הצעת החוק שיזם יו"ר ועדת הכספים משה גפני להפקעת סמכויות רישוי עסק מראשי ערים ועוררה תגובות חריפות בעיריית חיפה מתייחסת למפעל שלא קיים, כתובה ברישול ולא סביר שהיא תוכל לסייע ל"חיפה כימיקלים". כל ההסברים בניתוח מיוחד של "דבר ראשון".

בדברי ההסבר להצעת החוק שהובאו לוועדת השרים לחקיקה לפני כשבועיים מופיעים מופיע הרציונאל של תיקון החוק המוצע. בהסבר, המתייחס לחוק רישוי עסקים, יש הפרדה בין בין "השיקולים המקומיים קהילתיים" ברישוי העסק, לגביהם ראש הרשות המקומית הוא המתאים ביותר, לבין שיקולים רחבים יותר:  "קיימים עסקים רבים שפעילותם חיונית למשק והאינטרס בקיומם רחב יותר מן הגבולות המוניציפליים והשיקולים המקומיים –דוגמת מפעל האמוניה בחיפה, מכלי דלק, ארובות פחם, מתקנים להתפלת מים, תחנות כוח וכיוצא באלה".

מכלי דלק, מתקני התפלה ותחנות כח הם באמת תשתיות לאומיות. דברי ההסבר נכתבו ברישול, וכוללים "ארובות פחם" שאינם עסק, אלא תמיד חלק ממפעל כלשהו. השגיאה המשעשעת יותר היא האזכור ל"מפעל האמוניה בחיפה" שפשוט אינו קיים ולא היה קיים מעולם. אמנם, יחידת יצור לאמוניה פעלה במפעל "דשנים" במפרץ חיפה, אך היא נסגרה בסוף שנות ה-90, לאחר שמיכל האמוניה של "חיפה כימיקלים" הפך אותה לבלתי כלכלית, כפי שסיפר ל"דבר ראשון" סימון אמויאל, גמלאי החברה.

שגיאה בדברי ההסבר הינה דבר פעוט, שלא משפיע על הצעת החוק עצמה. החמור הוא שבשתי ההצעות אין שום קריטריון חד משמעי שמפריד בין עסק בעל חשיבות לאומית או לעסק רגיל. למעשה, לשון החוק תאפשר לממשלה לא רק להכריז על מפעל דשנים כ'תשתית לאומית' חיונית על גם על דוכן פלאפל. בהצעה החדשה מדובר על הקמת גוף בירוקרטי נוסף לטובת הפיקוח על אותם עסקים, רק כדי לנשל את הרשויות המקומיות מסמכותן. ראש הממשלה נתניהו הצדיק את המהלך כ'חוק נימבי' (NIMBY), כלומר, חוק שכופה הקמת תשתיות לאומיות בשל אינטרס ציבורי רחב גם אם תושבים מקומיים נפגעים מהן. ישנם גם אחרים הסבורים כך, אך כאן מדובר בהתערבות במאבק מקומי, לא מדובר בהקמת מתקן חדש וחיוני.

את החיוניות יהיה קשה להסביר  

למרות הצעת החוק, ישנן לפחות 6 סיבות מדוע יהיה קל לטעון ש'חיפה כימיקלים' בצפון לא יכולה להיות מוגדרת כתשתית לאומית חיונית

• ב-2017 כבר הייתה תקופת השבתה של כמה חודשים בהם לא הגיעה אמוניה לישראל, אך המשק הישראלי הסתגל, והאיומים באסון לאומי ובפיטורי ענק לא התממשו.
• תוצרת המפעל הולכת כמעט כולה ליצוא ואינה חיונית למשק המקומי.
• מפעל "חיפה כימיקלים" בדרום חזר לפעול בהיקף חלקי, בעזרת יבוא אמוניה במיכלים קטנים הנקראים איזוטנקים. כל צורך לאומי תאורטי בדשנים יכול להיות מסופק ע"י המפעל הדרומי.
• מפעל "חיפה כימיקלים" הוא מפעל קיים ולא פרויקט הקמת תשתית לאומית חדשה כמו הנחת קווי הולכה לגז טבעי, תחנת כח או מתקן התפלה חדש. כל נושא הNIMBY קשור לרשויות התכנון ולמתן היתרי בניה. כאן מדובר במפעל קיים, בנוי ומאושר, אך מיושן ופגום מבחינת כושר אחסון האמוניה בעת הזו. החברה מעולם לא הגישה בקשה להקמת מיכל אמוניה תפעולי מודרני ובטיחותי, אלא חיפשה מעקפים בדמות שימור מיכל האמוניה הותיק, או הבאת אניה במקומו, בעגינה קבועה.
• מדובר בחברה זרה, שהופרטה בתחילת שנות ה-80, ולא הוטל עליה שום פיקוח מיוחד, המתבקש במקרה של תשתית לאומית. בעבר התקיים אבסורד סיבובי בו זכתה החברה לתואר 'מפעל חיוני' לשם ריקון מיכל האמוניה בעת חירום, אך המיכל נסגר בצו של בית המשפט העליון, ועם סגירתו נמוגו גם התואר והאבסורד שבהכרה הזו.
• בבית הדין לעבודה טענה החברה עצמה שמדובר בעסק פרטי, שעליו להיסגר ועל עובדיו להיות מפוטרים. החברה הציגה את התועלת הכלכלית למשק, אך לא טענה להיות תשתית לאומית חיונית, אלא עסק פרטי הנתון לקשיי רישוי המחייבים את סגירתו.

עניין של כלכלה

חברת "חיפה כימיקלים" היה, ואולי גם תשוב להיות, חברה שבולטת בצמרת תעשיית הדשנים העולמית, עם מוצרים איכותיים ונתח שוק מרשים, אך הצלחה כלכלית ומדעית לא הופכת את קיומה לצורך לאומי. תשתיות לאומיות אחרות מוחזקות בדרך כלל על ידי הממשלה או שהיא מפקחת על הבעלים שלהן, כך שכל עניין ה'תשתית הלאומית' לגבי 'חיפה כימיקלים' הוא רעיון חדש, שמהווה חזות למניעים אחרים לגמרי. לו משפחת עופר הייתה מחליטה לסגור את בתי הזיקוק, או אפילו רק להשביתם לכמה חודשים, מדינת ישראל הייתה מונעת זאת ממנה, כי במקרה זה אכן מדובר בתשתית לאומית חיונית, על אף כיכובה בצמרת המפעלים המזהמים בדירוג של המשרד להגנת הסביבה.

אי מתן רשיון עסק מונע מ"חיפה כימיקלים" להחזיק אניית אמוניה במפרץ חיפה. האניה יכולה להשלים את כושר האחסון החסר במפעל דרך צנרת תת-קרקעית, או דרך מילוי יומיומי של מיכליות כביש שיזינו את המפעל. המשרד להגנת הסביבה אישר לחברה יבוא אמוניה גם באניה וגם באיזוטנקים, על בסיס חוות דעת של מומחים מהארץ ומהעולם. בעירייה ובארגוני הסביבה טוענים כי עלות היבוא באיזוטנקים גבוהה יותר, וזו הסיבה ש"חיפה כימיקלים" מתעקשת על הבאת אניה שתעגון במפרץ, ותהווה, לטענתם, סיכון בלתי קביל לאוכלוסייה. גורמים בתעשיה אמרו ל"דבר ראשון" כי מצבה של חיפה כימיקלים למעשה חמור יותר. בשל היעדר מיכלי אחסון תפעוליים לאמוניה בגודל מספיק, החברה חייבת אניה, ואיזוטנקים אינם שמישים למפעל בצפון. בראייה זו, החברה זקוקה לסיוע ממשלתי לא על מנת לחסוך בעלויות יבוא, אלא כדי לדחות את סגירת המפעל, שגוררת עלויות של מאות מליוני שקלים בגין פירוק המתקנים וניקוי הקרקע.

במרץ תידון בבית המשפט בחיפה עתירה של בז"ן, להשיב את הקרקעות לידיה, לאחר שחוזה השכירות לגביהן תם כבר לפני יותר משנתיים. גם לעיריית חיפה ישנה תחמושת משפטית וציבורית רבה שעוד לא נעשה בה שימוש. ב"חיפה כימיקלים" שומרים כעת על שקט תקשורתי. בעבר טענו שמדובר באכיפה מפלה, שנועדה להגן על תדמיתו של ראש העיר לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. פעילי הסביבה בעיר נחלקים בדיעותים. חלק רואים ביהב אופורטוניסט, ואחרים מספרים שראש העיר פועל כבר תקופה ארוכה ובאופן עקבי למאבק בזיהום האוויר ובמפגעי בטיחות וזאת בניגוד לעבר, אז הוא הואשם על ידם בהכחשת הבעיות במפרץ חיפה ובתמיכה במפעלים מזהמים.