בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי כיוון מבלבל בשיח הכלכלי: אחרי שנים ארוכות בהן אנשי הממסד הכלכלי הובילו מדיניות ניאו-ליברלית נוקשה והטיפו להפרטה ולצמצום תקציבי על אף תשלומי המחיר החברתיים, נדמה שחלקם 'הופכים את עורם'. אפילו קרן המטבע, סמל בינלאומי לעמדות הבלתי מתפשרות של הכלכלה והפוליטיקה הניאו-ליברלית, תופסת בשנים האחרונות את העמדה המתונה, וקוראת לצעדים שיקטינו את אי השוויון האדיר שיצרה המדיניות הזו ברחבי העולם. בישראל, במקרים רבים תופסת נגידת בנק ישראל קרנית פלוג את העמדה ה'חברתית', וקוראת שוב ושוב להגדלת ההשקעה הציבורית בנקודות מפתח במשק.

מאמר שפרסם בשבוע שעבר הכלכלן הבריטי הנודע צ'ארלס גודהארט מאוניברסיטת 'London School of Economics' היוקרתית עשוי לשפוך אור על המגמה המוזרה. תחת הכותרת 'דרכים ליישום שנת יובל מודרנית' טוען גודהארט כי חלקים גדולים מהממסד הכלכלי מרגישים שהם הלכו רחוק מדי. "אני חושב שיש סכנה בהתמרדות. אחת ההשפעות של העלייה באי השוויון בחברות שלנו היא שחלקים גדולים מהאוכלוסייה מרגישים שהאליטות בחברות שלנו מנצלות אותם" הוא אומר בשיחה עם 'דבר השבוע'.

צ'ארלס גודהארט בקבלת פנים לכלכלנים במערכת העיתון פיננשייל טיימס (צילום: Financial Times/ פליקר)

גודהארט משווה את מצבן של האליטות הכלכליות היום לאלו של מלכי הממלכות העתיקות בבל ואשור. בממלכות אלו, המלכים היו מעניקים שמיטת חובות כללית לנתיניהם, כדי להבטיח את הסכמתם להמשך השלטון. "המהלכים האלו גרמו לאנשים לתמוך בהמשך השלטון של המלך מוקדם יחסית בתקופת השלטון, וכך המלך היה מייצר אוכלוסיה נאמנה יותר, שהייתה מוכנה לעבוד בשבילו, להילחם בשבילו", מסביר גודהארט. הרעיון חלחל גם לתרבות היהודית, שקבעה כי אחת לחמישים שנה יצאו העבדים לחופשי וישובו אל משפחותיהם: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִיא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" – נאמר בפרק כ"ה של ספר ויקרא.

לעומת אותם מלכים עתיקים, האנשים והגופים העשירים בעולם כיום מעדיפים לשמור את עושרם לעצמם – מה שעלול להוביל לקריסתם מול התקוממות המונית כנגדם. כבר כיום אפשר לראות סימנים לכך: באיטליה הוקמה בחודש שעבר הממשלה הפופוליסטית הראשונה באירופה, ב-2015 יוון כמעט התמרדה נגד האיחוד האירופי, ולצידם נשמעים קולות המפקפקים בעצם הנחיצות של כלכלת שוק. האם יכול להיות שהאליטות הפוליטיות יהיו מוכנות לוותר על חלק מכוחן, כדי לשמור על השליטה במערכת בשלמותה?

גודהארט, בן 81, ראה לא מעט בחייו ככלכלן וחוקר. הוא עבד בבנק המרכזי הבריטי בין השנים 1969 עד 1985 והתקדם לדרגת היועץ הראשי של הבנק. הוא זכה לכבוד של קריאת חוק כלכלי על שמו – 'חוק גודהארט' – לפיו כאשר שינוי במדד כלכלי מסוים הופך למטרה, המדד עצמו מאבד את התכונות שהפכו אותו למדד טוב מלכתחילה. עם סיום עבודתו בבנק עבר ללונדון סקול אוף אקונומיקס, כפרופסור לבנקאות ופיננסים וכחבר בקבוצה לחקר שווקים פיננסיים. לבנק המרכזי הבריטי הוא חזר כחבר בוועדה למדיניות מוניטרית בין השנים 1997-2000, השנים בהן התפוצץ משבר הדוט.קום.

האם המוסדות העולמיים 'חוזרים בשאלה' מדת הניאוליברליזם?

עד לאחרונה זכתה ההיאחזות של המיליארדרים והמדינות העשירות בהון שצברו לגיבוי כמעט גורף ממוסדות הכלכלה העולמיים. הבנקים המרכזיים, האליטה האקדמית הכלכלית וגופים כמו קרן המטבע הבינלאומית וה-OECD היו מרכז פוליטי ורעיוני של אידאולוגיית הניאוליברליזם והפיצו בלהט את רעיונות ההפרטה והצמצום התקציבי. הם גם הטיפו ל"הגמשת שוק העבודה"- ביטוי להחלשת כוחם של איגודי העובדים וחוקי העבודה, שעיגנו את זכויותיהם של העובדים מול מעסיקיהם.

שיעור ההכנסות של העשירון העליון בארה"ב מתוך כלל ההכנסות מאז 1913. (נתונים: דו"ח האי שיוויון)

קרן המטבע הבינלאומית שיחקה תפקיד משמעותי בחבילות הסיוע למדינות במשבר, המוענקות בתמורה ל"רפורמות" דרקוניות של קיצוצים תקציביים והפרטות. בתגובה למשבר הכלכלי של שנת 2008 התנגד ארגון ה-OECD לחבילות הסיוע (הרחבה תקציבית שנועדה למנוע את העמקת המיתון) וקרא למדינות המערב דווקא לקצץ בהוצאות בתגובה למשבר.

למדיניות זו היו, כמובן, השלכות קשות על מצבם של מרבית האנשים בעולם, כאשר מעט עשירים התעשרו באופן כמעט חסר תקדים, בעוד חלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסייה הפכה לענייה יותר. לאחר כמה עשורים של מדיניות כלכלית המובלת על ידי רעיונות מהסוג הזה, הכלכלה העולמית שוברת שיאים ברמות אי השוויון. למעשה, המשק האמריקאי הגיע בשנים האחרונות לרמות אי שוויון שנראו רק בשנות ה-20 של המאה הקודמת – תקופה שידועה בפערים הבוטים שבין עשירים ועניים.

הכנסות המאיון העליון לעומת החציון התחתון בארה"ב, 1980-2016. (נתונים: דו"ח האי שיוויון)

עם זאת, בשנים האחרונות, חל שינוי כיוון דרסטי בהתבטאויות של חברי הארגונים האלו. נקודת הציון המשמעותית בתפנית שחל בעמדתו של חלק מהאליטה הכלכלית הייתה בשנת 2016, כשבעלון של קרן המטבע פורסם מאמר פורץ דרך בשם "ניאו-ליברליזם: הגזמה ביתרונותיו?". המאמר, שנכתב בידי מספר כלכלנים בכירים באגף המחקר של הארגון, מטיל ספק לראשונה במה שהוא מגדיר כ"שתי עמודי התווך של הניאוליברליזם: תנועה חופשית של הון וצמצום תקציבי". למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שגוף מהסוג הזה הכיר באפשרות שיש להגביל את יישומם של הרעיונות הניאוליברליים.

המאמר גרם להדים באקדמיה ובתקשורת הכלכלית. "המחירים (של הניאוליברליזם) עשויים להיות גבוהים – גבוהים בהרבה מהתועלת" נכתב במאמר. בראיון עםאחד מכותבי המסמך, ג'ונתן אוסטרי אמר כי "הרבה אנשים חושבים ככה היום. בגדול, חלק מהאספקטים של הניאוליברליזם מצריכים חשיבה מחדש". כשנשאל האם הוא מייצג את עמדתה הרשמית של הקרן, אמר אוסטרי כי זו אמנם לא התפיסה של כלל הכלכלנים בקרן המטבע, אך ניתן לראות בבירור יש שינוי בעמדה. "תרבות זה דבר שמשתנה לאט", אמר.

כריסטין לגארד. photo: World Economic Forum

אחד הביטויים הדרמטיים לשינוי בעמדות שמציגה קרן המטבע העולמית התבטא בכך שתפסה את העמדה המתפשרת ביותר בשיחות בין יוון לנושותיה. הקרן אף איימה על גרמניה כי תפסיק להשתתף בחבילות הסיוע ליוון אם לא תוענק לה שמיטת חובות משמעותית, ותתאפשר הרחבה תקציבית קלה. ב-2016 שינה גם ארגון ה-OECD את עמדתו, וקרא למדינות המערב להגדיל את ההוצאה הציבורית. הכלכלן הראשי בבנק המרכזי של בריטניה קרא בשנה שעברה לחיזוק כוחה של העבודה המאורגנת, ובישראל הנגידה פלוג קראה בשבוע שעבר לחיזוק רשת הביטחון החברתית על ידי הגדלת קצבאות האבטלה – דבר שידרוש הוצאה ציבורית מוגברת. השינוי, עם זאת, אינו מונוליטי – בחבילות הסיוע שהציעה הקרן לאחרונה לירדן ולארגנטינה לא שינתה הקרן ממנהגה, ודרשה שורת צעדי קיצוץ והתייעלות.

האיחוד האירופי כפה צנע. היוונים לא נותרו אדישים. צילום: סוכנות AP

ביטוי 'רדיקלי' נוסף, שלפני עשור היה יכול להישמע כמו מדע בדיוני, ניתן לראות בדו"ח האחרון של קרן המטבע בנוגע למשק הישראלי. החוקרים נקטו עמדה 'שמאלית' יותר מקברניטי המשק הישראלי, והמליצו לפוליטיקאים לבטל את 'כלל ההוצאה' – הכלל הפיסקלי החונק בקביעות את מסגרת תקציב המדינה. בניגוד לנטייה של הקרן להמליץ על כללים פיסקליים שמביאים בכל מצב לצמצום תקציבי, בשם הורדת יחס החוב-תוצר, הפעם טענו בקרן כי על ישראל לאמץ כללים פיסקליים שדווקא מאפשרים לממשלה להגדיל את הוצאותיה במידה והכנסותיה גדלות.

שנת יובל – אינטרס של ההון

אז מה קורה כאן בעצם? על פי גודהארט, צריך לראות את שינוי הכיוון של אותם המוסדות לא כביטוי של חמלה, אלא כצעד שמטרתו דווקא שימור מאזן הכוחות הקיים. כמו שהמלכים הבבלים הקדמונים העניקו רווחה כשהלחץ הכלכלי על נתיניהם עשוי היה להגיע לרמה בלתי נסבלת, כך גם היום, על האליטות הכלכליות "להוריד את הלחץ", כדי למנוע התקוממות רחבה נגד הסדר הכלכלי והחברתי שממנו הם מרוויחים. במילים אחרות, על העשירים ביותר לוותר על חלק מנכסיהם, כדי למנוע התמרדות שבה הם עשויים לאבד הרבה יותר.

במאמרו, מתייחס גודהארט לטענה לפיה אי השוויון בחברות המערביות עתיד להמשיך ולגדול, אלא אם יזועזעו על ידי מלחמה, אסון טבע או התמרדות רחבה נגד המערכת הכלכלית. "אנחנו לא מסכימים עם זה. אנחנו חושבים שחלוקה מחודשת ומתוכננת של ההון יכולה לעצור את מגמת הצמיחה ברמות אי השוויון, ובכך למנוע את המשברים האלו, והתמרדות פוטנציאלית".

כאן חוזר גודהארט לממלכות הקדמוניות ולמה ניתן ללמוד מהן כיום. "החברות האלו היו חברות חקלאיות, ורוב האוכלוסיה התקיימה מחקלאות בקנה מידה קטן. בשנים שבהם היבול היה מצומצם, לא הייתה להם ברירה אלא להיכנס לחובות. הם לוו כדי להמשיך להתקיים, לרכוש זרעים לשנה הבאה ולהאכיל את העדרים שלהם" מסביר גודהארט. "כשהחובות היו גדלים, הלחץ על האוכלוסיה היה גדל. אז בממלכות האלו היה נהוג שבשנת היובל לשלטון המלך, הוענקה שמיטת חובות כללית, והחזר של האדמות שניתנו כערובות להלוואות" הוא מסביר.

גודהארט טוען כי לאליטות הכלכליות נדרש היום צעד דומה של הקלה במצוקות הכלכליות, כדי למנוע התקוממות נגד המערכת הפוליטית והכלכלית. הצעתו של גודהארט היא הטלת מס על נכסים שמוחזקים בידי בעלי הון, בדגש על אדמות, כדי לממן תכניות רווחה שישרתו את כלל האזרחים – אם בצורת שירותים ציבוריים או בצורת מענקים כספיים. גודהארט טוען כי רעיונות מסוג זה תופסים מקום הולך וגדל בשיח הכלכלי המקצועי בשנים האחרונות. "רוב הרעיונות מבוססים על הטלת מס על השכבה העליונה של הנכסים, לדעתנו בעדיפות לאדמה, כי היא בלתי ניתנת להזזה. ההון שיצטבר למדינה ישמש להבטחת נכסים (בדמות שירותים או נכסים כספיים) לכל אזרחי המדינה".

"עדיין אין לרעיונות מהסוג הזה הזה תמיכה רחבה לגמרי באקדמיה או בפוליטיקה" הוא אומר. "הרבה מהרעיונות האלו חדשים. רוב העבודה שנעשית בהקשר הזה היא חדשה מאד, אבל מה שמניע אותה הוא החשש מהעליה באי השוויון שמתרחשת בשנים האחרונות, וההשפעות של זה על הסדר הפוליטי והעלייה של תנועות פופוליסטיות".

עם זאת, משם ועד ליישם מדיניות מהסוג הזה יש מרחק גדול. מרבית המפלגות הפוליטיות הגדולות במערב, כולל בישראל, ממשיכות להציע מדיניות כלכלית של צמצום תקציבי. במדינות אירופה מוכות המשבר, חלה עליה דרסטית בתמיכה במפלגות שקוראות לפרוץ את המגבלות התקציביות של האיחוד האירופי- אך במקביל קוראות להתנתק מהאיחוד האירופי, להטיל מגבלות על תנועה חופשית של ההון, לחזור למטבע מקומי, ולעיתים קרובות גם הסתה אלימה נגד מהגרים.

"כל אחד מהעשירים היה רוצה שהאחר יוותר על חלק מהנכסים שלו"

"הבעיה עם העשירים היום היא שכל אחד מהם היה רוצה שהאחר יוותר על חלק מהנכסים שלו בשביל להקל על העניים, אבל אף אחד מהם לא ממש יכול לעשות את זה בעצמו. אפילו אם ביל גייטס היה מעניק את כל הנכסים שלו לעניים בארה"ב זה לא ישנה הרבה מאד. הבעייה היא שאכן אפשר לומר ששכבה כלשהי מקרב העשירים ביותר רואה במהלך של חלוקה שוויונית יותר של ההון כאינטרס שלה, אבל היא בכל זאת לא מוכנה לוותר על הנכסים שלה" אומר גודהארט. "זאת בניגוד למלך, שהיה יכול לוותר על הנכסים שלו מבלי לאבד מהכוח הפוליטי שלו. המלך היה מרוויח מזה, כי הוא היה זוכה באוכלוסיה, ורובם היו עושים את זה בשנים הראשונות לשלטון שלהם. העשירים היו רוצים שיטילו מיסוי על המתחרים שלהם".

כדי להנהיג שינוי משמעותי ברמות אי השוויון, תידרש פעולה רדיקלית מצד הממשלה. גודהארט מעריך כי באחת ממדינות אירופה, ואולי באופן ספציפי בבריטניה, עשויה לעלות לשלטון ממשלת שמאל שתנהיג מדיניות של צמצום הפערים הכלכליים. לדעתו, ממשלה כזו עשויה לקבל גיבוי מאותם חלקים בקרב הכלכלנים, ואף בתמיכה של חלק מבעלי ההון.

"מה שיכול להיות שיקרה הוא שממשלה שמאלית יותר תעלה לשלטון ותטיל את זה המס הזה מלמעלה. זה יצטרך להיות בהדרגה, כי אם הם יטילו באופן מיידי וברמה גבוהה, זה יגרום לירידה חדה בשווי הנכסים. זה ימוטט את המערכת הכלכלית, אז זה יצטרך להיות בהדרגה" הוא אומר. עם זאת, הוא צופה שצעדים מהסוג הזה עשויים להיות פופולריים מאד, ולעודד ממשלות נוספות לבחור ליישם מדיניות מהסוג הזה. "אם זה יהיה פופולרי, זה עשוי להתפתח להיות אופן פעולה שמיושם בכלל הכלכלות המפותחות" הוא אומר.