הפרשנים הבטחוניים עסקו השבוע בהידרדרות בגבול הצפון ובדרכים האפשריות להשיג יציבות באזור, אבל אם תשאלו את מוניק ברבוט, מזכירת האו"ם לענייני מדבור, הפתרון ממש לא נמצא בשדה הצבאי. "אני חושבת שניהול קרקע נכון באזורים עניים היא הדרך הטובה ביותר להימנע מעימותים והגירה", אמרה בורבוט, שביקרה השבוע בישראל, בשיחה עם 'דבר השבוע', "המשבר והמלחמה בסוריה לדוגמה לא התחילה עם פוטין ואסד, היא התחילה בגלל בצורות ארוכות שגרמו למיליון חקלאים קטנים לעבור לערים בלי אמצעים כלכליים."

לברבוט, העומדת בראש ארגון ה-UNCCD (כינוס האו"ם למאבק במדבור), יש הרבה מילים טובות לומר על החדשנות הישראלית בתחום החקלאות. יחד עם זאת, היא מודאגת מאוד מהאופן בו תאגידים גדולים ומדינות עשירות פוגעות באופן אנוש בתשתיות ובקרקע של מדינות מתפתחות ועניות, וגורמות להם לנזקים בלתי הפיכים כדי לזכות ברווחים לטווח הקצר. היא הגיעה לביקור בתערוכת אגריטך 2018 – אחת התערוכות החשובות בתחומי טכנולוגיות, השקיה, דישון, מיכון חקלאי ושלל טכנולוגיות מתחום החקלאות, בהשתתפות לא פחות מ-49 שרי חקלאות מרחבי העולם, לצד נציגים מהאו"ם, מארגון ה-OECD ומחברות עסקיות רבות.

"אני בטוחה שתסכימו איתי שכדי להיות עמידה, החקלאות תצטרך להתאם את עצמה", אמרה ברבוט בהרצאת הפתיחה של הכנס המדעי של התערוכה, שאורגנה על ידי מכון וולקני, "החקלאים נמצאים בעמדה קשוחה. הם ניצבים בין מחסור במים, ומאגר מצטמצם של אדמה ברת שימוש, לבין מערכת מזון שלוחצת אותם כלכלית, ואוכלוסייה גדלה במהירות שממשיכה לדרוש עוד מזון ובזול יותר. עד 2050 יהיו באוכלוסיית העולם 10 מיליארד אנשים. למרות בצורות, למרות שינוי האקלים אנחנו נצטרך לספק לחקלאים את הכלים הטכנולוגיות והזדמנויות שאתם צריכים כדי לעשות דברים אחרת."

מול תסריטי האימה הללו, ברבוט, רואה את ישראל כתמונת מראה חיובית, שמאפשרת אופטימיות. "ישראל היא אחת המדינות הכי מוכנות לבצורת בעולם. לכן אני סומכת על ישראל, ועל החדשנות הישראלית, לוודא שקהילות באזורים צחיחים יהיו גם הם עמידות בפני בצורות. לישראל יש מעל 400 סטרטאפים חקלאים שונים שעובדים על חדשנות בסקטור החקלאות הגלובלית, אז אני יודעת שאני במקום הנכון", סיכמה.

לא משבר האקלים: הסכנה העולמית שלא שמעתם עליה

עולם החקלאות מצוי כיום במשבר. אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה אך לצד זאת, המשאבים הנחוצים לייצור מזון עבורה, כגון מים וקרקע, הולכים ומתמעטים עד כדי סכנה רבה לביטחון התזונתי הגלובלי. בצורות רבות ברחבי העולם מצמצמות את כמות המים הזמינה לנו לשתייה ולגידול המזון. אבל לשאיפה לייצר הרבה מזון ובזול יש השלכה נוספת, מוכרת פחות, אותה כינו חוקרי האקלים 'מידבור': שטחי קרקע שבעבר שמשו לחקלאות נהפכים לצחיחים, דבר המקשה על גידול מזון בצורה איכותית. לפי ברבוט, "בכל דקה, בערך 230 דונמים של אדמה נהפכים לעקרות עקב תהליכי התנוונות הקרקע ומדבור".

מדבור בסין בשנת 1996 (AP Photo/MaxVision)

חלק נכבד מתופעת המדבור נגרם לאו דווקא כתוצאה מנדידת רצועת המדבריות העולמית צפונה, או משינוי האקלים אלא כתוצאה משימוש אגרסיבי ולא נכון בטכנולוגיות ובכלים חקלאיים מודרניים. אדמה שדושנה בכמות רבה מאד, קולטרה מספר רב של פעמים או קיבלה יותר מים ממה שהיא רגילה עלולה להפוך לעקרה כתוצאה מהתערבות יתר והפרת האיזון הטבעי. תופעת המדבור מורגשת במיוחד במדינות מתפתחות בהן האדמה והחקלאים לא רגילים ולא מיומנים ומיודעים מספיק בשימוש נכון בטכנולוגיות חדשניות. בנוסף לכך, כ-80% מהמזון באותן מדינות מגודל על ידי חקלאים קטנים בעלי חלקות עם מספר דונמים מועט ולכן הם נגישים פחות למידע ופיתוח מיומנויות בחקלאות ובנוסף לכך, כוח המיקוח שלהם אל מול חברות הזרעים והדשנים הבינלאומיות מועט מאד.

אנחנו רגילים לחשוב על האדמה מסביבנו כעל מעין מצע ניטרלי על ניתן לגדל כל צמח שנרצה, בתנאי שנדע לספק לו את התנאים המתאימים מבחינת מים ודשן, אך בעצם גם האדמה עצמה היא מצע חי ובועט המלאה בחיידקים, חרקים, מכרסמים ושאר יצורים וכן מי תהום עוד שלל גורמים הדואגים לאיזון האדמה מבחינת חומציות, מלחים ועוד ושומרים על הפוריות שלה. כאשר מבוצעת התערבות מסיבית באדמה לצורך חקלאות, כגון שימוש בחומרי הדברה שהורגים חלק מהמכרסמים והצמחים שהיו בה או דישון יתר שפוגע באיזון הכימיקלים באדמה ואפילו השקיית יתר עלולים לפגוע ביכולת של האדמה להיות פורייה ולהוות מצע לגידול מזון איכותי. גורם נוסף שתורם לתופעת המדבור הוא בירוא היערות.

אזור שעבר מדבור באתיופיה (צילום: Shutterstock)

דוגמה אחת להשפעה של יצור אחד קטן על איכות הקרקע והמערכת האקולוגית כולה ניתן למצוא מחקר שבחן את ההשפעה למשל של הכחדת מכרסם קטן בשם נובחנית (prairie dog) שבעבר היה נפוץ בחרבי ארה"ב דרום קנדה וצפון מקסיכו אך בזמן המחקר נכחד מ-98% מהשטחים על תופעת התנוונת הקרקע. המחקר מצא שבשטחים בהם עדיין היו קיימות של נובחניות חלחול מי הגשמים למי התהום היה גדול יותר וכמות החומר האורגני בקרקע הייתה גדולה יותר גם כן ושחיקת הקרקע הייתה נמוכה היכן שהיו עדיין נובחניות. לחוקרים הסתבר שהמחילות שהן חופרות בקרקע עוזרים למים לחלחל טוב יותר והקרקע נהיית יותר יציבה, ובמקומות בהן נכחדה גברה תופעת המדבור.

"רק לייצר מדיניות זה לא מספיק כדי שאנשים יבינו"

המדבור הוכר בכעיה עולמית על ידי האו"ם כבר ב-1977 וכדי להתמודד עימה הקים האו"ם בשנת 1994 את ה-UNCCD (United Nations Convention to Combat Desertification) – כינוס האו"ם למאבק במדבור. הארגון פועל לחקר תופעת המדבור הכלים להתמודד איתה ומייצרת דו"חות מחקר ,מדיניות ואמנות בין מדינות ועוד פעילויות שונות. ברבוט עומדת בראש הארגון ומשמשת במזכירת האו"ם לענייני מדבור מאז ספטמבר 2013.

בשיחה עם ברבוט היא הדגישה את הקשר בין תופעת המדבור לסוגיות של כלכלה, חברה, גלובליזציה, פמיניזם ופוליטיקה עולמית. חשוב לה גם להזכיר לנו כי לפעמים הפתרון הפשוט ביותר הוא להישען על השיטות שעבדו במשך מאות בשנים, במקום לכפות סדר יום גלובלי אחד על כל העולם.

בנאומך שיבחת את הטכנולוגיה החקלאית הישראלית. כיצד לדעתך הפכה ישראל למוקד עולמי בהתמודדות עם המדבור?

"ישראל הוקמה על בסיס של חקלאות וטכנולוגיה, אבל מה שמעניין באמת הוא שהטכנולוגיה הישראלית היא טכנולוגיה מאד פשוטה. כמובן שיש גם פיתוחים מאד מתוחכמים אבל טכנולוגית הטפטפות למשל היא מאד פשוטה, וזה אומר שהחקלאי לא צריך לסיים תואר באוניברסיטה כדי להבין איך להשתמש בה ולכן הטכנולוגיות הישראליות מאד חשובות באזורים העניים של העולם. גם טכנולוגית החיישנים שאתה מקבל ישר לסמארטפון היא כזאת, באפריקה גם לאנשים הכי עניים בעולם אולי אין מספיק אוכל אבל יש להם סמארטפון, והם כולם יודעים להשתמש בו, ולכן המחשבה איך לשים את האפליקציה הנכונה שתעזור להם להבין את פוריות הקרקע היא משמעותית."

צמח מושקה עם טפטפות במדבר (צילום: Shutterstock)

מהן הפעולות והדרכים בהם ה-UNCDD נלחם בתופעת המדבור?

"ראשית, ה-UNCDD קיים כדי לעזור למדינות לאמץ מדיניות שתסייע להן להיות עמידות יותר בפני בצורות ומדבור. בו בזמן, אני שייכת לקבוצת אנשים שמאמינה שרק לייצר מדיניות זה לא מספיק כדי שאנשים יבינו. ולכן אנחנו עוסקים הרבה מאד תכניות שונות. התכנית המובילה שלנו היא התכנית להתנוונות ניטרלית של קרקע, שעכשיו נהיית אחת מהעקרונות לפיתוח בר קיימא של האו"ם. הרעיון של התכנית הוא פשוט: על כל דונם אחד של אדם שמתנוון, אתה משקם דונם אחר, זה הבסיס. אנחנו מנסים לעזור למדינות לזהות את הצרכים שלהן מבחינת קרקע ב-20 שנה הקרובות. כל מדינה הרי תצטרך שטח קרקע כלשהו, כדי לבנות בתים, כבישים, תשתיות וכו' ,אלה אדמות שאתה מוציא ממאגר הייצור והפוריות.

"השאלה היא איך אתה מפצה על האדמה שאתה צריך לפיתוח כלכלי בכך שאתה מוודא שאתה משקם כמות דונמים שווה. זה הבסיס של מה שאנחנו בוועידה עושים. אנחנו טוענים שכל מדינה צריכה לפעול בצורה הזאת, לא רק המדינות העניות. גם במדינה שלי, צרפת, היו הצפות מסיביות וכולם אמרו, שזה קשור לשינוי האקלים. וזה נכון אנחנו יודעים ששינוי האקלים גורמים לחזרות תכופות באירועי גשם ואז בצורות. אבל ההשלכות של ההצפות חמורות יותר, כי אין יותר אדמות שחוצצות בין הערים לטבע והערים מוצפות, ולכן לא רק מדינות עניות מושפעות מהתנוונות הקרקע, וצריך להיזהר מלחשוב כך."

"אם האדמה שייכת לאף אחד, זה אומר שלאף אחד אכפת ממנה"

סוגיה מרכזית נוספת שמובילה ועידת האו"ם לענייני מדבור נקראת 'הזכות לאדמה'. "הבעלות על הקרקע היא סוגיה משמעותית מאד", אומרת ברבוט, "אם האדמה שייכת לאף אחד, זה אומר שלאף אחד אכפת ממנה. עבורנו זה חשוב לוודא שאם האדמה מעובדת על ידי הקהילה, אז לקהילה תהיה גם הזכות לבעלות עליה, ובמיוחד הנשים שהן מי שמעבדות את האדמה בלי לקבל אף זכות עליה. זו לא דרך נכונה להפיק את המיטב מהאדמה, אם תחשוב שמישהו יכול לבוא ולקחת אותה ממך."

חקלאי בהודו (צילום: Shutterstock)

מדוע לדעתך רוב תופעת המדבור מתרחשת במדינות מתפתחות? האם זה חלק ממכלול השיקולים של ה-UNCCD להילחם בתופעה?

"זוהי אחת הסיבות המרכזיות שבגללה דיברתי על 'הזכות לאדמה'. יש לך היום 500 מיליון חוות בגודל של פחות מ-30 דונם, בהן עובדים באופן ישיר 2 מיליארד אנשים ומאכילים 80% מאוכלוסיית המדינות המתפתחות. אם המערכת הזאת מתמוטטת, זה ייצור עימותים, הגירה המונית וחוסר יציבות חברתית בהרבה מאד מדינות. לכן אני רוצה להדגיש שהשאלות של הזכות לאדמה, שוויון מגדרי, ויצירת טכנולוגיות שהשימוש בהן הוא פשוט הן השאלות שאנחנו בוחנים ומעודדים כדי להציל את אותן 500 מיליון חוות.

ברבוט מציינת כי המהפכה הירוקה, שעזרה להגביר במהירות את כמות המזון בעולם ולהתמודד עם הרעב משנות ה-40, הטתה את הכף כנגד החקלאים קטנים במדינות העניות. "כעת הם תלויים יותר בתעשיות גדולות. מספר מועט של תאגידים בינלאומיים שולט בזרעים, במידע הגנטי והדשנים לייצור המזון. עוד מספר מועט שולט במיכון החקלאי, עיבוד התוצרת ושיווקה".

חקלאות מסורתית בגיבוי רחפנים

מאחר וכל מתופעת המדבור מתרחש עקב יישום לא נכון של התקדמות טכנולוגית כמו השקיית יתר, קלטור ודישון כימי אגרסיבי שפוגעים באדמה והופכת אותה לעקרה, מה לדעתך המקו של שיטות מסורתיות לגידול מזון בפתרון הכולל לבעיית המדבור הגלובלית?

"אני חושבת שמה שיהיה הכי טוב זה לערבב ביחד את כל הדרכים לעשות חקלאות. לדוגמה, שיטת החקלאות האפריקאית העתיקה צ'אי ביחד עם טכנולוגית רחפנים זוהי הדרך הנכונה לדעתי. אם נפתח יותר חקלאות אגרו-יערנית למשל, שזו שיטה של פוליקולטרה (מספר גידולים חקלאים על אותו תא שטח ביחד עם עצים ושיחים, תוך יצירת הדדיות ויחסי גומלין בניהם) נזדקק לפחות חומרי הדברה, האדמה תצליח לאגור יותר מים בתוכה ותוכל לפתח גם תוצרים חדשים, שאי אפשר לייצר בגידול אינטנסיבי של גידול חקלאי אחד שדורש הרבה חומרי הדברה."

אגרו-יערנות בהרי האנדים (צילום: Shutterstock)

מה חוסם את הפתרונות האלה, ואיך גורמים לזה לקרות?

"העתיד כבר שם, אבל לצערי היום רוב כושר הייצור החקלאי העולמי נעשה באמצעות שימוש אינטנסיבי ואגרסיבי בדשנים וחומרי הדברה. כמובן שזה עזר לאנושות להאכיל את עצמה, וכמובן שהדרך החדשה שאנחנו מנסים לתכנן תהיה יותר יקרה, אבל אין אופציה אחרת. אני רוצה גם להתייחס לנקודת המבט המוסרית: האם זה נורמלי שהיום אתה מבזבז יותר כסף בפלאפון ובחיבור לאינטרנט מאשר באוכל שלך? האם זו לא בעיה? אנשים חייבים להבין שהם צריכים לאכול טוב יותר, ושאי אפשר שכל האנושות תאכל מזון מהונדס גנטית. לייצר אוכל באיכות טובה יותר יעלה כמובן גם את המחיר שלו. בשנות ה-60 בארה"ב למשל, האזרח הממוצע הוציא 15% מההכנסה שלו על אוכל, היום זה 7%, כי אנחנו חושבים שדברים אחרים יותר חשובים ואין סיבה לשלם הרבה על האוכל שלנו, זה משהו שאנשים חייבים לחזור לגביו למציאות, זה לא נורמלי."

מי רוצה שלא נדבר על האדמה

השיחה עם ברבוט עשויה להיות מבלבלת: היא מתארת בעיה דרמטית המאיימת על יציבות העולם ויכולתו של המין האנושי להתקיים, אך מרבית אזרחי העולם לא שמעו עליה. מול עיסוק רב במשבר האקלים, תופעת המדבור מקבלת הרבה פחות בולטות. שאלנו אותה מדוע לדעתה זה קורה, וגם כאן היא הפנתה אותנו לאינטרסים כלכליים של תאגידים גדולים. "אני חושבת שהסיבה העיקרית שמאחורי הדיון על שינוי האקלים, ישנו לובי תעשייתי ענק", אמרה, "בתחום האנרגיה המתחדשת יש מיליארדים שאנשים יכולים להרוויח. במה שאנחנו עושים התעשייה לא כל כך מעוניינת, כי מה שאנחנו מדברים עליו הוא לואו-טק ופשוט. לכן הלובי המרכזי מתרכז בתחום האנרגיה."

חקלאית קוטפת חסה באתיופיה (צילום: Shutterstock)

עם זאת, בסיכומו של דבר, ברבוט אופטימית – מכיוון שמדובר במאבק מובן: "נקודה לחשוב עליה היא שאם תלך ברחוב בכל מקום בעולם ותגיד לאנשים שלוש מילים: 'אדמה', 'אקלים' ו'מגוון ביולוגי', אילו מהמילים אנשים יבינו? כמובן שאדמה. ולכן זה ברור שהתקשורת והפוליטיקה העולמית מדברת יותר על אקלים, כי מאחורי זה יש המון טכנולוגיה, המון כסף. אני חושבת שהיום אנשים מתחילים לעשות את הקישור בין זה שאנשים לא מצליחים להתפרנס יותר מהאדמה לבין המצב הפוליטי, וזה מתחיל להשתנות."