי ההון העצמי שלהן איננו הבעיה שעומדת בפניהן. שין ערך סקר בקרב 300 חברות גדולות, ושאל מה יהיו הצעדים הבאים שלהן אחרי אישור קיצוצי המיסים. "הם בעיקר עובדים למען בעלי המניות שלהם", הוא הסביר לאתר בלומברג, ואמר כי מרבית החברות מתכננות הפרשה גדולה יותר לבעלי המניות בדיבידנדים, או לרכישה מחודשת של השליטה בחברה.

סקר זה מראה בבירור את האופן בו יתרמו קיצוצי המיסים להמשך התעשרותם של האמריקנים העשירים ביותר. במקום שהרווחים הנוספים יושקעו חזרה בכלכלה ויתרמו לצמיחה ולהעלאת השכר, סביר כי מרביתו יתורגם להכנסות נוספות לבעלי המניות. אנשים אלה יחפשו את אפיקי ההשקעה אשר יניבו להם תשואה מירבית על ההון החדש שניתן להם.

אם כך, כיצד יבחרו בעלי ההון להשקיע את הרווחים החדשים? סביר להניח כי אפיק ההשקעה המניב ביותר מבחינתם יהיה בשוק ההון האמריקני. כך, יש לצפות כי קיצוצי המיסים יובילו להתנפחות נוספת של המסחר בוול סטריט, כאשר מרבית הכסף יושקע באופן ספקולטיבי. הזרמת כמות גדולה של הון חדש לתוך שווקי ההון המנופחים עשויה אף להביא לערעור יציבותו של וול סטריט בטווח הארוך. בכל מקרה, לאור כל הנאמר, אין לצפות כי כתוצאה מהרפורמה המסתמנת יראה האזרח הקטן שיפור בתנאי חייו.