החלטת הממשלה לאשר ייבוא של 6,000 עובדי בניין מסין, היא רק הצעד האחרון ב"קבורת" הענף לעובדים המקומיים. קדמו לה האישור להביא 16.5 אלף עובדים מסין לבניין, והתוכנית הממשלתית לייבא חברות סיניות עם העובדים לעבודה בישראל.

ההיבט המשמעותי ביותר בהחלטה שקיבלה אתמול הממשלה הוא שלראשונה הוחלט לפתוח גם את תחום בניית התשתיות לעובדים זרים. תת ענף זה – הכולל בין היתר הקמת מערכות מים וביוב, ניקוז, חשמל, תאורה, כבישים וגשרים – היה עד כה היה סגור להעסקת עובדים זרים. ואם שאלתם את עצמכם למה, התשובה (כמה אירוני) היא שכך  החליטה הממשלה בשנת 2001. אז הוגבלה העסקת עובדים זרים במגזר הציבורי כדי לעודד שילוב של עובדים מקומיים בענף הבניין.

משרד העבודה עדיין מתנגד למהלך של הבאת עובדים זרים לענף הבנייה, השר חיים כץ התנגד גם אתמול בישיבת הממשלה. יחד עם זאת, בפועל המשרד לא עושה הרבה כדי להכשיר ישראלים לענף, שמשווע לידיים עובדות בכל המקצועות. נראה שמעדיפים שם להתנגד בממשלה ובתקשורת להבאת עובדים סיניים על פני פעולות של ממש שיסייעו לשנות את המצב.

דוגמה טובה לכך היא התנהלות ביחס לפרוייקט "בונים ישראלים", שיזמו ההסתדרות והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה. כל מטרת הפרוייקט היא להכשיר עובדים חדשים לענף, מה שעומד לכאורה עם הכוונות של משרד העבודה, אלא שזה עדיין לא חתם על הסכם שיאפשר את הוצאת התוכנית לפועל.

הטענות לפיהן "ישראלים לא רוצים לעבוד בבנייה" הן דיבורי סרק במקרה הטוב, ובמקרה הרע דברי שקר חמורים. במהלך עבודתי אני נפגש עם לא מעט צעירים שרוצים לעבוד בבנייה. העובדים הישראלים רוצים מאוד לעבוד בענף שיש בו תנאים טובים, שכר נאות, ותק, פנסיה מהיום הראשון, כל הביטוחים, מלגות רווחה, ועוד.

לא נותר אלא לחשוד שכל המהלכים של ממשלת ישראל, שלצערי מקבלים את תמיכת שר האוצר משה כחלון (המשמש כיו"ר קבינט הדיור) מכוונים למקום אחד: הפרטת ענף הבנייה והעברתו לידיים זרות מטורקיה, מולדובה, איטליה וסין.

הענף שהיה לגאוות מדינת ישראל, יילך וייעלם. עלינו לעשות הכל למנוע זאת, והמאמץ הזה מתחיל בהתעקשות לשלב ידיים מקומיות בבניין.