הנשיא הצרפתי נשא ביום שני השבוע נאום מול שני בתי הפרלמנט, בו הציג את תכניותיו לשנה השניה של כהונתו. ברקע נאומו של מקרון, סקרים המצביעים על ירידה חדה בתמיכה בו בסקרים האחרונים: רק 32% מהצרפתים הביעו שביעות רצון ממנו – ירידה של 6% בחודש אחד. התמיכה ברפורמות הכלכליות אותן הוא מוביל, המהוות את מרכז מדיניות הפנים שלו, נמוכה עוד יותר – כשרק 29% מהצרפתים תומכים בהן.
על רקע הסקרים, מחפש מקרון דרך להחזיר אליו את התמיכה, ממנה נהנה בתחילת כהונתו. יועצי יחסי הציבור של מקרון עלו על דרך למתג את המדיניות הכלכלית שלו לציבור הצרפתי, ככה שתיראה אטרקטיבית יותר מבלי לשנות אותה באופן מהותי. ממשלת מקרון מתכננת לבצע קיצוץ במערכת הרווחה במדינה, כחלק מתכנית ייעול ההוצאות הממשלתיות בניסיון להפחית את ההוצאה הציבורית. צעד זה הוא לא פופולרי בצרפת, אז הקופירייטרים של מקרון מצאו לו מיתוג חדש – לא "קיצוצים תקציביים" אלא מעבר למודל של רווחה "דינמית וגמישה".
מטרתה העיקרית של התכנית, על פי מקרון, היא לאפשר לציבור הצרפתי את הזכות שלא "להיתקע" במקום עבודה אחד, ולעבור בקלות מעבודה לעבודה. לטענתו, מערכת רווחה ועבודה שמגנה על העובדים מפני פיטורים על ידי הסכמים קיבוציים וחוקים ומעניקה רשת ביטחון למי שלא הצליח, היא מיושנת ו"כבדה".
מקרון כבר שינה את חוקי התעסוקה, וכעת קל יותר לפטר עובדים וקשה יותר לחתום על הסכמים קיבוציים. העשירים זוכים להקלות מס. בנוסף, גם מאבקו העיקש נגד איגוד עובדי הרכבות בניסיון לבצע הפרטה חלקית שלה, הקנה למקרון את הכינוי "נשיא העשירים". הבנקאי לשעבר, נתפש כידיד בעלי ההון במדינה, ומאבד תמיכה בקרב הציבור.
לא קיצוץ – גמישות
לצורך העניין, מגייס מקרון את מודל הרווחה הסקנדינבי, ובייחוד המודל הדני שמבוסס על רעיון ה-Flexicurity, הלחם של המילים האנגליות "גמישות" ו"ביטחון". מקרון טוען שינסה ליישם מודל מסוג זה בצרפת, שיאפשר גמישות במקום העבודה, יחד עם רשת ביטחון. ומי לא רוצה גמישות בבחירת הקריירה?
עם זאת, יש מעט מאד משותף בין המודל הדני לזה שמציע מקרון לצרפתים. למעשה מציע מקרון להקל על בעלי עסקים לפטר את עובדיהם ובמקביל לקצץ במערכת הרווחה עליה מסתמכים רבים בצרפת. הגימיק המושך של "גמישות ודינמיות" נשמע אולי אטרקטיבי, אבל מתחתיו מסתתר ניסיון לערער עוד יותר את עיקרון אחריות המדינה על אזרחיה.
בשבדיה לא מפחדים ממכונות חדשות, בדנמרק תקציב הרווחה נמוך
המודל הסקנדינבי מבוסס על שלושה עקרונות: שוק עבודה גמיש, בו מעסיקים יכולים לפטר עובדים בקלות יחסית; רשת ביטחון ממשלתית רחבה ומקיפה שכוללת שירותים כמו הכשרה מקצועית איכותית למובטלים; והתערבות מאסיבית של איגודי העובדים והמדינה בקבלת ההחלטות בשוק החופשי.
לפני שנתיים, ביקר קרל פטר תורוואלדסון, נשיא ארגון הגג של העובדים השוודיים בישראל, והציג את עיקרי המודל הסקנדינבי. כשנשאל איך איגוד מקצועי יכול לתמוך בגמישות תעסוקתית שמאפשרת פיטורי עובדים בקלות, הסביר כי מרבית ההחלטות של המעסיקים מתקבלות בהסכם עם איגודי העובדים. כך, יכולים העובדים להסכים לפיטורים, בתמורה להטבות אחרות.
תורוואלדסון הוסיף כי היכולת של איגוד מקצועי לתמוך בגמישות תעסוקתית בה קל להעסיק וקל לפטר עובדים, קשורה לא מעט לשיטה הסוציאל-דמוקרטית הנהוגה בשוודיה בה מערכת רווחה נדיבה מאוד, המאפשרת לכל עובד תשלומי דמי אבטלה לתקופות ארוכות ואפשרות ללמוד מקצוע חדש. מדינות סקנדינביה מפעילות רשת של הכשרות מקצועיות איכותיות, שנועדו לעזור לעובדים לענות על דרישות המעסיקים ולמצוא עבודה בקלות יחסית.
לטענתו, מערכת הרווחה ושיטת ההסכמים הקיבוציים הופכות את שוודיה לאחת המדינות התחרותיות ביותר בעולם. "אנחנו לא מפחדים ממכונות חדשות, אלא דווקא ממכונות ישנות" אמר, "אין לנו בעיה עם סגירה של חברות ומפעלים כי ביחד עם המעסיקים אנחנו מנהלים בעצמנו מערכות להכשרה מקצועית".
כוחה היחסי של העבודה המאורגנת במדינות סקנדינביה משפיע לא רק על שיעור התעסוקה, אלא על רמת ההכנסה בכלל. במסגרת המו"מ עם המעסיקים דורשים האיגודים העלאות שכר צנועות, אך עקביות. "המדיניות שלנו היא שתוספת השכר לעובדים עם השכר הנמוך, תמיד גדולה מהתוספת הממוצעת. אם זה פועל חמש או עשר שנים לא עשית כלום. אבל כשזה עובד שישים שנה ברצף זה עושה נפלאות", אמר תורוואלדסון ל'דבר ראשון'.
מדינות סקנדינביה יכולות להתגאות בנתונים מרשימים מאד, לעומת צרפת, בכל מה שקשור לשוק העבודה. בעוד בצרפת כמעט 10% מהאוכלוסייה מוגדרת כענייה, בדנמרק נתון זה עומד על 5%. בדנמרק עומד שיעור האבטלה על 4% בלבד, בעוד צרפת סובלת מזה שנים משיעור אבטלה באזור 10%.
נתון מעניין נוסף הוא שיעור ההוצאה על רווחה בשתי המדינות – בעוד בצרפת עומד נתון על כמעט 32% מהתוצר, בדנמרק הוא נמוך באופן משמעותי- 28%. איגודי העובדים מסבירים כי למרות מערכת הרווחה הנדיבה, ההוצאה נשארת נמוכה יותר כי שכר העובדים גבוה יותר, ולמובטלים קל יותר למצוא עבודה בעזרת השירותים הממשלתיים. כך, פחות עובדים סקנדינביים נזקקים לקצבאות.
"לממש את הפוטנציאל"
מקרון מציג את מערכת הרווחה שקיימת היום בצרפת כבלתי יעילה, ומעודדת עצלנות. בשנה שעברה אמר מקרון, בתגובה להתנגדות לשינוי חוקי התעסוקה "אני לא אכנע לעצלנים, לציניים או לקיצוניים". לטענת מקרון, מערכת הרווחה והעבודה הנוכחית בצרפת מקשה על פיטורי עובדים ומעודדת הישענות על קצבאות.
אבל ההצעה של מקרון לרפורמה במערכת הרווחה רחוקה אפילו מלהזכיר את המודל הסקנדינבי. למעשה, מציע מקרון לאמץ את עקרון הגמישות התעסוקתית, יחד עם קיצוץ במערכת הרווחה ובכוחם של איגודי העובדים. במילים אחרות, לאפשר למעסיקים לפטר עובדים בקלות, בלי שיוכלו להתנגד ובלי רשת ביטחון שתדאג להם.
מדובר במכבסת מילים, שנועדה כדי למכור לציבור שינוי מערכתי שיטיב עם העשירים ביותר ויפגע במרבית הצרפתים. כמו כל פוליטיקאי שמעוניין להשמיץ את מערכת הרווחה, משתמש מקרון בדימויים אפקטיביים במיוחד, בעיקר לצעירים בצרפת. מקרון מציג את הגמישות התעסוקתית כאילו הייתה יתרון דווקא לעובדים, ומציג את רשת הביטחון כמה שמונע מהצרפתים "לממש את הפוטנציאל שלהם". 'האפשרות להצליח טמונה בכוח הרצון של כל אחד', אומר מקרון, ומערכת הרווחה המיושנת והמסורבלת רק מעכבת את אזרחי צרפת מלבחור לממש אותו בשוק עבודה "דינמי וגמיש".
עם זאת, האמת היא שמדובר בשינוי מהותי ועמוק בשוק העבודה הצרפתי, שקשה לראות בו שמץ של יתרון לעובדים. הפגיעה ביכולתם של איגודי העובדים לחתום על הסכמים קיבוציים היא חלק מרכזי במדיניות של מקרון, ובלעדיה ההשוואה למודל הסקנדינבי הופכת לחסר משמעות. הקיצוץ במערכת הרווחה ישאיר רבים יותר בצרפת בחוסר אונים, או יכריח אותם לקבל על עצמם עבודות גרועות, בשכר נמוך ותנאים גרועים. לא משנה כמה פעמים מקרון יגיד שזו "אחריותם של העניים להוציא את עצמם מהמצב בו הם נמצאים", בלי כוח מיקוח מול המעסיקים, ובלי אפשרות לשרוד ללא עבודה יאלצו רבים מהם לקבל הורדות שכר ותנאים שעשויים להשאיר אותם עובדים ועניים במקביל.
