יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הצטרף לראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד, עם אישורו אתמול (רביעי), בקריאה טרומית, של החוק שיפקיע סמכויות רישוי עסקים מראשי ערים. עיריית חיפה: "גפני מוחק את המקף שהפריד בין ההון לשלטון". בדברי ההסבר לחוק מתואר "מפעל אמוניה בחיפה", למרות שאין מפעל כזה.

התבצרות עובדי חיפה כימיקלים צפון במפעל (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).

מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח-2017 של גפני וקבוצת חברי כנסת נוספים. הצעת החוק דומה מאוד להצעה בחוק ההסדרים, עליה דיבר ראש הממשלה נתניהו בוועידת גלובס לפני מספר שבועות. גם שרת המשפטים פעלה לקידום הצעת החוק הממשלתית.

גפני נימק את הצעתו כך: "ועדת כספים הגיעה למסקנה שיש צורך בחקיקה הזו לצורך מקרים חריגים. צריך שתהיה בקרה ממשלתית על החלטות של הרשויות המקומיות בנושא תשתיות לאומיות." סגן שר הפנים, ח"כ משולם נהרי (ש"ס) אמר במליאה כי "ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזו" וציין סייגים לפיהם הצעת החוק תתמזג עם הצעת החוק הממשלתית בנושא.

ההצעה של גפני, שונה בניואנסים קלים בלבד מזו שבחוק ההסדרים. שתי ההצעות מגדירות בצורה מאוד רופפת וגמישה מהי תשתית לאומית, אולי כדי שניתן יהיה "למתוח" אותה ולהכיל בתוכה את חיפה כימיקלים. זוהי גם נקודת חולשה בולטת בשתיהן.

התנגדה לחוק ח"כ יעל כהן פארן (המחנה הציוני) שאמרה כי "לחוק הזה ראוי לקרוא חוק טראמפ, לא על שם דונלד אלא על שם הבעלים של חיפה כימיקלים. זו הסיבה שהחוק הזה הגיע לכאן היום שנולד סביב הדיונים על מיכל האמוניה. עיריית חיפה החליטה בצדק ומתוך הגנה על חיי ובריאות התושבים. החוק הזה נועד להכשיר את השרץ."

החוק עבר ברוב של 39 תומכים מול 29 מתנגדים.

מה שלא עבד ברמה המוניציפלית עולה לליגה הלאומית

לא ברור מדוע מצא גפני לנכון להציע הצעת חוק מקבילה להצעה שמקדמת הממשלה. מה שברור הוא שיש איבה גדולה בין חבר הכנסת ליו"ר עיריית חיפה יונה יהב כבר תקופה ארוכה. כשגורל עובדי חיפה כימיקלים נדון בכנסת, האשים גפני את יהב בתמיכה בהרחבת בתי הזיקוק לנפט (בז"ן), למרות שיהב עצמו הפך את עמדתו כבר מספר חודשים קודם לכן.

בהפוך על הפוך, הצעת החוק שגפני מקדם עשויה לשחק לידיה של בז"ן, בכך שהיא מנשלת את עיריית חיפה מחלק מסמכויות הפיקוח שלה. במועצת העיר חיפה יש סכסוך מתמשך ורווי יצרים בין ראש העיר יונה יהב לסיעת דגל התורה, המסוקר בעיקר בעיתונות החרדית. להלכה הסיעה היא חלק מהקואליציה, אך ראש העיר יהב מסרב לקיים את ההסכם הקואליציוני ולמנות את חבר המועצה מטעמה מיכי אלפר לסגן ראש העיר.

לטענת גורמים בעיר, נציגי דגל התורה מפרים אף הם את ההסכמים בהיעדרות מהצבעות והפרעות אחרות להחלטות הקואליציה, ואף מגייסים את ח"כ גפני לנסות לפגוע ביהב. בשעתו, ח"כ גפני הצליח לעכב את פיטורי העובדים בחיפה כימיקלים למשך שלושה שבועות,אך מיד אחריהם חזרו בהנהלה למהלכי הפיטורים, עד שהצליחו בפועל, כאשר העובדים הוצאו לחל"ת.

תגובת עיריית חיפה להצעת החוק הייתה חריפה במיוחד. "משה גפני מוחק את המקף שהפריד בין ההון לשלטון. לצערנו הרב, יו"ר ועדת הכספים משה גפני עושה בתפקידו קרדום לחפור בו והוא מונע משיקולים פוליטיים צרים" מסרו, "משה גפני איננו עושה גילוי נאות על כך שהוא מנהל מאבק מתמשך נגד ראש עירית חיפה, לאור העובדה שיהב אינו מקבל את תכתיביו ואת דרישותיו לתומכיו הפוליטיים בחיפה. הבריונות של גפני אינה חדשה לנו, צביעות ושקר הפכו לדרך חיים, מלחמתו של גפני בתושבי חיפה בגלל שמקורבו לא מונה לתפקיד מרקיע לגבהים חדשים".

עוד הוסיפה העירייה כי "גם חבירתו של גפני לבעלי הון אינה חדשה לנו, פעילותו למען בעלי הון על חשבונם של תושבי חיפה תיתקל במאבק בלתי מתפשר אשר יסיר את המסכה מעל פניו. הון שלטון היא דרכו היחידה מאז איבד את דרכיו האחרות. לפיכך, ידעו תושבי חיפה וישראל, כי משה גפני יהיה אחראי על כלל הפעולות המזהמות שמתכוונת הממשלה לבצע בחסותו במפרץ חיפה לטובת בעלי ההון".

הטחת האשמות אישיות ביו"ר ועדת הכספים נובעת מהסכסוך המוניציפלי, אך גם רומזת כי העירייה לא חוששת מהתגרות ישירה. לעירייה יש תחמושת משלה כנגד החקיקה, שעדיין לא נעשה בה שימוש.

ספק רב אם משה גפני, כמו גם שקד ונתניהו העומדים לצידו, יצליחו להחיות את המפעל הצפוני של חיפה כימיקלים, שרישוי עסק הוא רק אחד מקשיים רבים בעבורו. הקושי היחיד שהצליחה החברה "לפתור" הוא הסכסוך עם העובדים, שהסתיים בפסיקה שהתירה לפטר אתם.

מי שיכול, תאורטית, לסייע למפעל לחזור לפעול הוא בית המשפט, אך עד כה לא הוגשה שום עתירה בנושא ההתנכלות לכאורה של העירייה לחיפה כימיקלים, מה שמעורר ספקות לגבי הכוונה האמיתית של הממשלה בנושא.

סברה אחת היא שבעלי המפעל מבקשים את עזרת הממשלה מבלי לגלות לה את כל האמת, כאשר למעשה הם זקוקים למראית עין של מפעל עם אופק תפעולי, כדי שיצליחו למכור אותו.

אם בכל זאת החקיקה תעבור,  לא סביר שחיפה כימיקלים תהנה ממנה אך גופים אחרים, כמו בז"ן, החברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה (תש"ן) ותחנות הכוח של חברת החשמל, עשויים להנות מנטרול חלקי של סמכות הפיקוח המוניציפלית עליהם.