"כל דבר שורדה אמרה, השר (חיים כץ) אמר שלא צריך, 'תתמודדו בדרכים אחרות'. היא פוטרה כי כולם יודעים שמצב הבטיחות לא השתפר – ומישהו צריך להיות שעיר לעזאזל", כך אמר לדבר ראשון זאב דיבסק מי שהיה עד לפני חצי שנה מספר שתיים במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד העבודה והרווחה על ההחלטה לסיים העסקתה של ראשת המנהל והמפקחת הראשית – ורדה אדוארדס לפני פחות מחודש. לדבריו, במוקד המחלוקת בין אדוארדס לבין הדרג הפוליטי עמדה שאלת הגדלת כוח האדם במינהל. "אם לא תהיה הגדלה של כוח האדם לצד העיצומים הכספיים שמתכנן השר כץ – זו תהיה יופי של הצעה בלי יישום" הוא מסביר. כזכור, עשרות פועלים מתים בכל שנה בתאונות עבודה, בעיקר בענף הבניין.
"העובדה שהעובדים בלי רכב צמוד פוגעת ביכולת שלהם להגיע למקומות וגם במורל ובאכפתיות. תחשוב על האדם שנמצא באתר הבניה, הוא חושב לעצמו: תסתכלו על מפקח העבודה הזבל הזה – מישהו נהרג או שהייתה תאונה קשה והמפקח מגיע רק למחרת היום. זה לא נראה טוב, ואין בזה ספק בכלל. זה חלק מהדברים שמתסכלים גם אותנו".
בסוף ינואר האחרון פרש דיבסק לגמלאות מוקדמות מתפקידיו במינהל הבטיחות בו עבד 18 שנים ופנה לעסוק כעצמאי במתן ייעוץ ובהרצאה במכללות בתחום הבטיחות. לדבריו לא עזב את התפקיד במחאה, אולם אין ספק שהקשיים האישיים שחווה כתוצאה ממצוקת כוח האדם שיחקו גם הם תפקיד בהחלטה. דיבסק עצמו מילא לעתים ארבעה תפקידים שונים בו-זמנית: כממלא מקומה של אדוארדס במהלך שהותה בחו"ל, כמפקח עבודה ראשי, כסגן ראשת המינהל, כממונה על תחום הבניה – תקן שלא אויש מזה למעלה משנה, ובשני כובעים של 'מנהל תחום בכיר' – תחום הבטיחות בעבודה ותחום בטיחות הציבור. "כשרצו הציגו אותי כך וכשרצו כך. כשלא ידעו מה לעשות הסתפקו ב'מנהל תחום בכיר בטיחות', כדי לסתום את הפיות לשני הצדדים" הוא אומר, ומבהיר שמדובר בשני תפקידים נפרדים הממלאים פונקציות שונות מאוד. "טיפלתי בכל תחומי הבטיחות חוץ מחקלאות ובריאות תעסוקתית. מבחינתי זה היה מאוד קשה, יותר מדי תפקידים ביחד זה מטורף, ואמרתי – יש גבול, עד פה. אני הולך הביתה".
לדיבסק ביקורת חריפה ביותר על האופן בו בוצעה, לדבריו באופן חלקי ורשלני, העברת מינהל הבטיחות ממשרד הכלכלה למשרד העבודה והרווחה – מהלך שהחל בסוף יולי שנה שעברה ונגרר עד היום הזה. "נכון להיום – כשנה אחרי, זה עדיין לא סגור לגמרי. לא כל התקנים הועברו למשרד של חיים כץ, ויש הרבה מאוד בעלי תפקידים – מה שנקרא 'מחלקות לווייניות' שטרם הועברו. מחלקה משפטית, מחלקת מערכות מידע, כל מה שקשור למחלקת ההדרכה – מחלקות שכאילו צריך היה לעשות להן 'חיתוך', ולהעביר חלקים מהן למשרד העבודה והרווחה – עד עכשיו זה לא קרה. המכתבים שיוצאים ממשרד העבודה יוצאים עד היום עם לוגו של 'משרד הכלכלה', כתובות המייל עדיין יושבות ב-'economy.gov.il'. הכל מבורדק בצורה בלתי רגילה, ולא נעשתה העברת מקל מסודרת. היה הרבה כאסח בין המשרדים – המנכ"לים והשרים".
כך, מסתבר כי מתוך כ-78 המפקחים הקיימים לדבריו במינהל הבטיחות, 15 המפקחים שהצטרפו לאחר המעבר למשרד העבודה והרווחה מעולם לא הוכשרו, לא קיבלו תעודות מפקח והם למעשה נטולי סמכויות. "אין להם סמכות לעשות שום דבר, אם הם יוצאים לשטח לבד. אפשר לתת להם בעיטה ולהגיד להם 'צאו החוצה מהמפעל'" מסביר דיבסק. "אנחנו יותר משנה מנסים לפתוח קורס מפקחים – אבל אנחנו לא מסוגלים לפתוח את הקורס – כי מחלקת ההדרכה במשרד החדש לא מסוגלת לאשר לנו פתיחת קורס ייעודי לכך. בגלל הכאוס שנוצר אתה לא יכול לתת לאנשים בתוך המערכת תעודת הסמכה כמפקחי עבודה".
גם על התקנים של 8 עובדי מינהל שפרשו מאז המעבר למשרד העבודה והרווחה (חלקם בשל יציאה לגמלאות, חלקם מסיבות אחרות בדומה לדיבסק עצמו) מתנהל מאבק איזה משרד יקבל אותם. בינתיים אומר דיבסק, לא הותר למינהל הבטיחות בכלל לפרסם את מודעות הדרושים למשרות אלו. וכך, מסתבר כי מתוך 23 תקנים לא מאוישים במערך המפקחים על הבטיחות – בפועל נעשה מאמץ לגייס 15 עובדים בלבד.
גם התקנים שכן פורסמו להם מכרזים מתקשה המינהל לאייש, ונושא זה עלה כבר מספר פעמים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. "אתה בא, יושב אצלי, אני אומר לך – 'אתה מתאים לי כמו כפפה'. בסוף הראיון אני שואל – מה הציפיות שלך? תענה לי, 'אני מהנדס או הנדסאי – יש לי שלוש או ארבע שנות ותק בעבודה – אני מצפה להגיע למשהו כמו 17-19 אלף שקל ברוטו', שזה סביר. אני אומר לך 'אתה יודע אבל, הרמה אצלנו בשירות הציבורי הרבה יותר נמוכה…', ותשאל כמה יותר נמוכה. התשובה היא שאתה תגיע ל–9.5 ברוטו, ואם אני גם מצמיד לך רכב אני מביא אותך למצב של כ-5,000 שקלים בנטו. איזה מהנדס יעבוד בשביל 5,000 ש"ח? אין חיה כזו – המצב במדינה לא כזה גרוע, ויש ביקוש לא נורמלי למהנדסי בניין והנדסאים. אנשים מוכנים לשלם מחירים הוגנים", מסביר דיבסק איך נראים ראיונות העבודה.
"זה פוגע מאוד גם במורל ובאכפתיות של העובדים הקיימים. ביכולת שלהם להגיע למקומות, כשהם ללא רכב צמוד של המשרד. אומרים לך בשעה ארבע שהייתה תאונת עבודה אתה אומר, בסדר. אני אבוא מחר – יום העבודה שלי נגמר בארבע, אז אפשר להשאר חצי שעה שעה – אבל לבוא מאזור פתח תקווה ליפו באוטובוס או בפרייבט שלי עם הדלק על חשבוני?" לדבריו פעמים רבות המפקחים מושמים גם ללעג מצד מנהלי העבודה המפוקחים על ידם, שתנאי עבודתם טובים יותר. מנגד – הם חשופים לביקורת מתמדת על עבודתם. "תחשוב על האדם שנמצא באתר הבניה, הוא חושב לעצמו: תסתכלו על מפקח העבודה הזבל הזה – מישהו נהרג או שהייתה תאונה קשה והמפקח מגיע רק למחרת היום. זה לא נראה טוב, ואין בזה ספק בכלל. זה חלק מהדברים שמתסכלים גם אותנו".
"בשלב מסוים אמרו לנו שנקבל 18 כלי רכב צמודים למפקחים, אמרנו הללויה – ואז בדיוק התחלפו המשרדים" ממשיך דיבסק, "המקור שממנו היינו אמורים לקבל זה מינהל האסדרה והאכיפה. נפגש מנכ"ל משרד העבודה והרווחה הקודם (אליעזר יבלון ז"ל שנפטר במפתיע, נ.כ.) עם יו"ר ההסדרה והאכיפה והיא אמרה לו 'על מה אתה מדבר, יש לי אישורים של משרד האוצר שהתקנים הללו לא יועברו'. אז הוא אמר –'אתם יודעים מה, נתחיל את כל התהליך מהתחלה'. זה היה כבר לפני למעלה משנה – ורכב אחד לא ראינו". נכון להיום רק לשבעה עובדי מינהל ישנו רכב צמוד, והיתר, כ-90 עובדים, מתחלקים בשבעה רכבים נוספים.
אין פתרונות קסם – צריך כוח אדם
"בסופו של דבר חלק גדול מהמפקחים איבדו את החשק. קיבלו רגליים קרות ואומרים לעצמם, למה להתאבד? המחלקה המשפטית לא עוזרת לנו. אני לא מקבל את הגיבוי המתאם ולא את הדחיפה הנכונה – כשאני מטפל בדברים בצורה משמעותית. יכול להיות שעכשיו עם העיצומים הכספיים זה קצת יעזור" אומר דיבסק על תוכנית הדגל שמציג השר חיים כץ לצמצום תופעת התאונות בענף הבניין, אך מסייג ומבהיר שלא רק שהתוכנית אינה חלופה להגדלת היקף כוח האדם במינהל – אלא שבלא הגדלה כזו היא דיבורים בעלמא.
"ורדה אדוארדס נלחמה בכל הכוח שהיה לה מול השר והמנכ"ל, בעשרות ואולי מאות מכתבים: לקדם את תנאי העובדים, את השכר שלהם, את הצמדת הרכבים."
"גם אם החוק כתוב – לבד הוא לא מתקיים, צריך מישהו שיממש אותו. צריך לשלוח מישהו – לך לאתר הזה, תצלם לי עשרה עובדים בלי קסדות. ואז צריך להכין את כתב העיצום הכספי, ואחר כך לוודא שבאמת משלמים אותו ולפרסם את זה בציבור כדי להרתיע – היינו באתר הזה והוטל בו קנס בגובה 80 אלף ש"ח. אבל יש המון בעלי תפקידים שנחוצים לתהליך הזה".
ליחידה אחרת באותו המשרד – מינהל האסדרה והאכיפה, יש סמכויות להטיל עיצומים כספיים בגין שורה של הפרות חוקי עבודה, מאז יוני 2012. במינהל הבטיחות ערכו בסיועם למידה ראשונית של אופן יישום עיצומים אלו והעל בסיסה הגישו בדצמבר 2016 מסמך המבהיר מה יידרש כדי ליישם את שיטת הקנסות המינהליים גם בתחום הפיקוח על הבטיחות באתרי הבניה.
כזכור כיום ישנם רק 19 מפקחים הממונים על ענף הבניה בישראל (מהם אחד חדש שטרם הוסמך בפועל כמפקח עבודה) האמונים על למעלה מ-13 אלף אתרי בניה. זאת בעוד שבמינהל האכיפה וההסדרה הקצו לטובת נושא הקנסות המינהליים לא פחות מאשר 102 משרות מלאות, ו-109 חלקיות – סך הכל 157 תקנים מלאים. "חלקם בשטח, וחלקם אנשי משרד שמכינים את הדו"חות והקנסות, יושבים מול המחלקה המשפטית" מסביר דיבסק. "הרי מישהו צריך גם להכין תשובות כשמגישים ערעור, מישהו צריך לקרוא אותו – לראות אם הוא צודק, להתמודד עם הטענות, להופיע בבתי משפט ובמקרה הצורך אולי גם לבטל את העיצום. זה ים של כוח אדם, הדברים הללו לא נעשים לבד, השר יעשה את זה?". להוסיף משימה נוספת למפקחים הקורסים ממילא, והבלתי מתוגמלים בין כה וכה – זה מופרך לדבריו. לדברי דיבסק כל מינהל הבטיחות כיום מונה כמאה עובדים בלבד.
על פי ההערכה הראשונית שביצעו במינהל יידרשו לפחות 66 תקנים נוספים למינהל הבטיחות על מנת ליישם את תכנית הקנסות המינהליים, בנוסף ל-30 מפקחים קיימים שיעברו הסבה לטובת העניין – סך הכל דרושים כ-60 מפקחים שיהיו אמונים על נושא זה, לצד 36 אנשי מנהלה נוספים. גם המכרז הטכנולוגי שפרסם המשרד, אינו פותר את העובדה שעל מנת לבצע אכיפה אפקטיבית הכוללת הטלת סנקציות על מעסיקים סוררים – נדרשת עבודת שטח ומטה רחבת היקף. "גם אם יהיה לנו 300 רחפנים באוויר, או אפילו לווין – שנותן לי רזולוציה שבאתר בניה מסוים יש הרבה בעיות, שעל פניו נותנות אינדיקציה שמצב הבטיחות הוא לא טוב. עדיין מישהו צריך לבוא לאתר ולהגיד – פעלת בניגוד לסעיף זה וזה, ואני מטיל עליך עיצום כספי. היקף התוצר הדיגיטלי יהיה הרבה יותר גדול מהיקף המפקחים הקיימים, גם אם אגיד להם שאין יותר ביקורי פיקוח יזומים ועובדים רק באמצעות המידע שמקבלים מהרחפנים – עדיין אם יש יותר מדי מידע, מי יכול לטפל בו? זה מחזיר אותנו לתקני כוח אדם".
דיבקס מעריך כי ורדה אדוארדס משלמת את המחיר של התעקשותה על הגדלת כוח האדם במינהל הבטיחות, וזה חורה לו מאוד. "היא נלחמה בכל הכוח שהיה לה מול השר והמנכ"ל, בעשרות ואולי מאות מכתבים: לקדם את תנאי העובדים, את השכר שלהם, את הצמדת הרכבים. כל פעם צעדנו צעד קדימה וארבע אחורה. בהתחלה השר אמר – אני אדאג לכם לכוח אדם. אחר כך בא לו הרעיון של העיצומים הכספיים – והוא אמר שלא צריך הגדלה של כוח האדם. זה לשלוף דברים מהשרוול בלי לבדוק, כשאצלו במשרד יש את אגף אכיפה והסדרה – שיבדוק כמה מפקחים יש לו שם".
ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לא התקבלה תגובה לדברים והיא תפורסם ככל שתתקבל. ורדה אדוארדס סירבה להגיב.
