"יש הרבה חוסר תקשורת בין הפלסטינים לישראלים, ועלינו לנסות למלא את החלל ולגרום לדברים להיות בהירים יותר. בשביל שני הצדדים", כך אמר בראיון לדבר ראשון אחמד אלנאוק, צעיר פלסטיני המתגורר ברצועת עזה. למרות שחמאס, השולט ברצועה אוסר על התושבים לדבר עם התקשורת הישראלית – בין אם מחשש לשיתוף פעולה נגד שלטונו ובין אם מחשש שמדובר במעשה שייצר נורמליזציה עם ישראל -הסכים אלנאוק להתראיין שלא בעילום שם. "תשתמש בשם שלי. אני מרגיש שזה מה שצריך לעשות ואין לי בעיה לעשות את זה", הסביר.
אלנאוק, שיהיה בן 24 בחודש הבא, הוא תושב דיר אל-בלח שבמרכז הרצועה, בעל תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת אל-אזהר בעזה. שמונה אחים ואחיות לאלנוק, בהם פעיל חמאס שנהרג ב-2014 מהפצצה ישראלית במהלך מבצע "צוק איתן" אך לדבריו לא היה מעורב בשום פעילות צבאית.
"לא אוהב את חמאס, אבל הוא נותן חופש ביטוי לתושבי עזה"
אלנאוק מנהל היום את הפרויקט האינטרנטי "We Are Not Numbers" (אנחנו לא מִסְפָּרִים), במסגרתו מספרים צעירים פלסטינים את מה שמוגדר באתר הפרויקט "הסיפורים שמאחורי המספרים בתקשורת". לדבריו, אין הגבלה על נושאי הכתיבה בפרויקט וכל צעיר פלסטיני יכול לבטא את עצמו ולהביא את סיפורו. "כותבים על הכל" סיפר, "יש את החופש לדבר על הכל. זה הכל מתייחס לחיים בעזה: חלומות של הצעירים על העתיד, סיפורים של ההרוגים והפצועים בצעדות השיבה, המלחמות, העוני, בעיות החשמל, משברי המים, כישרונות מיוחדים, סיפורי הצלחה, כיבוש, המצור על עזה ועוד. רוב המשתתפים בפרויקט, כמו גם האנשים שעומדים מאחוריו חיים ברצועת עזה, אך באתר ניתן למצוא גם כותבים פלסטינים מהגדה המערבית, ירושלים המזרחית ואפילו "מהפזורה הפלסטינית".
איך שלטון חמאס מאפשר לאתר שלכם לפעול בחופשיות כזו?
"חמאס מרשה לצעירים לדבר על מה שרוצים ועם מי שרוצים. בכל מה שקשור לפרויקט, אין לי בעיות עם ממשלת חמאס. הם מעולם לא אמרו לא לכתוב על משהו. בהרבה מאוד מקרים אנחנו תוקפים את חמאס, אבל זה לא הביא להתנגדות מצידם.
"ממשלת חמאס היא לא ממשלה פופולרית בעזה. יותר ממחצית האנשים שונאים את חמאס, והם כותבים בערבית או אנגלית על כך וחמאס לא תוקף אותם. יש לי כמה חברים שמקדישים הרבה מאוד מזמנם לתקוף את חמאס ברשת, אבל חמאס לא עושה עם זה כלום.
"אתם חושבים שבגלל שהם מדכאים אז הם לא מתירים חופש דיבור, אבל זה לא נכון. אני לא מחמאס, ואני לא אוהב אותו או את האידאולוגיה והפוליטיקה שלו, אבל האמת היא שהם נותנים חופש ביטוי לתושבי עזה. אלא אם אתה כותב דברים על אנשים ומשקר לגביהם, במקרה כזה יכלאו אותך כי פגעת בזכויות אחרות שלהם".
"250 אלף הגיעו להפגנה הראשונה, והם היו שקטים לחלוטין"
צעדות השיבה החזירו את רצועת עזה לשיח הציבורי בישראל, אך את הטענות כי חמאס עומד מאחוריהן וכי מטרתן לפגוע בביטחון מדינת ישראל, מכנה אלנאוק שקר. לדבריו, היוזמה כולה מבטאת תנועה עממית ברצועה, שנובעת מתוך ייאוש.
"הרעיון של צעדת השיבה התחיל בפוסט בפייסבוק" אמר, "אחמד אבו רתמא, עיתונאי שלא חבר בחמאס, חי במחנה פליטים ואחד ממארגני המצעד, אוהב לטייל בטבע. באחד הטיולים הגיע סמוך לגדר הגבול עם ישראל וראה ציפורים עפות מהצד של עזה לישראל בלי הגבלה או מחסום. זה נגע לליבו והוא כתב בפוסט 'למה לא נוכל לנוע ללא מחסומים וגבולות'. חודש מאוחר יותר הוא שאל בפוסט אחר: 'מה יקרה אם 200 אלף פלסטינים יחצו את הגדר לצד הישראלי, יחזרו בשלום לבתיהם ולאדמותיהם ויחיו בשלום עם הממשלה הישראלית?'".
לדבריו, אחרי חודש כולם בעזה כבר שמעו על הסיפור, והיו נלהבים להשתתף לעשות את מה שנכתב. אבו רתמא וחבריו התחילו לפנות לאינטלקטואלים, לפלגים הפלסטינים, לארגוני החברה האזרחית וארגוני זכויות אדם כדי לקדם את היוזמה. "הם ייסדו את 'המועצה לצעדת השיבה ושבירת המצור' שניסחה מסמך של 30 עקרונות, אחד מהם קבע שההפגנה תהיה שקטה ולמען השיבה הפלסטינית ולחיות תחת הממשלה הישראלית ולא להשתמש באלימות נגד ישראלים ונגד החיילים הישראלים". לפי אלנאוק, המסמך הוביל לארגון המצעד ובאמירה שאין עניין לחצות את הגדר. "250 אלף הגיעו להפגנה הראשונה, והם היו שקטים לחלוטין", טען, והוסיף כי ההידרדרות לאלימות היא באחריותה המלאה של ישראל.
בישראל יתווכחו אתך על העובדות. ראינו תמונות של פלסטינים מתפרעים באלימות קשה שהביאה לפגיעה בגדר ובאמצעים שנועדו לפגוע, כולל הפגיעה המתמשכת דרך הצתות והפגיעה במעבר כרם שלום?
"לא צריך להאמין לממשלה הישראלית. הייתי שם, ולא ראיתי שום אלימות. ראיתי את החיילים שירו מהעמדות שלהם על המפגינים. למעלה מ-40 אלף נפצעו, ו-120 נהרגו, מתוכם שני עיתונאים שלבשו ווסט כחול ושני פרמדיקים שלבשו חלוקים לבנים".
האם צעדת השיבה קרבה אתכם אל המטרות שלכם?
"התקשורת העולמית התייחסה לזווית הפלסטינית, וזה היה העניין המשמעותי עבורנו. האירועים האלה קיבלו כיסוי, והעולם שמע עלינו. למעשה המטרה של המצעד הייתה דרך לבטא את עצמנו ביחס לכל הבעיות שלנו אך העניין הגדול באמת הוא הכיבוש והמצור הישראלי".
למה לא צועדים לגבול עם מצרים, שגם הוא חסום למעבר?
"יש בעיה עם המצרים. הם לא יכולים לפתוח את הגבול בגלל שעבאס (נשיא הרשות הפלסטינית, ש.נ.) מבקש מהם לא לפתוח את הגבול. לפעמים הם כן פותחים במהלך השנה. אנו חוששים שאם נפגין נגדם הם יסגרו את המעברים לתמיד. גם המצרים והישראלים משתפים פעולה ביחד, כשישראל תחליט להסיר את המצור גם מצרים תסיר אותו. הם באותו צד".
"אין מה לעשות למען החיים חוץ מלחכות למוות"
"אני תומך בפתרון המדינה האחת, ואני אעשה מאמץ שהוא יעבוד. אני לא מאמין שפתרון שתי המדינות יעבוד, פתרון המדינה אחת הוא טוב יותר" אמר אלנאוק ביחס לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, "לכולם יהיה חוק אחד, אף אחד לא יהיה במדרגה נמוכה, יהיה שוויון לכל הדתות. במצב הנוכחי, הייתי רוצה שיהיה כל פתרון אפשרי. אני מעדיף שיהיה פתרון שימנע שפיכות דמים אבל אני חושב שישראל לא מסכימה לאף פתרון.
"אחרי 70 שנים של כיבוש ישראלי, הפלסטינים מבקשים לחיות ביחד. בואו נחיה יחד במדינה אחת או, שתתנו לנו לחיות בשתי מדינות, אבל אני לא רואה כל פתרון באופק. ישראל מסרבת לכל הפתרונות וזו הבעיה".
בצד הישראלי מאשימים את הפלסטינים כי הם לא מעוניינים בפתרון, ורואים בצעדת השיבה מעשה שנועד לפגוע בביטחון ובריבונות הישראלית ושוללת את הלגיטימיות של מדינת ישראל, כאילו שאתם מבקשים למחוק אותה.
"אנחנו סובלים מהרבה בעיות, אבל בסופו של דבר אנחנו תחת כיבוש. אין לנו מדינה בה אנו יכולים לבטא את זכויותינו, אנחנו מוגבלים בכל דבר. אני בן 24, ומעולם לא עזבתי את עזה, וזה החלום שלי.
"יש לי שעתיים של חשמל ביום. המים שלנו מזוהמים, כל התשתיות במצב רע ואין לנו זכויות. איך אתם מצפים מאתנו לחשוב על פתרון? כדי שיהיה פתרון ארוך טווח אנחנו זקוקים ליציבות, ואת זה אין לנו.
"אתם מצפים שנמצא פתרון לסכסוך, בזמן שמה שמטריד אותנו עכשיו זה חשמל והמצור והדאגה לצרכים הבסיסיים. אין לנו כלום, ואנחנו נלחמים שוב ושוב על הצרכים הבסיסיים שלנו וזה רע מאוד.
"אין לך דרך לדמיין איך זה לחיות בצורה כזו בלי יכולת לעזוב. כל יום אני חולם על זה. לבקר במדינות אחרות, לבקר בירושלים. זה מעכל אותי לחיות את החיים האלה. אין לנו עבודות וכל יום אנחנו נלחמים למצוא עבודה ולא מוצאים".
"האבטלה כאן מהגבוהות בעולם. יש בעזה 200 אלף אקדמאים מובטלים. מאז תחילת המצור לפני 11 שנים (הסגר הישראלי על רצועת עזה החל לאחר השתלטות החמאס על הרצועה, ש.נ.) האבטלה נהייתה מאוד גבוהה. מעל 70% מהצעירים הפלסטינים מובטלים, וזה עד גיל 32. יושבים בבית ומחכים לכל עבודה. זה מאוד קשה. גם בקרב הנשואים שיעור האבטלה עומד על 50% מובטלים. אנשים שלמדו הנדסה, רוקחות ועוד, אין להם עבודה. הם יעבדו בכל דבר. לא רק במקצועות שלהם והם לא יכולים לחיות בכלל.
"מחקר אחרון שעשינו שיותר מ-70% מהצעירים סובלים מתסמינים של דיכאון. הרבה מאוד מנסים להתאבד. עכשיו זה נהיה טרנד לשרוף את עצמך בחיים. אנשים משכילים ובריאים פשוט מתאבדים כי אין תקווה בעזה. הגבולות סגורים, אין עבודה ואין מה לעשות למען החיים חוץ מלחכות למוות. הרבה מחברי סיפרו שניסו להתאבד יותר מפעם אחת"
"אין לנו דרך לברוח. רוב האנשים שונאים את עזה והם רוצים לברוח מפה ואין לנו לאן ללכת, אנחנו לא יכולים לברוח מהמצור ומהמלחמות שפוקדות אותנו כל שנתיים שלוש. מה יש לנו לעשות? אנו מחכים למוות הבטוח שלנו. אחר כך מאשימים אותנו באלימות. אני גם מואשם שאני טרוריסט בגלל אני נולדתי בעזה. אחרי הכל מאשימים אותנו בטרור ושאנחנו ברברים רק בגלל שנולדנו בצד הזה של הגדר. אם היינו נולדים בצד השני היינו חיים בכבוד. נמנעות מאיתנו כל הזכויות לחיות כבני אדם".
"אנחנו לא שונאים את הישראלים" סיכם אלנאוק, "הייתי רוצה לחיות איתכם בשלום. אנחנו שונאים את שפיכות הדם ואת זה שקוראים לנו טרוריסטים וברברים. כולם מטילים בנו ספק".
