בשבוע שעבר פרסם משרד האוצר תזכיר לתיקון חוק תקציב המדינה לשנים 2018-2017. לכאורה, מדובר בצעד פרוצדורלי שמתקן את מועד קבלת ההחלטה על ייעודם של כמה מיליארדי שקלים. בחינה מעמיקה יותר של תזכיר החוק, מעלה מספר שאלות ומציעה הסברים נוספים לאופן בו פועל משרד האוצר תחת משטר הנומרטור.

לתזכיר החוק המדובר שני סעיפים בלבד:

תיקון סעיף 2: 1. בסעיף 2(7)(ב) לחוק תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה), התשע"ו-2016 (להלן – החוק העיקרי), בסופו יבוא "לעניין תכנית זו לא יחולו הוראות סעיף קטן 40א(ב) לחוק יסודות התקציב".

תיקון סעיף 3:  2. בסעיף 3(ג) לחוק העיקרי, במקום "כ"ב בכסלו התשע"ח (10 בדצמבר 2017)" יבוא "י"ג בניסן התשע"ח (29 במרץ 2018)".

להבין את התיקון הראשון

הסעיף הראשון פשוט יחסית. על פי החוק התקף היום, בכל שנה הממשלה צריכה לאשר את הנומרטור (התוכנית התקציבית לשלוש השנים הבאות), ובהתאם לכך לבצע צעדי התכנסות. בעברית פחות מכובסת – קיצוץ בתקציב או העלאת מיסים. צעדי ההתכנסות מחייבים את הממשלה לא רק לשנה הנוכחית, אלא גם לשלוש השנים הבאות.

הבעיה שנוצרה היא שתקציב 2018 כבר אושר במסגרת התקציב הדו שנתי. לנסות ולבצע בו צעדי התכנסות בשביל הנומרטור עכשיו, נשמע רעיון רע במיוחד. מילא כשמעבירים תקציב, יש על מה לריב, אבל סתם ככה, לא חבל?

במשרד האוצר הבינו את זה. הם גם הבינו שצעדי ההתכנסות שהנומרטור מצביע עליהם ל-2018 עומדים על 300 מיליון שקלים בלבד. כסף קטן במונחי תקציב המדינה (1.5% מהטעות בתחזיות שהביאה לעודפי הגביה, לצורך הדוגמה). לגבי היקף צעדי ההתכנסות (מזכירים, התכנסות=קיצוצים) הדרושים בשנים 2020-2019 – הם  הולכים וקטנים ככל שהזמן עובר והתחזיות מופרכות.

באוצר החליטו לתקן את החוק ולהסיר מהממשלה את החובה לבצע קיצוצים בשלב זה. לפחות משהו טוב אחד יצא מהתקציב הדו שנתי. פחות צעדי התכנסות – פחות קיצוצי תקציב שרירותיים.

להבין את התיקון השני

הסעיף השני בהצעת החוק מורכב קצת יותר. הוא נוגע ל-3.5 מיליארד שקלים שנצבעו בתקציב 2018 כרזרבה ייעודית לצורך התכנסות תקציבית. הרזרבה הזו נקבעה לדרישת פקידי האוצר, שטענו כי בעייתי לחזות את מצב המשק וקופת המדינה לשנתיים קדימה. הרבה דברים יכולים להשתבש, ולכן כדאי לשמור בצד לכל מקרה. בנוסף לרזרבה הרגילה, החליטו לשמור כ-1% מתקציב משרדי הממשלה. לא מעט כסף.

על פי החוק, הממשלה צריכה להגיש לוועדת הכספים את הצעתה לשימוש בתקציב ההתאמות (בהנחה שלא התרחשה קטסטרופה, שאכן לא התרחשה) עד ל-10 בדצמבר 2017, כלומר היום.

בינתיים, בניגוד לחוק, הממשלה לא הגישה הצעה כזו. באוצר החליטו לתקן את החוק ולדחות את מועד ההחלטה בשאלה "מה נעשה עם תקציב ההתאמות?" לסוף מרץ. הבעיה הראשונה בסיפור הזה היא שהצעת החוק הזו שפורסמה בשבוע שעבר, טרם נחקקה, כך שהחל מהיום תעבור הממשלה על החוק שהיא עצמה חוקקה.

בינתיים, החליטו באוצר כי 300 מיליון שקלים מתקציב ההתאמות צריכים להימחק, בגלל אותם "צעדי התכנסות" – קיצוץ או העלאת מסים – לשנת 2018, שוויתרו לממשלה על הצורך להחליט עליהם בסעיף הקודם. אז באוצר פשוט החליטו עליהם, בלי לשאול. כך שנשארו 3.2 מיליארד שקלים.

למה לדחות את ההחלטה? הרי ועדת הכספים מקבלת החלטות על העברות בין סעיפי תקציב במיליארדי שקלים כל שנה, בהתאם לבקשות שמגיש לה משרד האוצר. מה כל כך מיוחד ב-3.5 מיליארד, סליחה, 3.2 מיליארד שקלים הללו? באוצר הבינו שבקרוב הממשלה תעסוק בתקציב 2019. עיסוק באישור תקציב מביא איתו מערכת לחצים, משאים ומתנים עם כל שרי הממשלה וגם עם כמה חברי כנסת שאינם נמנים על הממשלה ומזהים את שעת הכושר.

במקום להחליט מה עושים עם הכסף הזה אתמול, הנכים והקשישים שהבטחות לטיפול בעניינם הופרחו לאוויר ללא כוונת כיסוי כנראה, יאלצו להמתין. זאת על מנת להשאיר בידי שר האוצר ואנשי אגף התקציבים כמה קלפי מיקוח שחבל לבזבז עכשיו ללא תמורה.

מדובר בקלפי מיקוח יקרים ביותר, שכן לעומת תקציב 2019, מדובר בכסף מזומן שיכול לצאת כבר ב-2018. כשריח הבחירות באוויר, הישגים ב-2018 טעמם מתוק פי כמה מהישגים שייצאו לפועל רק ב 2019.