"אם יש דבר אחד ברור שצריך לצאת מהוועדות האלה זה שחייב להיות חדר מצב או מנגנון אחיד וסטנדרטי לתיאום טיולים, ובכלל כל פעילות, גם למכינות. נקודה", כך אמר לדבר ראשון אל"מ (מיל.) מתי רביבי, מי שבתחילת שנות האלפיים ערך מחדש את חוזר מנכ"ל של משרד החינוך בנושא הבטיחות, שבוע אחרי האסון בנחל צפית שגבה את חייהם של עשרה בני נוער בטיול של המכינה הקדם צבאית בני ציון.

ההרוגות וההרוג באסון השיטפון בנחל צפית.

עם זאת, לרביבי יש גם מסר מאוד ברור לגבי מה אסור שיקרה. "בשורה התחתונה, אסור בשום פנים ואופן שהתנועות והמכינות יחליטו לטייל פחות" טען, "להפך, צריך להכפיל את היקף פעילות השטח של המכינות, עד כדי כך – בצורה מלאכותית. זה מה שצריך לעשות, ולעשות את זה נכון".

"תרבות של בטיחות היא עניין מהותי"

הניסיון ארוך השנים של רביבי, שהקים גם את מערך הבטיחות הנוכחי של צה"ל, וייעץ  לתנועות הנוער בתחום הבטיחות, הביטחון ושמירת החיים בפעולות החוץ שלהן, מעניק לו נקודת מבט רחבה מאוד על השאלות שהציף האסון בנחל צפית.

לצד הביקורת הקשה שנמתחה על האופן בו הוחלט לקיים את הטיול למרות תנאי מזג האוויר, ולצד החקירה הפלילית נגד ראש המכינה והמדריכים, חשף האסון את העובדה כי סוגיית הפיקוח על פעילויות חוץ (לרבות טיולים) לא הוגדרה בחוק המכינות הקדם צבאיות ובתקנות שתוקנו לחוק בשנת 2009.

כתגובה, הודיע משרד החינוך שבכוונתו להקים ועדה להסדרת נושא הטיולים במכינות,  בראשות מנכ"ל המשרד שמואל אבואב, בה יהיו חברים גם נציגי משרד הביטחון ומועצת המכינות הקדם צבאיות. הודעה עליה בירכה מועצת המכינות.

מה הצירים המרכזיים אליהם צריך לגשת בכל תחום הבטיחות במוסדות החינוך הרשמיים והלא-רשמיים?

"בטיחות במוסדות חינוך זה מערך שאני בניתי אותו. אחד היסודות הבולטים ביותר שאפשרו את מערך המבדקים להפוך לתרבות של בטיחות, דבר שאינו מובן מאליו, הוא יצירתן של שלוש מדרגות קדימות. הכוונה כאן היא לקדימות לצורך מניעה. את שיקול הדעת לגבי הקדימויות נתתי לשטח, בצורה כזו יצרתי מעורבות חזקה בין ההנחיות לגורמים בשטח שבלעדיה לא ניתן היה להגיע לשום מקום. היום הרשויות המקומיות שנושאות באחריות למבני מוסדות החינוך, או תנועות הנוער והעמותות הנושאות באחריות כלפי הסניפים שלהם, לומדות ומנחילות את הוראות חוזר המנכ"ל בתחומן.

"מה שרציתי היה להעביר אליהן את מידת הקדימות, הדחיפות הסמכות והאחריות תחת קריטריונים מוגדרים היטב. המעורבות שנוצרה היא זו שיצרה את שינוי העומק. נוצר עולם תוכן פורמלי של בטיחות, אבל האחריות על יצירת תרבות בטיחותית כוללת היא לא נגזרת רק של משימות – כמו יציאה לטיול כזה או הכנת פעילות כזו האמורים לעמוד בסדרה של כללים שנדרש להשלים אותם ולהטיל ספק במקומות בהם קיים ספק – לא. תרבות של בטיחות היא עניין מהותי".

למה אתה מתכוון כאתה מדבר על "מעורבות חזקה בין ההנחיות לגורמים בשטח"?

"מה שחשוב באמת להבין הוא הדבר הבא: מתי נגרמות תאונות באמת? יש כל מיני תרחישי אב כאלו, ואחד התרחישים הבולטים ביותר, ואני אומר את זה בזהירות כי איני יודע מה היה באירוע בערבה, הוא מצב בו בשטח מתקבלת החלטה על ידי דרג בינוני או זוטר שלא עומד בקנה אחד עם המדיניות הכוללת מלמעלה.

"לדוגמה, אם מישהו מלמעלה נתן הנחיה כללית שיש ספק לגבי זרימות בנחלים ואסור להיכנס לנחלים ומישהו למטה לקח את זה קצת רחוק מדי ואמר לעצמו: 'לי אין ספק בעניין הזה'".

זירת האירוע בנחל צפית (צילום: דוברות מד"א)

כאן חוזר רביבי לנאומו המפורסם של ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון לשעבר, יצחק רבין ז"ל, על כך שהמושג "יהיה בסדר" הוא אחת מהמחלות הקשות ביותר בחברה הישראלית.

"הוא אמר זה בנוכחותי, אני ליוויתי אותו אז כשהוא היה במשרד הביטחון" סיפר רביבי, "ה'יהיה בסדר' של רבין נגמר ב'יהיה בסדר' של רבין והוא נרצח על ידי ה'יהיה בסדר' של רבין. זה הדבר הכי מדהים ונורא שקרה פה, כי אותו 'יהיה בסדר' הוביל אותו למותו, מכיוון שה'יהיה בסדר' שלו הוביל אותו לא ללבוש את השכפ"ץ שדחפו לו שילבש, והוא סירב ללבוש אותו. וכן הלאה וכן הלאה. זה בדי.אנ.איי בבני אדם באשר הם בני אדם ובעיקר בבני אדם שצמחו בתוך תרבות של יש מאין, זו תרבות שצריך להצדיע לה. אני לרגע לא ממעיט מגדולתו של אותו דור שעליו אנחנו צומחים וחייבים לו הכל, אבל כן, היו בו נורמות שהיום ישתנו. היום אנחנו בדור אחר והנורמות משתנות והדברים הרבה יותר מוסדרים מבעבר.

שוטרים עומדים מחוץ למכינה הקדם צבאית בני ציון – תל אביב 26 באפריל (צילום: מרים אלטשר/ פלאש90)

"בצה"ל קרה מהפך מטורף. בזמן שקדם לתקופה שאני התחלתי להקים את מערך הבטיחות שלו, היו לנו עשרות הרוגים בתאונות בשנה, עשרות הרוגים בשנה. היום זה פחות מעשרה בשנה. הבעיה, במונחים מערכתיים, חוסלה וזה כי מפקדים לקחו אחריות על הביצועים הבטיחותיים שלהם וקשרו בין הבטיחות והאיכות של היחידות שלהם".

בחזרה לאסון, רבים מתקשים להבין איך בכלל המשיכו את הטיול בתנאים האלה

"בהתבוננות בדיעבד, ברור לגמרי שזה שנכנסו לתוך נחל במזג אוויר כזה, אחרי כל ההתרעות שהיו – היא תמוהה ומתסכלת ביותר. אבל היא בוודאי לא גובלת בהריגה ואני חולק בצורה קיצונית הצמדת התווית של 'הריגה'. כאן צריכה להישאל השאלה: 'איך זה יכל להיות?' ואני נזכר בכל התאונות שחקרתי אותן, בכולם זה חזר על עצמו – 'איך זה יכל ויכול להיות?'.

זה קורה כאשר מקבל ההחלטות בשטח נמצא בחוסר ידע, או שיש משהו בתחום האגו שלו, או משהו בתחום הרצון שלו להנחיל איזשהו ערך דרך התגוששות עם קשיים כאלו ואחרים. וזה מה שקרה כאן לדעתי".

אז איך בכלל אפשר למנוע את זה בעתיד?

"רק דרך  יצירת שפה הרמונית ואחידה בין הדרגים השונים. במערכת החינוך יש את חדר המצב, ומולו מתאמים את כל הטיול. אבל זה רק מרכיב קטן בתיאום וגם שם הולכים לאיבוד כל מיני פרמטרים.

"אני כתבתי את חוזר מנכ"ל, אני יודע מה כתוב שם. חוזר מנכ"ל זה פריט גדול שמשמש כחפ"ק שאיתו מתאמים את ההכנות האחרונות של הטיולים, ברמה של תחזית, בעיות ביטחוניות וכו'. אבל יש מערכת שלמה שדרכה מתכננים טיולים והיא מעבר לאישורי ההורים, החתימות, מערך הרפואה והביטחון, טיול מקדים, קושי של מסלולים, תחזית ועוד עשרות פרמטרים קריטיים"

אז זו צריכה להיות ההמלצה של הוועדה שהקים משרד החינוך?

"עכשיו יש מחשבה להכפיף את המכינות להוראות חוזר מנכ"ל ואני טוען – למה לא?. יש שם כל כך הרבה דברים טובים ברמה של חשיבה קדימה, ברמה של מניעה, ברמה של לדאוג לפרטים כו'. צריך להכיל את החוקים הללו, הוראות חוזר מנכ"ל, בתוך המכינות.

"יש פרק שלם בחוזר מנכ"ל שעוסק בטיולים. הפרקים האלו צריכים לכול על המכינות. ברגע שהם התגייסו – אז יש לצה"ל, ברוך השם, את כל הכללים והכלים, עד אז אין שום סיבה שהכללים האלו לא יכולו על המכינות. אני מסכים גם לטענה שאפשר ללמד כמה שיותר אנשים על ההוראות הללו כי סך הכל מדובר כבר בילדים ונערים גדולים".

עצרת זכרון בכיכר ציון לנספים באסון בנחל צפית (צילום: דוד טברסקי).

"אם יש דבר אחד ברור שצריך לצאת מהוועדות זה שחייב להיות חדר מצב או מנגנון אחיד וסטנדרטי לתיאום טיולים, ובכלל כל פעילות, גם למכינות. נקודה. זה מה שחדר מצב אמון עליו – להעביר את המידע הנדרש למקבל ההחלטות בכל התחומים ממזג אוויר קיצוני עד תיאומים מול צה"ל וכל כמה שנים צריך יהיה לחדש את אופן הפעולה של חדר המצב כמרכז תיאום פעילויות שטח".

"הערכים של עולם המכינות הצבאיות הוא עולם הערכים הנכון. ערכים של לצאת לשטח, להתמודד עם השטח, להתמודד עם קשיים, להכיר את הארץ דרך הרגליים – זה הערכים הנכונים. אין כאן נקודת מבט נפרדת של בטיחות. בטיחות היא האקסטרים של איכות. והערכים האלו צריכים להיות אחודים ומוטמעים עמוק עמוק, מדובר פה ביותר מאוסף של הוראות בטיחות – אצלי בטיחות זו היכולת לנהל משימות בצורה כזו שלא יהיו בה כשלים.

"במהות בטיחות היא לא הוראות בטיחות אלא האחריות הכבדה על אנשי הסמכות שלא יקרה שום כשל. ובשורה תחתונה, אסור בשום פנים ואופן שהתנועות והמכינות יחליטו לטייל פחות להפך, צריך להכפיל את היקף פעילות השטח של המכינות, עד כדי כך – בצורה מלאכותית. זה מה שצריך לעשות, ולעשות את זה נכון".

"בצילו של האסון לא יכול להתקיים אמון"

ראש מכינת בני ציון, יובל כאהן, הודיע אתמול (רביעי) על התפטרותו . "ביום חמישי האחרון, י"א אייר תשע"ח, קרה אסון נורא ובלתי נתפס במכינה הקדם צבאית בני ציון שאני עומד בראשה. במהלך טיול שנועד לחנך לערכי החברות ואהבת הארץ, נהרגו הנערות  יעל סדן, עדי רענן, אגם לוי, אילן בר שלום, אלה אור, גלי בללי, מעיין ברהום, רומי כהן ושני שמיר והנער צור אלפי זכרם לברכה.  מאז האסון אני קרוע ושבור. לעולם לא אוכל למצוא מילים שיוכלו לבטא את הצער שאני חש…אני יודע שבצילו של האסון האיום, אמון זה, שהוא היסוד ליכולת להוביל ולחנך, לא יכול להתקיים. לכן החלטתי להגיש את התפטרותי ליפה, יו"ר העמותה, שהטילה עלי לפני אחת עשרה שנים להקים מפעל זה, לזכר בנה בן ציון שי חדד ז"ל, לוחם צה"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו".

יובל כאהן, ראש המכינה הקדם צבאית "בני ציון" (צילום מתוך אתר המכינה)

מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות דני זמיר אמר בתגובה להודעה כי "החלטתו של יובל כהאן היא לקיחת אחריות ראויה מצד יובל. אין לנו ספק בדבר הכאב הרב ותחושת האחריות  שחש יובל בנוגע לאסון הנורא. מועצת המכינות הקדם צבאיות תמשיך ללוות ולסייע לצוות מכינת בני ציון וחניכיה בתקופה הקשה בה הם נמצאים ולתמוך במשפחות הנספים".