שלשום העלתה ענקית האופנה H&M לאתר שלה תמונה של ילד שחור לובש סווטשירט עם הכיתוב "הקוף הכי מגניב ביער". הפרסומות בעלת הנינוח הגזעני עוררה כצפוי סערה ציבורית בעקבותיה שחררה במהרה החברה הודעת התנצלות והסירה את התמונה מעוררת המחלוקת מכלל הפרסומים שלה.
משתמשים רבים ברשתות החברתיות התייחסו לפרסומת הגזענית, קראו לחרם צרכנים והציפו את החברה שמייצרת את המותג בפניות. בין המגיבים היו גם כאלה שביקרו את היעדרם של א.נשים שחורים מעמדות מפתח ב-H&M וטענו כי במידה והיו כאלה, הם ככל הנראה היו שמים לב לנימה הגזענית שבפרסומת. למחאה הציבורית הצטרפו מספר ידוענים, כאשר המרכזי מביניהם הוא הכדורסלן לברון ג'יימס הידוע במאבקו למען זכויותיהם של אפרו-אמריקאים בארה"ב. ג'יימה שיתף בעמוד האינסטגרם שלו את התמונה המדוברת, כאשר את הכיתוב הגזעני הסתיר איור של כתר ולצידו הכיתוב 'מלך העולם' בתוספת כתר לראשו של הילד. לצד התמונה הוסיף הכדורסלן מסר לחברה וכתב: "M&H הבנתם אותנו לא נכון, ואנחנו לא נסכים לכך. ככל שאני מסתכל על התמונה הזו אני רואה מלך צעיר!"
הזמר אייבל מקונן טפסיה הידוע בכינויו – The Weekend, המשמש כפרזנטור של החברה הודיע כי יפסיק את קשריו עמה בעקבות פרסום התמונה וכתב בחשבון הטוויטר שלו: "קמתי בבוקר בהלם ומבוכה מהתמונה הזאת, אני פגוע מאד ולא אעבוד עם H&M יותר".
woke up this morning shocked and embarrassed by this photo. i’m deeply offended and will not be working with @hm anymore… pic.twitter.com/P3023iYzAb
— The Weeknd (@theweeknd) January 8, 2018
אין זו הפעם הראשונה בה מוציאה חברת אופנה פריט לבוש שהקשר בינו לבין טעם טוב הינו מקרי בהחלט. לחלק מהקוראים בוודאי זכורה שערוריית חולצת השריף של זארה עם הפסים והטלאי הצהוב שנראתה זהה למדי למדים אותם לבשו אסירי מחנות הריכוז בשואה, שגרמה אף היא לסערה תקשורתית וביקורת חריפה וירדה במהרה מן המדפים.
אין עוררין על כך שהביקורת על H&M מוצדקת בהחלט, ואם יש משהו שעלינו הצרכניות והצרכנים ללמוד מן המקרה הזו ומהמקרים שקדמו לו הוא שלחץ ציבורי ואיום בחרם צרכנים עובדים טוב מאד. אך חשוב לזכור שתעשיית האופנה המהירה נגועה ברעות חולות רבות – החל מעבודת ילדים בתהליך הייצור, חוסר בשקיפות, דרך נזקים סביבתיים רחבי היקף, ועד לדוגמניות שעובדות שעות ארוכות בתנאים קשים.
כל הנושאים הללו אינם זוכים ברובם לביקורת שלנו כצרכנים וצרכניות, וכשיש כזו היא בדרך כלל לא מפנה אצבע מאשימה לעבר החברות המייצרות את המותגים, לא מעט בגלל חוסר השקיפות המאפיין את תהליך הייצור בתעשייה ומקשה עלינו לדעת ולדרוש מן החברות לשאת באחראיות למעשיהן. דמיינו לכם כיצד היה נראה מאבקם של עובדי מפעל בארבו בטורקיה, שבחודש נובמבר האחרון שתלו בחנויות המותג זארה פתקים ובהם כתוב "הכנתי את הפריט הזה שאת עומדת ללבוש, אך לא קיבלתי על כך כסף", ונמצאים במאבק מול החברה בשנה וחצי האחרונות לאחר שהמפעל נסגר בבת אחת והעובדים עדיין לא קיבלו את המשכורות ופיצויים הפיטורין שלהם. דמיינו אם ביום בו נסגר המפעל היו הרשתות החברתיות מוצפות בפניות של סלבריטאים ושל כלל הציבור לשלם לעובדים את שמגיע להם. ישנה סבירות גבוהה כי המשבר היה נגמר בתוך זמן קצר.
המאבק כנגד הנזקים הסביבתיים שחווים תושבי כפרים הסמוכים למפעלי טקסטיל ברחבי דרום מזרח אסיה בוודאי יהיה אפקטיבי הרבה יותר אם בפעם הבא שנהר יזוהם – יוצפו עמודי האינסטגרם וחשבונות הטוויטר של החברות המייצרות שם את מותגיהן בדרישה לצדק ולטיפול מיידי בנושא.
