ובינתיים, במשרד התקשורת: המנכ"ל מושעה, "פקק התשתיות" בעיצומו, אבל משרד התקשורת ממשיך לסייע לבזק להרוויח מאות מליוני שקלים בשנה ללא סיבה ברורה, ובניגוד להחלטותיו שלו עצמו. האם הדרמה המשפטית שבאה לידי ביטוי הבוקר (א') בגל מעצרים נוסף בפרשת בזק, מסייעת לחברה להרוויח מן ההפקר?

הרבה עדיין נסתר בפרשה, אך הממצאים הגלויים לחלוטין בנתוני משרד התקשורת לגבי בזק חושפים את הסיוע הרב שמעניק המשרד לחברה בשימור כוחה העצום בשוק. כל זאת בזמן שהמדיניות הרשמית שלו היא עידוד התחרות והקטנת הרווחים העודפים של החברה.

הציר המרכזי בו ניסה המשרד לקדם מדיניות שכזו הוא הסדר "השוק הסיטונאי", שפגע דווקא בלקוחות ובספקיות האינטרנט הקטנות, בעוד בזק נפגעה מעט מאוד ואולי בכלל הרוויחה מההסדר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

חלק נכבד מהכנסות החברה נובע מהשירות הכי וותיק שלה – הטלפון הקווי. שם לא פועל שוק סיטונאי, אך יש  לגביו תחרות. באופן משונה, משרד התקשורת מקפיד לשמור על פיקוח המחירים על שירות זה ודואג שבזק תגבה מחיר יקר יותר מהמתחרות, למרות שמדובר בשוק תחרותי, בו ניתן לרכוש קו נייח ובמחיר זול יותר מחברות אחרות.

התרחיש והמציאות

לכאורה, פועל המשרד כדי לשמור על תחרות בשוק, ומונע מבזק לנקוב במחיר נמוך מדי שנקרא גם "מחיר היצף", כזה שהמתחרות לא יוכלו לעמוד בו ויאבדו נתח שוק. במציאות, למרות המדיניות הממשלתית, ציבור הלקוחות מעדיף את שרותי בזק – אולי מתוך הרגל, ואולי בגלל רמת השירות של החברה או העובדה שרק הטלפון הנייח של בזק מסוגל להמשיך לתפקד גם בזמן הפסקת חשמל. כך או אחרת, הציבור משלם סכום נכבד עבור שירות ותיק ולא מתקדם.

בניסיון כושל נוסף לקדם תחרות, החליט המשרד להפעיל "שוק סיטונאי" גם על שירות הקווים הנייחים, אך שנים אחרי ההחלטות בנושא, ההסדר עדיין לא פועל.

ההכנסות של בזק מתקשורת קווית עומדות על כמיליארד שקלים מדי שנה, והנחה של 10% שווה לציבור 100 מליון שקלים. אם ההנחה היא רק בתשלום הקבוע, הרי שמדובר בעשרות מליוני שקלים.

 שנים של המתנה למילה אחת שיכולה לחסוך מליונים

משרד התקשורת עצמו כתב בדברי ההסבר להצעת התקציב החדשה על החלטות משנת 2012, לפיהן ישנה את מדיניות פיקוח מחירים בכך שיהפוך את המחיר היקר הנוכחי למחיר המקסימום:

"בחודש מאי 2012 פרסם שר התקשורת מדיניות הקובעת כי בתום 6 חודשים מהפעלתו של השוק הסיטונאי בתקשורת הנייחת, ייהפכו המחירים המפוקחים של שירותי חברת בזק למחירי מקסימום. משרד התקשורת פרסם ביוני 2017 שימוע בנוגע לקביעת מחירי מקסימום לתעריפי חברת בזק בתחום הטלפוניה, ובמקביל פרסם שימוע בנושא צמצום מרווחים אשר ימנע מקבוצות בזק והוט להציע מחירי היצף בחבילות של שירותי תקשורת".

מכיוון שהסדר השוק הסיטונאי חל כבר משנת 2015, שישת החודשים חלפו כבר מזמן. מדיניות שר התקשורת הייתה ברורה – שינוי תוך חצי שנה. במשרד כותבים במפורש, ללא שום צורך להסביר מדוע ההחלטה לא בוצעה, על שני שימועים בנושא , ללא תוצאות, ללא תאריכים בהם יינתנו תוצאות וללא צפי למועד בו תתקבל ההחלטה, שאמורה להתבצע באופן אוטומטי, כפי שהוחלט כבר לפני כמעט שש שנים.

רק כדי להבהיר, ההחלטה המדוברת, זאת שכרוכה בשני שימועים, היא בעצם הוספה של מילה אחת בלבד  – "מירבי".

הגלוי והסמוי

ברמה המשפטית רשות ניירות הערך ומשטרת ישראל מפעילות חוקרות באופן תקיף את קבוצת בזק, ונגד ראשיה עומדים חשדות חמורים. גם משרד התקשורת נאבק בבזק, בכך שהוא כופה עליה להעניק גישה לכל התעלות הפיזיות שלה לכל קבלן חיצוני, בעבור המתחרות. במקביל, אותו משרד התקשורת, בהתנהלות תמוהה, ממשיך לדאוג לרפד את כיסי בזק בהכנסות גבוהות שערכן העודף מוערך במאות מליוני שקלים בשנה, אשר היו יכולים להיחסך מהציבור.

לו היה מבצע את מסמך המדיניות כלשונו, הרי שהיה נאלץ לפרק את בזק מזמן, לחברת תשתיות וחברת שירותים, ואם נמנע מכך, הרי שלפחות היה צריך לאפשר לבזק להוזיל את מחירי הקו הנייח של בזק בתחילת שנת 2016, אשר היום הם יקרים יותר ממחירי הקו הסלולרי.

לא למען הציבור

דרך אחת לנסות להבין את מדיניות המשרד, היא בחינה אידאולוגית: המשרד משתדל לעודד תחרות, וסבור כי תחרות בשוק היא המנגנון שיביא להוזלת שירותי התקשורת לציבור. בינתיים נראה שנושא התחרות הפכה מאמצעי למטרה.

הדבר חמור בכמה מובנים. ראשית, כי התחרות לא עובדת. משרד התקשורת נכשל ביישומה, וגם היכן שיש תחרות, בדרך כלל בזק לא מפסידה ממנה ואף מרוויחה, בין השאר בגלל סיוע עקיף של משרד התקשורת – תעריף גבוה מדי בשוק הסיטונאי, ומחיר מפוקח וגבוה בשוק הקווי, כמו גם אי החלת שוק סיטונאי על הוט, בניגוד למדיניות המוצהרת.

אם מישהו מדמיין לעצמו שמשרד התקשורת אמור לדאוג לשירותי תקשורת איכותיים לציבור ובמחיר סביר, הרי שהמציאות רחוקה משם מאוד. ישראל סובלת מ"פקק תשתיות" לא רק בכבישים אלא גם בתקשורת.

המשרד מעודד את שירותי הסיבים של פרטנר וסלקום, שפרסו 121 ק"מ. בזק פרסה אלפי קילומטרים, המגיעים לרוב בתי האב בישראל, אך המשרד אוסר עליה לשווק אותם לציבור, בשל הרצון להטיל עליה חובת "שוק סיטונאי" – כלומר השכרה למתחרות – גם בשירות הזה.

במקביל, המשרד מאריך את הפטור להוט מהנחת תשתיות למאות אלפי בתי אב בפריפריה. התוצאה היא שהמשרד מנציח את היותה של בזק מונופול בפריפריה במקום לעודד תחרות ובמקביל הוא גורם להאטת שירותי האינטרנט במדינה במקום להאיץ אותם.

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה כי "מדובר בעניין מורכב ומאד משמעותי כפי שהוצג בשימוע,  ובוודאי לא עסקינן בשינוי מינורי שדן בהחלפת מילה. לאור שינויים ותמורות במבנה הענפי, המשרד נדרש להעמיק בעבודה בעניין זה. עבודתנו טרם הסתיימה ונמשיך לעסוק בה כחלק מתוכנית העבודה המשרדית לצד משימות רבות אחרות".