הבוקר בעודי מטייל עם כלבי בשכונת מגוריי, הדר הכרמל שבחיפה, הבחנתי בדבר שרק בשנה וקצת האחרונות עייני נעשו רגישות אליו: פועלי בניין עובדים ללא אמצעי המיגון המינימליים הנדרשים בחוק. 33 פועלי בניין נהרגו מתחילת השנה והנה ממש כאן ברחוב שלי, עלול להתרחש מולי או מול מי משכניי, מקרה המוות חסר התוחלת הבא. צילמתי קצת תמונות, כי זה מה שעושים אנשים במאה ה-21, ותכננתי להעביר אותן ל"פורום למניעת תאונות עבודה", אחד הגופים העושים עבודת קודש בתוך הריק השלטוני שנוצר גם בתחום הזה.
שכן שחלף שם ראה שאני מצלם ואמר לי "אתה יודע שלפני שבוע נפל פה פועל מגובה 6 מטר, כן?". הפעם לא הצלחתי להדחיק ולהמשיך הלאה. התקשרתי למספר הטלפון של חברת הבנייה "קשת ארץ" שהיה כתוב על שלט גדול בכניסה לאתר. די מהר ענה לי מישהו שכשהסברתי לו מה ראיתי אמר שמייד יטפל אך את עניין התאונה מלפני שבוע הכחיש. כשביקשתי פירוט למה כולל הטיפול שמיד יקרה אמר שיוריד הנחייה למנהל העבודה שבשטח כדי שזה ידאג שכולם יעבדו עם כל אמצעי המיגון.
ממש קיוויתי שבטיול הצהריים התמונה תהיה אחרת. התאכזבתי. לא רק שהמשיכו להסתובב עובדים באתר בלי קסדות בקומת הקרקע, בה הם חשופים לנפילת חפצים כבדים על ראשם, ובקומה השלישית ההולכת ונבנית. קסדה בגובה הזה, להבנתי הלא רפואית, יכולה להיות ההבדל בין זעזוע מוח קשה לבין נכות לכל החיים או מוות. גם מעקות הבטיחות שלמדתי לחפש היו חסרים או לא קיימים.
הפעם ראיתי גם את מנהל העבודה והחלטתי לגשת. לשאלתי למה הפועלים עובדים ללא קסדות ולא מאובטחים אמר שהם רק התחילו. הקשיתי וסיפרתי לו שגם בבוקר זה היה ככה והוא כבר התחיל לאבד סבלנות. כששאלתי אם הוא יודע שאם פועל ייפצע או ייהרג האתר ייסגר ליומיים אמר לי להפסיק לקטר. כאן כבר החלטתי לחתוך ולהמשיך טיפול במישור אחר.
בשורה התחתונה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה שאלות: האם אנחנו מסוגלים להתהלך כשבצדי הדרך עלול ליפול בכל רגע פועל בניין? האם נרגיש בנוח בידיעה שהבית בו אנו גרים ובו אנו מרגישים בטוחים הוא "בית דמים"? המחאה סביב "יהלומי הדמים" צמצמה את התופעה משמעותית. ומה יקרה אם פשוט נפסיק להשלים עם מוות מיותר מסביבנו?
הרבה פעמים עושים טשטוש מושגי בין "שיימינג" טרחני לבין אקטיביזם וניצול מגוון הכלים העומדים לרשותו של האזרח כדי להילחם בעוולות הנגלות לנגד עיניו. נראה לי שזה אחד המקרים מהסוג השני ואני לא מתכוון לעליהום על חברת "קשת ארץ" שכן לצערי היא ממש לא לבד בזה. עלינו כאזרחים מודעים לפקוח את עינינו ולפעול לתיקון הדברים הדורשים תיקון.
