דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי ט' באדר ב' תשפ"ד 19.03.24
14.2°תל אביב
  • 7.4°ירושלים
  • 14.2°תל אביב
  • 12.2°חיפה
  • 14.1°אשדוד
  • 11.5°באר שבע
  • 16.5°אילת
  • 15.0°טבריה
  • 8.4°צפת
  • 13.1°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דיופרשנות

תכנית גלנט / חמש הערות על שר השיכון ותכניתו לדיור הציבורי

גלנט מעוניין לבנות 7,200 יחידות דיור, וזה ראוי להערכה, גם אם הוא נטול גיבוי פוליטי ומוגבל מבחינה כלכלית | התכנית מאתגרת את תפיסותיה הכלכליות הימניות של הממשלה וחשוב יותר: עשויה להציל נפשות בישראל

יואב גלנט, ארכיון. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)
יואב גלנט, ארכיון. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)
עמר כהן
עמר כהן
כתב כלכלה
צרו קשר עם המערכת:

1. שאפו

קודם כל ולפני הכל, מגיעה לשר השיכון מילה טובה. גלנט הוא שר השיכון הראשון בעשורים האחרונים שהניח את נושא הדיור הציבורי על סדר היום. יש מי שיטען בציניות שכחלון פשוט הפשיט את משרד השיכון מכל אחריות אחרת והשאיר בידיו רק את הדיור הציבורי ופרויקט שיקום שכונות, אבל אחרי שני עשורים בהם כמעט ולא נבנו דירות בדיור הציבורי, בעידן גלנט כבר החלו בבניה של מאות דירות. קצה הקרחון, כשמדובר במחסור של כמאה אלף דירות, ועדין, ההחלטה של גלנט להניח על השולחן תכנית אופרטיבית לשיקום הדיור הציבורי ראויה להערכה. הוא בוחר לאתגר ממשלה ניאו-ליברלית עם תכנית לשיקום זרוע רווחה שהיא הפוכה מכל מה שנתניהו מאמין בו ורוב השרים מאמינים בו. בנקודה הזו צריך גם לתת קרדיט לארגונים החברתיים ולאנשי הדיור הציבורי שישבו לשר השיכון על הצוואר. מאבק שמאופיין אגב, בהנהגה נשית מובהקת. מהמחאה שהובילה קבוצת נשים שעצרה את נאומו בכנס הרצליה ב-2016 דרך המאהל שהקימו באותו הקיץ יונית לוי וקרן ברנס מול אחוזתו של גלנט במושב עמיקם לאחר שמאסו להמתין 18 שנה בתור לדיור ציבורי, ועד לפעילות ברשתות החברתיות של קבוצות כמו "הלא נחמדים והלא נחמדות", "חדר מצב", ו"פורום הדיור הציבורי". בלי הלחץ שהפעילו מלמטה, ספק אם התכנית שהציג אתמול גלנט הייתה עולה על הכתב. אגב, לא מובן מאליו שבמסיבת העיתונאים זכרו גלנט וסגנו ז'קי לוי להודות לאותם הפעילים שנאבקו מולם בשנים האחרונות.

2. תסמונת גנרל במבוך

בוגי יעלון, מתן וילנאי, עמי אילון, שאול מופז והרשימה עוד ארוכה. כולם הגיעו לפוליטיקה לאחר קריירה צבאית מפוארת. הם נחשבו למפקדים נערצים ואנשים ישרים. הם פשטו את המדים והשתבצו במקומות גבוהים ברשימות לכנסת ונבחרו להיכנס ללשכת השר. הם כולם סבלו מאותה התסמונת. את השוחות של שדה המערכה הם הכירו היטב אבל בתעלות הביוב של הפוליטיקה הקטנה, של הבריתות האינטרסנטיות, של מסדרונות האוצר, הם לא ידעו לשחות. בצבא מדברים בפקודות, בפוליטיקה מדברים עם פקידים. אותם הגנרלים, אנשים ישרים עתירי זכויות, פשוט לא הצליחו לעשות את המעבר הזה. היו גנרלים שידעו לעשות גם וגם. אריק שרון אולי היה הדוגמה הבולטת ביותר ליצור אמפיבי שכזה. מפקד מוכשר שלוחמים ילכו אחריו, שידע להתמודד גם עם יחסי ה'קח תן' של מרכז הליכוד וגם להבין את המנגנונים הפקידותיים.

התכנית של גלנט אולי יפה וראויה אבל היא מוכיחה יותר מכל שגלנט הוא כנראה גנרל מהסוג הראשון ולא מהסוג של שרון. התכנית שהציג היא הגיונית, ראויה, צודקת, ואפילו הכרחית, אבל גלנט נכנס למערכה הזו בלי גיבוי פוליטי, לא ממפלגתו ולא מהמפלגה הבאה שלו. אין לו סיכומים עם האוצר, ולמעשה, אין לו שום מנוף כדי להעביר את התכנית הזו. תקציב 2019 עבר, במפלגתו הוא נחשב לנוכח-נפקד ולאצבע שלו אין מחיר בשום מקום. גלנט חושב כמו גנרל. הוא מאמין שהתכנית שלו תעבור כי היא הכרחית, כי אין תכנית טובה ממנה וכי הוא רוצה אותה. בצבא זה אולי היה עובד, בפוליטיקה צריך יותר מזה.

3. הכל חוץ מבניה תקציבית

כאמור, התכנית של גלנט לבינוי 7,500 יחידות דיור בשנה היא טובה. יש בה את כל המרכיבים חוץ ממרכיב אחד: תקציב המדינה. את הכסף רוצה גלנט להביא מגיוס אג"ח של עמידר, ממשיכת רווחי רמ"י, מכפיה על קבלנים במחיר למשתכן ומיצירת תמריצים ליזמים בשוק הפרטי. רוצים שלמדינה יהיה דיור ציבורי אבל לא רוצים לשלם עליו. מוכנים להפסיד הכנסות, לקחת הלוואות, לתת הטבות – רק לא לתקצב. למה? התשובה הראשונה היא כמובן כלל ההוצאה. הכלל הפיסקאלי שנועד למנוע הגדלה של התקציב ושבזכותו יצרה הממשלה כל כך הרבה מעקפים. גלנט מבין שזה המכשול המרכזי ויצר תכנית שעוקפת אותו. כמובן שמאחורי כלל ההוצאה ישנה גם תפיסה הגורסת כי הממשלה צריכה להיות מעורבת כמה שפחות. שלא תתקצב, שלא תנהל, שלא תחזיק ותתחזק נכסים. הממשלה רק תחליט והשוק כבר יעשה את שלו.

כדי להבין עד כמה היעדרה של בניה תקציבית מהתכנית הוא מהותי אפשר להסתכל על מה שקורה במערכת הבריאות הציבורית. הממשלה רצתה לצמצם את אחריותה ומעורבותה במערכת. בתי החולים שסבלו מתת תקצוב ביקשו ללכת לרפואה פרטית. בממשלה חשבו שמצאו פתרון אלכימי מצוין. למערכת יכנס כסף מבחוץ שיממן את מה שהממשלה הייתה צריכה לממן. בדיעבד כולנו רואים היום את התוצאה. מערכת בריאות ציבורית חולה, מחסור ברופאים, באחיות ובמיטות בזמן שתיירות המרפא והרפואה הפרטית ניזונים מהמשאבים הציבוריים ומייצרים רפואה לעשירים ורפואה לעניים.

אם הדיור הציבורי יתבסס כגידול עקום על הפעילות בשוק החופשי הוא תמיד יהיה גרוע. ויותר מכך, התוצאות (כמה דירות באמת יבנו) לא יהיו תוצאה של החלטה ממשלתית אלא של תגובת השוק למה שיחליטו בממשלה. במקום לוותר על ההכנסות של רמ"י ולהפוך את המכרזים של מחיר למשתכן לקצת פחות טובים עדיף שהממשלה תיקח את הכסף ותבנה איפה שצריך, איפה שנכון, בתכנון המתאים לדיור הציבורי.

4. הדבר הכי חשוב בתזמון זה הטיימינג

התכנית של גלנט יפה, אבל צריך לומר בכנות, לא מדובר בתכנית שלוקח שלוש וחצי שנים לכתוב. המשבר של הדיור הציבורי ידוע כבר שנים, המספרים מוכרים וגם גלנט דיבר עליהם כבר ב-2016. התכנית לא נשענת על עבודת מטה מעמיקה על מהו דיור ציבורי ראוי או על מבט מורכב של המציאות בשטח עם ירידה לפרטי פרטים וניתוח של החלופות. ישנן בעיקר כותרות ויעדים בפונט גדול המתמקדים בשאלה – "מאיפה יבוא הכסף?". גלנט גם לא ניצל את שלוש וחצי השנים האחרונות כדי ליצור תנאים שבהם התכנית שלו באמת תוכל לצאת לפועל. למעשה, גלנט ככל הנראה החליט לצאת עם התכנית הזו גם כשהיא לא מבושלת מספיק וגם בתזמון הכי גרוע שאפשר.

קודם כל, במרץ האחרון נכנסה ממשלת נתניהו לגארבג' טיים שלה. תקציב 2019 עבר והפוליטיקאים החרוצים בקואליציה כבר הספיקו להשלים את רוב המהלכים שתכננו לקדנציה הזו. שקד במערכת המשפט, ליצמן עם חוק הגיוס והתקציבים לישיבות, כץ והרכבות וכחלון עם מחיר למשתכן. בשלב הזה כל הבריתות כבר מיצו את עצמן וכולם כבר מתארגנים לעונה הבאה. בשביל מהלך כזה גלנט צריך עתיד פוליטי שבו יוכל לסחור. כרגע לא בטוח שיש לו כזה.

בנוסף, תכניתו של כחלון להתמודד עם משבר מחירי הדיור כבר הבשילה והגיעה לנקודה שהיא מתחילה להראות תוצאות בשטח. תכנית לבניית 7,200 יחידות דיור ציבורי בשנה יכולה הייתה להיות מרכיב קריטי בצינון שוק הדיור מלמטה, כזה שישלים את תכנית מחיר למשתכן שפונה לאמצע השוק ואת מס על דירה שלישית שלחץ החוצה את המשקיעים. הרכבת הזו כבר נסעה וכחלון לא ייתן לגלנט לקפוץ עליה.

עוד נקודה ביחס לתזמון הגרוע של גלנט נמצאת במצב של שוק הדיור. כשהשוק הזה רתח היה קל יותר להכניס לו משקל נוסף כמו הקצאת דירות מכל פרויקט חדש. הקבלנים רצו מאוד לבנות והיו מוכנים לספוג. ב-2018 שוק הדיור נמצא במגמת התקררות. היזמים שצוברים מלאי דירות שלא נמכרות יהיו רגישים יותר לכל שקל ולכן גם ילחמו יותר חזק בהצעות שמביא שר השיכון.

החלק האחרון בתזמון הגרוע של גלנט נעוץ בכך שפספס את שעת הכושר של 2017. בניגוד לשר האוצר שזיהה את עודפי הגביה ונתוני המשק הטובים של 2017 כשעת כושר לתכניות נטו למיניהן, גלנט מוציא את התכנית שלו רגע אחרי שהגענו לשיא המחזור הכלכלי. 2018 מסתמנת כשנה פחות טובה מקודמתה.

5. כל המציל

ספק גדול אם השקת התכנית שראינו אתמול אכן תביא לבניה של 7,200 יחידות דיור בשנה. אבל גם אם התכנית תשיג חצי מהמטרה, גם אם רק חלק אחד בה ייושם, זו תהיה התקדמות. לא סתם התקדמות, אלא הצלת נפשות. מי שראה את מצבם של הממתינים בתור לדיור ציבורי, את השבר שבו הם מצויים ולתוכו גדלים ילדיהם, מבין שכל דירה שתיכנס למלאי הדיור הציבורי מצילה משפחה. גלנט כבר רשם לעצמו הישג קטן ששינה את כיוון הספינה. מבניה של שש דירות בדיור הציבורי בשנת 2014, לרכישה ובניה של קרוב ל-2,000 דירות בשלוש השנים האחרונות. כשמסתכלים על המספרים הגדולים המשבר עדיין רחוק מפתרון אבל כשמדברים עם מי ששרדו את התור הארוך ונכנסו לדירה מבינים מה המשמעות של בית עבור משפחה אחת. שרונה גואריהן זכתה להיכנס לדירה בדיור הציבורי בדצמבר 2016 אחרי שחיכתה בתור 11 שנה. ביום הכניסה לדירה היא תיארה את הרגע הזה באופן הפשוט והמדויק ביותר: "איזו הקלה זו שאני לא צריכה להיות כל הזמן במרדף הישרדות, ואני יכולה טיפה לנוח, לדאוג לחינוך של הילדים, לחשוב הלאה".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!