התושבים והפעילים שנאבקים להזזת אסדת לווייתן ממיקומה הנוכחי, כעשרה קילומטרים מחוף דור, הצליחו למשוך תשומת לב ציבורית רבה בחודשים האחרונים. הם ארגנו מאהל מחאה, הפגנות מול בית ראש הממשלה בקיסריה, השיגו חשיפה גבוהה ברשתות החברתיות ואפילו יצרו מעגל גולשים ששבר שיא גינס. אבל נקודה אחת מסתמנת כחלשה עבורם: גב פוליטי. חברת הכנסת היחידה שתומכת במאבקם כמעט מיומו הראשון היא יעל כהן-פארן (המחנה הציוני), תושבת האזור (היא מתגוררת בפרדס חנה) ושותפה למאבקים סביבתיים רבים. חברי כנסת אחרים כמעט ולא התבטאו בקולם בתמיכה במאבק הזה, והקמת האסדה, שכבר מתבצעת בפועל, נראית כמו עובדה מוגמרת שזכתה לכלל האישורים מהרשויות המוסמכות.

פארן לא חוששת – לא מהנזק הכלכלי או הדיפלומטי שעלול להיגרם מעצירת הקמת האסדה, וגם לא מ'סופיות' ההחלטה. מבחינתה, היא כאן כדי למנוע את האסון הסביבתי הבא, מצוידת במספיק סיבות להפוך החלטה שכבר התקבלה והחלה להתבצע.

"לפני כשנה בערך התחיל המאבק ונפגשתי עם התושבים. למדתי הרבה בשנה הזו", אמרה כהן פארן בשיחה עם 'דבר השבוע', "יש המון מידע שהציבור יתקשה להבין את כולו ואפילו לקרוא את כולו". לטענתה, הבנת המצב הנוכחי מחייבת הליכה לאחור שנים רבות, ובחינת החלטות קודמות. "בהתחלה היזמים הם אלו שקידמו את תכנית המתאר, וזו הייתה טעות מצידם. במועצה הארצית אלו תמיד רשויות המדינה שמקדמות תכניות מתאר, לא יזמים – זה היה בשנת 2010. ב-2011 נפל האסימון שהמדינה צריכה להוביל את התכנון של תמ"א 37 ח'. אמנם היו שיתופי ציבור, אבל לא באמת הקשיבו למה שהציבור אמר בהם. חשפו שם את הדברים בצורה מלאה או כמעט מלאה. לאחר עתירה לבג"ץ חייבו נקבע שיש לשנות את התכנית, באופן של העדפת טיפול מירבי בים ולא ביבשה".

ח"כ יעל כהן פארן (צילום: מרים אלטשר/פלאש90)

אז אם הכל מוסדר, איפה הבעיה? מדוע המאבק 'התעורר' רק עכשיו?

"רק ב-2017 דיווחו על זיהום האוויר באסדת "תמר" משנת 2016. במקום פליטות של 40-50 טון בשנה, האסדה פלטה 1160 טון בשנה – כמעט פי 30. אני חושבת שאם זה היה ידוע בשנים של התכנון של התמ"א, זה היה מביא לבדיקה מעמיקה הרבה יותר, והתמונה הזו צריכה לשנות משהו".

עד לפני כשנתיים פארן ושר האנרגיה יובל שטייניץ היו באותו צד – שניהם תמכו בסגירת יחידות הייצור הפחמיות (והמזיקות לסביבה) בתחנת הכוח 'אורות רבין בחדרה. "אני הייתי בין הראשונות שאמרו שצריך לסגור את היחידות הפחמיות", אמרה פארן. אך כעת, היא ושטייניץ ניצבים משני צידי המתרס: פארן נאבקת בהקמת אסדת לווייתן במיקומה הנוכחי, בעוד שטייניץ טוען שעיכוב הקמת האסדה עלול לטרפד את הקמת מאגר לווייתן כולו ובכך יעכב את סגירת היחידות הפחמיות. לדבריה, שטייניץ "כועס מאוד" על אלו המבקשים לדחות את הקמת האסדה, ומזכיר את מאבק התושבים בצפון מישור החוף נגד הקמת מתקנים יבשתיים לטיפול בגז ממאגר "תמר", שעיכב את הפיתוח.

פארן סבורה שהמציאות שונה: "שר האנרגיה לשעבר עוזי לנדאו הודה שהמאבק בעצם זירז את הפיתוח. אם הפיתוח היה נשאר ביבשה, היו נוספות עוד עתירות משפטיות, וגם עבודות ההקמה היו איטיות יותר. דווקא להקמה בים במרחק 23 ק"מ מהחוף אין צורך באישורים רבים", היא אומרת בהתייחסה לאסדת 'תמר' הניצבת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. גם אסדה זו נמצאת בשטח שנקרא "קצה מדף היבשת", אלא שמול אשדוד הוא מרוחק יחסית, ובאיזור חוף דור הוא משתרע רק כ-10 ק"מ מהחוף, שם מיועדת לקום אסדת הטיפול בגז ממאגר "לוויתן".

מאבק תושבי מישור החוף נגד אסדת הגז (באדיבות עמותת שומרי הבית)

ביקורת נוקבת וחדה, החלופה פחות

כשאנחנו שואלים את פארן מה החלופה הממשית שהיא מציעה להקמת האסדה בקרבת החוף, היא עונה כי "מעולם לא נבחנה ברצינות החלופה של אסדה צפה – FPSO". היא מדגישה כי "אנחנו לא רוצים למנוע גז, ולא רוצים למנוע סגירת תחנות פחמיות, רוצים את שניהם, לא יכול להיות שעיכוב של חצי שנה יוביל לפגיעה ארוכת טווח".  לצד ביקורת רבה על הליכי קבלת ההחלטות בעבר, כאשר הדיון מגיע לשאלה 'מה כן?', התשובות נעשות פחות פשוטות ליישום.

"צריך לשים את האסדה בלב ים. זו אופציה אפשרית, שזקוקה לבחינה מעמיקה ועד הסוף. אם אני הייתי שרת האנרגיה היום, הייתי מעלה את זה לעבודת מטה שתבחן את כל ההיבטים – הבטחוניים, הגיאופוליטיים והכלכליים, ולעשות סקירה של כולם בתוך חודש, אם הוא רק רוצה. כעת זה לא על השולחן, אולי זה יגיע דרך בג"ץ, אבל אנחנו בזמן אפס כי כבר עובדים. צריך לעשות את זה מהר". למעשה, פארן בטוחה כי אם תבוטל התכנית יהיה ניתן לקדם את התכנית החלופית בזמן שיא, ובאורח פלא לא יהיו שום עתירות מטעם שום גוף, לעכב גם אותה.

האם אינך חוששת מכך שביטול ההקמה כעת עלול לגרום לביטול "לוויתן" לגמרי, אם הדחייה תגרום לביטול החוזים ואיתם לביטול מתווה המימון?

"בהבנה שלי, אולי אני טועה מעט בזמנים, למאגר "כריש תנין" לוקח כשנתיים להרים אסדה, ואני מעריכה שזה אפשרי גם במאגר "לוויתן". השינוי בצפי הוא מזערי – אמצע 2020, במקום סוף 2019. אז גם מבחינת הלקוחות – אפשר לחיות עם זה".

משחה מחאה בחוף דור – למען הרחקת אסדת הגז (צילום אורי מגנוס)

מי אמור לקחת אחריות אם החוזים יבוטלו?

"אני לא רוצה שהמדינה תשלם, אבל אני לא חושבת שהחוזים יבוטלו. יש חוזים בישראל ויש חוזים עם ירדן. עם מצרים בוודאות אין חוזה, זה הכל באוויר, זה מזכר הבנות". בעניין הזה כהן פארן לא מדייקת: שותפות לוויתן ותמר הודיעו לעיתונות ולבורסה על חתימת חוזה יצוא למצרים בהמשך למזכר הבנות קודם. החוזה בהחלט קיים, אם כי יש התניות שהוא צריך לעמוד בהן: גם אישורים מטעם הממשלות, וגם בחירת צנרת רלוונטית. לכן דווקא מעמדו המעורער של החוזה עלול להגביר את הסיכוי לביטולו, בהינתן דחייה בפיתוח המאגר.

לאורך השיחה חוזרת פארן על הטענה שמאגר "לוויתן" כמעט לא חתום על חוזי אספקה למשק הישראלי, ולפיכך אינו חיוני למשק. השר שטייניץ והדרג המקצועי במשרד האנרגיה חושבים בדיוק הפוך, ומסיבה ברורה – מתוך ראיה של בטיחות אספקה, עצם החיבור של שלושה מאגרים לישראל – "תמר", "כריש" ו"לוויתן" מאפשר גיבוי הדדי במצבי חירום, בלי קשר לכמות החוזים החתומים עם לקוחות ישראלים. הגיבוי הזה יכול להשפיע באופן דרמטי במצב של תקלה באחת האסדות, כפי שקרה בראש השנה האחרון. "אלו לא טענות שנסמכות על עובדות, אלא על תירוצים", אומרת פארן, "במשרד האנרגיה תמיד ימצאו תירוצים כדי לבסס את ההחלטות שלהם. כבר היום יש גיבוי חלקי לחמישה ימים בעזרת האוניה המגזזת בחדרה, שתמיד לא מזכירים אותה ומתעלמים ממנה".

פארן גם מטילה ספק ביכולת לפקח על הזיהום שתפלוט האסדה. "אני מתקשה להאמין שהמשרד להגנת הסביבה יצליחו לכפות על נובל רגולציה משמעותית להפחתת זיהום. אמר לי יוסי וירצבורגר (הממונה על הנפט במשרד האנרגיה, א.ר.) בוועדת השקיפות שאם הם יזהמו מעל ההיתר 'אנחנו נשבית אותם, נצמצם את התפוקה שלהם למינימום'. אבל מאגר "תמר" ו"כריש" ייגמרו מתישהו, אז איך יהיה אפשר להשבית את "לוויתן"? זה גם מתקן תשתית Must Have, המדינה לא תעז להגיד להם דבר כזה. אם לא היה מתגלה זיהום מ"תמר", הייתי יכולה להבין את תהליך קבלת ההחלטות הזה. יש תמיד סיכון של תקלה ודליפות, אבל הוא נלקח בחשבון. היו הררים של חומר בנושא ותסקיר ההשפעה על הסביבה. אני הבנתי שהבדיקות הללו לא נעשו נכון, והמעיטו בערכי הפליטות".

האניה המגזזת מול חופי חדרה. צילום: דבר ראשון.

את חוזרת לדבר על העבר, אבל מה לגבי הנזק הדיפלומטי שעלול להיגרם בהווה מול ירדן ומצרים, ואפילו מול ארה"ב, שדואגת לנובל אם יבטלו את התכנית הנוכחית? רק הפיצוי הכספי צפוי להיות מאות מליוני דולרים.

"אני לא חושבת שאלו הסכומים, אבל יכול להיות. נצטרך למצוא דרך לפצות, אבל אל תשכח שהם מרוויחים מיליארדים רבים. זה עוד אחד מהשיקולים ואולי צריך לקבל החלטה על פיצוי, אני לא פוסלת את זה. עלויות התחלואה במפרץ חיפה הן כמיליארד שקל בכל שנה".

את מוכנה להתחייב על גרימת נזק ודאי מבחינה כלכלית ומדינית, כדי למנוע נזק שהוא הסתברותי – אולי יהיה זיהום, אולי תהיה תקלת שפך, אולי יהיה זיהום ים.

"זה לא נכון. ברמת זיהום האוויר, מה שהתגלה ב'תמר' אינו מצב של תקלה, אלא מצב שגרתי. אני יודעת שצור גלין (ראש אגף איכות האוויר במשרד להגנת הסביבה, א.ר.) נשאל על ידי הפעילים לגבי 'המערכות הסגורות' שמונעות זיהום, אבל אין להם מידע. הבעיה היא בלהסתמך על 'אולי לא יהיה זיהום'. אין מידע מלא על המערכת ואיך הולכים לפקח עליה. מבחינתי זה לא סיכוי לתקלה, אלא צפוי נזק ודאי. אם יוכיחו לי אחרת, מעבר לכל ספק שמטפלים בזה, זה סיפור אחר. ברור שעכשיו אנחנו במצב מאוד מורכב מבחינת עצירת האסדה. אני לא אומרת שאיחרנו את המועד, ויש בינתיים על מה לדבר, עם כל המחירים שבכך. נכון שיהיו לחצים מארה"ב, אבל זה לא משבר דיפלומטי".

האינטרסים הלאומיים כפופים לחברות המסחריות

טיעוני משרד האנרגיה – לפיהן אין לעכב את פיתוח המאגר, וממילא ההזדמנות הזו חלפה לאחר אישור תמהיל הפיתוח במועצה הארצית לתכנון ובניה, הם טיעונים בעלי משקל, ולא קל לגייס תמיכה בעבור מאבק שסיכוייו קטנים כמו במקרה הזה. האירוניה היא שההתנגדות המשמעותית ביותר בעת הזו לפיתוח לוויתן לא נמצאת בקרב קבוצות האזרחים המפגינים או במאהל המחאה, אלא דווקא אצל עידן עופר, המחזיק בבז"ן.

לפי ההסכם שנחתם עם נובל אנרג'י, חלק מתכנית הפיתוח מיועד להזרים את תוצרי הלוואי של המאגר – נוזלי גז הנקראים קונדנסט – אל בתי הזיקוק בחיפה. הבעיה היא שבינתיים בז"ן מסרבת לרכוש את החומר. עמדה זו מפתיעה, שכן בית הזיקוק של "פז" בדרום מקבל ברצון את הקונדנסט ממאגר "תמר", ולמדינה אין בינתיים פתרון אחר. בתשובתה לבג"ץ לגבי הנגזרת של אחסון הקונדנסט הודיעה נובל כי סטייה מהתכנית הנוכחית תיחשב על ידה להפרה של מתווה הגז מצד המדינה, הנתפס על ידה כעסקת חבילה.

מעבר להחלטה הספציפית על מיקום האסדה, סיפור אסדת לווייתן הוא עוד המחשה לעמדה הבסיסית של המדינה, החותרת לסגת מפעילות חיונית ולהפקיד אותה בידי חברות פרטיות. המדינה מכרה את בתי הזיקוק וחדלה לחפש נפט וגז בעצמה, כשהיא עוברת מעמדת השחקן הפעיל לעמדת התפאורן – היא בונה את הרגולציה מסביב, ושינתה את מתווי המיסוי, אך לאחר שקשירת הידיים עצמית הזו הסתיימה, כדי לקדם פיתוח משק אנרגיה נותר למדינה רק כלי אחד – להעניק הקלות ותמרוץ לחברות פרטיות, כדי שיואילו בטובן לפתח את המשק באופן שיענה גם על הצרכים האסטרטגיים של המדינה.

*

תגובת המשרד להגנת הסביבה: אסדת לוייתן מוקמת, לדרישת המשרד להגנת הסביבה, בטכנולוגיה המיטבית ובהיתר הפליטה שינתן לאסדה יוגבלו הפליטות ויוגדרו הדרישות לניטור, דיגום ודיווח. הודות לטכנולוגיה זו, ועל פי נתוני חברת נובל אשר נבדקו באופן בלתי תלוי ע"י המשרד, השפעת האסדה על איכות האוויר בחוף היא מזערית. תמוהה הטענה כי המשרד ייאלץ לאשר המשך הפעלת מקור פליטה הגורם לפגיעה בתושבים שכן מקור הפליטה שימשיך לפעול ולפגוע בבריאות הציבור בסביבתו, ככל שיתעכב חיבור לוייתן, הוא תחנות הכח הפחמיות. יש לפתח את משק האנרגיה באופן המעניק ביטחון אנרגטי ומתפרס על פני תמהיל מקורות אנרגיה רחב ובכלל זה אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה. פעולה זו היא שתמנע מצב בעייתי של הישענות על מקור אנרגיה בודד.

המשרד להגנת הסביבה דרש עוד טרם שלב התכנון, התקנת מערכת סגורה, במטרה להפחית פליטות מפעילות הניקוי של הגז באסדה. מערכת זו מוגדרת כטכנולוגיה מיטבית במסמכי הייחוס של הדירקטיבה האירופאית למתקני זיקוק ומופעלת במקומות רבים בעולם כמו גם במתקני הזיקוק בארץ.
פליטות החומרים האורגנים מאסדת תמר עדיין גבוהות, ובמארס 2019 תושלם תכנית ההפחתה. עם זאת, לא נמדדו בקו החוף מאז הפעלת האסדה ריכוזים שונים מבמקומות דומים בארץ, של המזהמים הרלוונטיים.

מבז"ן נמסר: "קבוצת בזן לא ביקשה ואינה מעוניינת לקבל קונדנסט. החלטות בנושא זה הן בידי הממשלה והרשויות המוסמכות בלבד".

משותפות "לוויתן" לא נמסרה תגובה עד מועד פרסום הכתבה והיא תפורסם לכשתתקבל.