הצילומים המשותפים וההצהרות לתקשורת מביקורו של ראש הממשלה נתניהו ברוסיה השבוע שידרו שותפות, בטחון ואופטימיות. בפתח פגישתו עם נתניהו, אחרי שתיאר את התרגשותו מהפיכת יום הנצחון על גרמניה הנאצית כחג רשמי בישראל, אמר נשיא רוסיה פוטין כי "באופן טבעי, אנחנו נשוחח על יחסי שתי המדינות ועל בעיות האזור" והביע תקווה כי שני המנהיגים יצליחו "לא רק לדון, אלא גם למצוא פתרונות שיובילו לשיפור במצב". נתניהו אמר בסיום הפגישה כי "השיח הוא מאוד ישיר ומאוד ישר", והסיף כי "אין דרך טובה יותר לחזק את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל". למעשה, המציאות שמאחורי ההצהרות הנרגשות זוהרת הרבה פחות – ועלולה להתפוצץ בכל רגע.
27 שנים מאז חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, נראה לראשונה כי האינטרסים שלהן באזור המזרח התיכון עשויים להתנגש חזיתית. לפני כמה שבועות הודיעה רוסיה על העברת מערכת הגנה אווירית מתקדמת מסוג S-300 למשטר אסד, כדי להתמודד עם ריבוי ההפצצות המיוחסות לחיל האוויר הישראלי. במקביל החלה ישראל להפציץ בסוריה בסיסים ומטרות של איראן – בעלת בריתה של רוסיה.
התפרקות ברית המועצות ב-1991 היתה האות לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למדינה החדשה שהוקמה במקומן – רוסיה. אחרי תמיכה במצרים ובסוריה, חסימת העלייה לישראל וניתוק רשמי של הקשרים בעקבות מלחמת ששת הימים נפח עידן חדש, ובין שתי המדינות החלו שיתופי פעולה בתחום הכלכלה, המסחר והבריאות. למעלה ממיליון יהודים עלו ארצה ומאז הם שותפים מלאים להקמתה וביצורה של מדינת ישראל. רוסית הפכה לשפה השלישית הכי מדוברת בישראל. במקביל, היהודים שבחרו להשאר ברוסיה או לחזור אליה מצאו משטר אוהד ומחבק. יהודי רוסיה נהנים כיום מחופש דתי מלא והקהילות היהודיות שם פורחות יותר מאי פעם.
כל ממשלות ישראל הבינו את החשיבות העצומה לקשרים עם רוסיה ופעלו לפיתוחם. כל ראשי הממשלה מאז ראשית שנות התשעים ביקרו במוסקבה ונפגשו עם עמיתיהם הרוסים. משרד החוץ מיסד קשרים ענפים עם הדיפלומטים הרוסים. כתוצאה מכך חתמו ישראל ורוסיה על מגוון הסכמים כלכליים, בזכותם הפכה רוסיה לאחת משותפות הסחר החשובות של ישראל, בהיקף של מיליארדי דולרים. בין המדינות מתקיים בעשורים האחרונים שיתוף פעולה מצוין בהי-טק, חדשנות ומדע. ב-2008 נחתם ההסכם לביטול אשרות (ויזות) ומאז גאה זרם התיירים הרוסים – המהווים כחמישית מהתיירות הנכנסת. ישראל מושכת אליה אזרחים רוסים רבים שמגיעים לנפוש תחת השמש הישראלית, לעלות לרגל למקומות הקדושים, להיעזר בשירותים רפואיים, לפגוש קרובי משפחה וחברים. במקביל לכך, יותר ויותר ישראלים מתיירים ברוסיה ובמיוחד במוסקבה ובסנט פטרבורג.
על הרקע הזה נתניהו ניאות להזמנתו של פוטין, והיה למנהיג המערבי הראשון המשתתף במצעד הניצחון על הנאצים ב-9 במאי, מאז סיפוח חצי האי קרים לרוסיה ב-2014. בדומה לפגישתם הקודמת טען נתניהו כי מטרת הביקור במוסקבה לדון עם פוטין "על הניסיון המואץ של איראן להתבסס צבאית בסוריה". גם בפגישה שנערכה השבוע, כמה שעות לפני ההפצצה הנרחבת של חיל האוויר הישראלי בסוריה וימים ספורים לאחר הפצצות דומות – טען נתניהו כי עיקר השיחה נסב "סביב האירועים שמתרחשים בצפון. אמרתי שאנחנו נשמור תמיד על הזכות שלנו ועל החובה שלנו לנקוט בכל הפעולות."
"האינטרס של פוטין להזמין את נתניהו למצעד ה-9 במאי הוא די פשוט – פוטין רוצה להצטלם עם מנהיג זר במצעד", אמר ל'דבר השבוע' פליקס גרצמן, חוקר עצמאי המתמחה במערכות נשק, צבאות וגאו-פוליטיקה, "בשנה שעברה רק מנהיג מולדובה איגור דודון, המקורב מאוד לפוטין, השתתף בטקס. השנה, חוץ מנתניהו התארח במצעד רק מנהיג סרביה אלכסנדר ווצי'יץ', המקורב גם הוא לפוטין. בתקשורת הרוסית נתניהו מוזכר כנציג המערב שיגיע למצעד לעמוד לצד פוטין. מבחינת הרוסים, הדבר היחיד שחשוב הוא השתתפותו של נתניהו במצעד."
מה רוסיה מחפשת בסוריה?
לצד התפתחות הקשר עם ישראל, בשנים האחרונות הגבירה רוסיה את מעורבותה במתרחש במזרח התיכון, ובמיוחד בסוריה. פוטין החליט לשלם מחיר כבד עבור הצלת משטר אסד, תוך הפיכתה של סוריה למדינת חסות של רוסיה. הנוכחות הרוסית בסוריה תואמה עם ישראל במפגשים שנערכו בין ראשי המדינות, בעבודה מרובה של דיפלומטיים, ובהקמת חמ"ל משותף שמטרתו למנוע חיכוכים בין הצבאות. בעוד האינטרס הישראלי די ברור – לבלום את היאחזותה של איראן ומיליציות ה'פרוקסי' שהיא מפעילה (חיזבאללה ועוד) סמוך לגבולות ישראל, ולמנוע העברת נשק מתקדם לאויבות שלנו – האינטרס הרוסי הרבה יותר מורכב.
"רוסיה מתעסקת בנושא הסורי בהקשר הגלובלי ולא בהקשר המזרח-תיכוני", אמר ל'דבר השבוע' צבי מגן, שגריר ישראל ברוסיה לשעבר. "היא נכנסה לסוריה קודם כל כדי לקדם אינטרסים שלה מול ארה"ב ונאט"ו, ורק לאחר מכן כדי לבסס את השפעתה באזור. למה דווקא סוריה? כי בסוריה הייתה הזדמנות. סוריה היא האחרונה מבין המדינות במזרח התיכון שנשארה פתוחה להצעות אחרי האביב הערבי, ושלרוסיה הייתה בה נוכחות מלכתחילה. רוסיה הייתה זקוקה לפתוח חזית שנייה כדי להרוויח מנופי לחץ והשפעה בזירה הבינלאומית.
"למעשה, הרוסים נמצאים בו זמנית במספר זירות של עימות עם המערב. העימות העיקרי של רוסיה עם המערב מתרחש במזרח אירופה, אוקראינה היא רק חלק קטן מהעימות הזה, אחר-כך יש גם את העימות בקוריאה, אפגניסטאן, פקיסטן. בכל מקום שרוסיה יכולה היא נדחפת כדי להרוויח הזדמנויות הנוצרות במשברים על מנת לקדם את האינטרסים שלה מול נאט"ו. במקרים מסוימים היא מנסה גם לייצר משברים. למה היא עושה את זה? כי אין לה מנופי לחץ אחרים על המערב. היא מנסה להציג את עצמה כמעצמה גלובלית, למרות שהיא לא."
מעבר לכך, גרצמן מצביע על אינטרסים ישירים של רוסיה להיכנס דווקא לסוריה: "רוסיה נזקקת לנמל צבאי בים התיכון, שאינו נתון לגחמות של טורקיה שיושבת על המיצרים. ללא בסיס כזה, הצי השישי של הנייבי האמריקאי יכול לפעול חופשי מטווח שמחוץ ליכולת רוסית. כשיש נמל צבאי, ספינות רוסיות יכולות לשהות זמן רב בזירה של הים התיכון. בנוסף לכך, רוסיה מחפשת מקורות ושווקים שאינם נתונים להשפעת המערב, וזאת על מנת להתייצב כלכלית למרות הסנקציות השונות המוטלות עליה חדשות לבקרים."
בין מוסקבה לטהראן
אחד הבסיסים המרכזיים למארג האינטרסים של רוסיה במזרח התיכון הוא הברית שלה עם איראן. "איראן היא שותפה אנטי-מערבית של רוסיה", מסביר צבי מגן את בסיס השותפות הזו, "הם נתנו לרוסיה את האפשרות להיכנס לסוריה. כמו כן, איראן היא המפעילה של החיילים על הקרקע. השותפות ביניהן בסוריה הוכיחה את עצמה לא רע בשנים האחרונות, והחזירה את משטר אסד הכפוף לשתיים לשלוט במרבית שטחה של המדינה. לאחרונה המאזן החל להשתנות וזה בגלל שמתחילים לראות את הסוף של המלחמה, ואיראן ורוסיה חלוקות על שלל המלחמה. הן הפכו להיות מתחרות על אותם האינטרסים בסוריה – מי מקבל מה? מי אומר את המילה האחרונה? וכו'".
"רוסיה מוצאת באיראן גורם משמעותי כנגד האינטרס האמריקאי באזור", מוסיף גרצמן, "למעשה איראן היא המעצמה האזורית היחידה המרוחקת מארה"ב. בנוסף רוסיה זקוקה לאפשרות גישה לסחר בים הערבי אותה איראן מבטיחה לה. רוסיה מתכננת ליצור באיראן נתיב לייצוא נפט וגז דרך מערכת צינורות ונמלים המצויים בה. כמו כן איראן מתאמת עם רוסיה מחירים בשוק האנרגיה המהווה את הנכס הגדול ביותר של שתי המדינות."
– ומה בנוגע לנוכחות האיראנית בסוריה?
"בזמן הקרוב איראן הכרחית למימוש האינטרס הרוסי בסוריה, ולו בתור ספקית 'בשר תותחים' שיעי. ישראל כמובן מעוניינת להימנע מכך, וזה כנראה המניע לראיון שהעניק ליברמן בו רמז שישראל תפעל נגד סוללות S-300 שיופנו נגדה. האם ניתן להסיק שלא תפעל אוטומטית לאחר פריסתן? שאלה שכדאי לדון בה".
בין רוסיה לחיזבאללה
מעבר לאחיזה בסוריה, פיתחה רוסיה קשרים מעמיקים עם אויב מר נוסף של ישראל באזור – ארגון חיזבאללה. "רוסיה גמישה מאוד בנוגע להגדרת 'גורמי טרור' כשזה נוגע לאינטרסים שלה. חיזבאללה וחמאס למשל אינם מוגדרים כארגוני טרור על ידי רוסיה", אומר מגן.
מה מניע את הקשר הזה, שאלנו את מגן. "חיזבאללה נותן לרוסיה דיבידנד – רגליים על הקרקע (Boots on the ground) במזרח התיכון. מבחינת רוסיה, החיזבאללה איננה אלא איראן, ורוסיה עובדת בשיתוף פעולה עם האיראנים, שמספקים לה את הלוחמים על הקרקע. מבחינת הרוסים, חיזבאללה כיעד נפרד לא מוסיף לא גורע".
על אף שהעניין של רוסיה בחיזבאללה הוא בהקשר הסורי, גרצמן רואה השפעה חוזרת של חיזבאללה על רוסיה, שעלולה לסכן את ישראל: "דובר לא פעם על ההשפעה הרוסית על החיזבאללה, הלומדים מהרוסים שיטות ותו"ל מתקדם ללחימה במערכים גדולים והפעלת ציוד מתוחכם. אבל ישנה גם השפעה הפוכה. בעבר פורסמו תמונות של חיילים רוסים עם דגלי וסמלי חיזבאללה, ובעוד שזה צפוי בקרב אנשים שנלחמים יחד בקרבה אינטימית, השאלה היא – לאן זה יוביל? האם נראה מתנדבים רוסים או שכירי חרב בהרכב החיזבאללה? היום לתייר רוסי קל להיכנס ולהיטמע בישראל, מה שיקשה על השב"כ לנהל ריגול נגדי. האם מעתה ישראל תבדוק שירות צבאי לתיירים רוסים? או האם בעימות צבאי מול ישראל, מפקד שדה בחיזבאללה ירים טלפון לחברו הקרוב הגנרל איבנוב (שאותו הציל ממארב דאעש) לבקש סיוע בתכנון פעולה? או שכסף איראני בכלל יממן כמה מפורשי ואגנר (צבא שכירי חרב רוסי הפועל בסוריה) שיגיעו ללבנון?"
מלבד הסכנה הבטחונית, גרצמן מזהה השפעה של חיזבאללה גם על דעת הקהל ברוסיה. "בעוד שהתקשורת הרוסית הייתה ברובה פרו-ערבית ואנטי-ישראלית, עכשיו רואים יותר זליגה של תעמולה מקומית קלאסית של חיזבאללה. לא נדיר למצוא האשמות שישראל מקימה, מממנת, מחמשת ואף מפקדת ישירות על ארגוני טרור. ההשפעה היא דרך הכתבים שנמצאים בסוריה ומוקפים קבע בידי אנשי חיזבאללה, שהופכים אותם לצינור הפצת תעמולה ישיר."
"רוסיה יכולה לפשר בין ישראל לאיראן"
סבך האינטרסים הרוסי מדאיג את ישראל, שנאלצת לתמרן בתוכו בזהירות. שאלנו את גרצמן ומגן מה לדעתם ביקש נתניהו מפוטין כשנכנסו לחדר הסגור והתרחקו מעיני המצלמות. "נתניהו ביקש, בפעם המי יודע כמה, למנוע התפשטות איראנית", אומר גרצמן בנחרצות, "ברמה היותר ספציפית, שרוסיה לא תיתן כיסוי למתקפה איראנית, לא תיתן למטוסים איראניים למשל לחנות בשדות התעופה שבשליטתה, לא תגן על מטרות איראניות בסוריה וכו'. הסכנה הגדולה ביותר עבור ישראל הוא הסכמתה של רוסיה לתת חסות מסוימת לכוחות איראניים בסוריה. המינימום מבחינת נתניהו הוא לגרום לרוסיה להפסיק להגן על איראן."
צבי מגן מוסיף כי "ישראל רוצה שרוסיה תרחיק את האיראנים מסוריה בכלל, או לפחות להביא הסדר ביניים לפיו האיראנים נשארים רחוקים מהגדר. בתמורה, נתניהו יכול להציע לפוטין שקט. הוא כבר הציע לו שקט כזה בעבר."
– איזה שקט ישראל יכולה להציע?
"כשרוסיה נכנסה לסוריה, היא הייתה חייבת להתמודד עם האתגר האזורי. האתגר האזורי הוא כזה שכל המעצמות האזוריות נלחמות על עתידה של סוריה. מה שבינינו לבין האיראנים זה חלק מהמאבק הזה. בתוך המגרש הזה יש טורקים, איראנים, סעודים יחד עם כל הסונים, וישראל. בתוך כל אלה, ישראל היא הכי מסוכנת – היא יושבת על הגבול הסורי, ויש לה יכולות שעולות על כל המעצמות האזוריות האחרות גם יחד. ישראל יכולה לנצח את כל אחת מהמעצמות בנפרד וגם את כולן יחד. היא המעצמה האזורית המובילה, ומכיוון שכך, רוסיה חייבת להגיע איתה להבנות. אגב, רוסיה משתדלת להגיע להבנות עם כולם, לא רק עם ישראל. לטורקיה היא נתנה להיכנס לצפון סוריה על חשבון הברית שהיתה לרוסים עם הכורדים. לסעודיה ומצרים היא מוכרת נשק בכמויות. איראן בת ברית שלה. היא נושאת ונותנת עם כולם, ישראל איננה חריגה.
"ובכל זאת, מה שמיוחד בישראל זה שהיא יכולה להרוס לרוסיה את כל החגיגה. כשרוסיה עבדה בלי תיאום עם טורקיה, הטורקים הפילה לה מטוס. מדינות אחרות יכולות להגיד לה 'לא יפה' וזהו. ישראל יכולה להפיל את משטר אסד, או לכבוש את סוריה, ולכן רוסיה חייבת להגיע להבנות עם ישראל, שאומרות שישראל תישאר נייטרלית ביחס למלחמה בסוריה ולצד זאת יובטח לה חופש פעולה נגד מי שמסכן אותה. כך זה עבד מצוין כמעט שלוש שנים, עד לזמן האחרון."
ומה קורה עכשיו?
"כעת יש מצב חדש – נפתח עימות ישיר בין ישראל לאיראן. רוסיה לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד לצד אף אחת מהשתיים. אם היא תעמוד לצד איראן היא תסכן את עצמה מול המעצמה האזורית החזקה ביותר, וזה לא שווה לה. אם היא תעמוד לצד ישראל, היא תאבד את השותפה שבלעדיה היא לא היתה יכולה להיכנס לסוריה. לכן רוסיה זקוקה לאיזון בין הצדדים, וטובתה של רוסיה היא לנסות לפשר ולגשר בין איראן לישראל. מבחינת הרוסים זוהי הדרך היחידה להישאר על המגרש לא להיגרר לצד האפל שלו. על זה כנראה דיברו נתניהו ופוטין."
גרצמן מעלה השערה אחרת, לפיה רוסיה משתמשת בישראל כמנוף השפעה על ארה"ב. "הרוסים השתמשו בישראל בעבר על מנת להשפיע בוושינגטון על המדיניות האמריקאית, אך כעת וושינגטון במשבר עמוק כל כך עם מוסקבה, שרוסיה הפסיקה בכלל לנסות את הערוץ הישראלי. למרות זאת, ייתכן כי לאחר הכרזת טראמפ על הפרישה מהסכם הגרעין ולקראת העברת השגרירות האמריקאית לירושלים – פוטין מבין שלא כדאי לו לוותר על הצינור הזה. לפי דיווחים רוסים שהגיעו מיד לאחר הפגישה, נתניהו הבטיח לפוטין כי ישראל תפעל מול ארה"ב לשפר את מעמדה של רוסיה ולשמור על האינטרס הרוסי בסוריה. מלבד זאת, לישראל אין הרבה מה לתת לרוסיה, ויש לה הרבה מה לבקש. פיתוחים בתחום החקלאות והטכנולוגיה לא מצדיקים מפגש בין נשיאים."
ראינו שרוסיה מתערבת בפוליטיקה הפנימית במדינות רבות. האם לדעתך היא מתערבת כך גם בישראל?
גרצמן: "כן. בארץ זה הופנה באופן טבעי לציבור ה'רוסי' ובהחלט ניתן לראות הישגים בגרעין הפוטיניסטי שקיים בארץ. מעניין שאותו גרעין הוא גם ברובו ימני קיצוני, וזה מעורר התנגשות רעיונית שקשה להסביר – רוסיה מחסלת טרור בסוריה, ובו-זמנית מגינה על טרור איראני? בכל מקרה הזמנים של 20 מנדטים רוסים בכנסת חלפו לבלי לשוב, ועל רוסיה יהיה לפנות לקהלים חדשים. כיוון ראשון הוא ילדי עולים – למשל דרך לימודי שפה ותרבות רוסית בחוגים. אבל זו השקעה ארוכת טווח. מה ניתן לצפות במידי? האם נחזה ב"אידיוט שימושי" מקומי שיקדם אינטרס רוסי בקהל הישראלי? האם נראה גם בארץ את סט הטריקים המלוכלכים של פריצות, הדלפות וקומפרומט (מושג רוסי להפצת מידע העלול לפגוע בפוליטיקאים ואנשי ציבור א.ל)? המגבלה הרוסית העיקרית שאני רואה היא שאין מטרות טובות. אין דמויות בולטות שמדברות חזק על הסכנה הרוסית לביטחון ישראל. אם כבר, יש תחרות מי ידגיש יותר את הקרבה בין המדינות. אבל לכשמצב היחסים יתקרב להתנגשות, קרוב לוודאי שיופיעו ויתחזקו קולות אנטי-רוסים ואז נכיר מקרוב את השיטות של רוסיה לפגוע בפוליטיקאים מקומיים."
לאן עכשיו
לאן אתה צופה שיחסינו עם רוסיה יפנו בשנים הקרובות, שאלנו את גרצמן. "בתקופה הקרובה צפויה התקררות מסוימת. בטווח הקרוב רוסיה לא תוכל לאפשר לנו חופש פעולה מלא בסוריה שכן היא נזקקת למשטר אסד, חיזבאללה ואיראן על מנת לבצר את כוחה שם. בטווח הארוך האינטרסים שלנו קרובים יותר, כי רוסיה איננה מעוניינת בנוכחות האיראנית בסוריה שלאחר המלחמה. ככל שהרוסים יוכלו לגמור עם המרד בסוריה מהר יותר, הם יוכלו להוציא משם את איראן. האינטרס הכלכלי לאחר המלחמה הוא שליטה רוסית במשאבים הסוריים – להפוך את סוריה למדינה נוספת התלויה ברוסיה בכמה שיותר תחומים. הבעיה היא שלפחות בשנים הקרובות המלחמה לא עומדת להסתיים."
– האם הנוכחות הרוסית בסוריה מסכנת את מדינת ישראל?
"אם הרוסים יישארו לבד בסוריה זה יכול להיות מועיל לישראל, אבל הבעיה היא שהם לא לבד, ושהמבצרים החשובים ביותר שלהם מצויים הרחק מישראל – בטרטוס, חיימים ולטקיה. נכון לכרגע אין לרוסים שליטה מוחלטת בסוריה, ומעבר לאזהרות הם לא מונעים מאיראן וחיזבאללה את ההתפשטות בסוריה. ההיפך הוא הנכון – הם מסייעים לחיזבאללה, לאיראן ולמשטר אסד, שהם כולם אויבים מרים שלנו".
צבי מגן הרבה יותר אופטימי: "קודם כל, יש לציין שיחסינו עם רוסיה אינטימיים וחמים. שני הצדדים זוכרים את העבר ולא רוצים לחזור למצב של עימות. לא שנורא מפחדים, אתה יודע, כולם גיבורים, אבל מבחינה בסיסית רוסיה כבר עשתה טעויות בעבר של התייצבות חד משמעית נגד ישראל, וזלזול ביריב (בישראל) ושילמה על זה מחיר גדול. היא לא רוצה לחזור לשם.
"חשוב לזכור שישראל היא מדינה חשובה מאוד עבור רוסיה", מוסיף מגן, "מעבר ליכולת הצבאית האזורית, רוסיה מזהה את היכולת הטכנולוגית שלנו. העתיד שייך לטכנולוגיה, וישראל היא שחקן מפתח בזירה הטכנולוגית הבינלאומית. לישראל יש יכולת כלכלית טובה, ויכולת מדינית כמדינה משפיעה. לראייה, ההישגים של נתניהו בנוגע להסכם הגרעין עם איראן. רוסיה פתוחה להבנות עם ישראל, וזה מה שפוטין מנסה כל פעם להראות. ישראל מצידה לא צריכה את רוסיה כיריבה. אין לנו צורך בכך שרוסיה תעזור ליריבינו, להיפך – אם אפשר לנצל את רוסיה כשחקן אזורי אובייקטיבי וחיובי, אז למה לא? למרות שארה"ב טוענת לכתר, טוב לישראל שיהיו לה יכולות תמרון בין כל מיני שחקנים גלובליים. רוסיה לא לנצח תאכל חרב. היא מדינה גדולה, חשובה ומשפיעה, ולכן היחסים איתה עשויים לזמן באופק מענה לאינטרסים כלכליים ישראליים רבים. אני מאמין שרוסיה וישראל ישמרו על פרופיל של יחסים חמים וטובים, יותר ורוד מאשר אפור."