ראש הממשלה ושר האוצר מרבים לאחרונה להתפאר בהישגי הכלכלה הישראלית. האבטלה הנמוכה, נתוני הצמיחה הטובים וכמובן העלאת דירוג האשראי של ישראל על ידי סוכנות הדירוג S&P. מדינת ישראל אכן נמצאת בגאות כלכלית. אבל איך מתחלקים הפירות של אותה הגאות? זו כבר שאלה אחרת. כמו בחלומו של פרעה נהוג גם לנתח את הכלכלה המודרנית דרך מחזורי פעילות של גאות ושפל. בימים האחרונים אפשר לזהות סימנים שמעידים אולי על הסוף הקרב של המחזור הכלכלי והמעבר מתקופת גאות לתקופת שפל.

הסימנים

אינדיקציה ראשונה להאטה אפשרית מגיעה מכיוון שוק הדיור. שם המגמה בולטת מאוד עם ירידה מתמשכת ומשמעותית בהיקפי העסקאות. הקבלנים כבר האטו את קצב שחרור הדירות לשוק וסימנים של ירידת מחירים מצטברים להם מחודש לחודש. מבחינת מחוסרי הדיור מדובר בכיוון חיובי אך במבט על התמונה הכוללת של המשק הישראלי, להאטה בשוק הדיור יכולות להיות אדוות על המגזר הפיננסי ועל פעילות כלכלית הנסמכת על שוק הדיור.

אינדיקציה שניה הגיע עם פרסום תחזית הצמיחה של משרד האוצר במסגרתה מעריכים כלכלני האוצר האטה בצמיחה כמעט בכל פלח מהפלחים המרכיבים את התוצר. באוצר מדברים על צמיחה של 2%-2.5% (בחישוב שנתי) ברבעון השני של 2018.

ביום שלישי האחרון פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני השכר הממוצע במשק לחודש מאי. השכר הממוצע למשרת שכיר עמד במאי האחרון על 9,886 ₪ בחודש. כשמסתכלים על המגמה ניתן לראות כי שלושת החודשים האחרונים לגביהם יש נתונים מציגים ירידה בשכר הממוצע מ 10,560 ש"ח בחודש במרץ ל 9,886 ש"ח במאי.

גם הגידול במספר המשרות במשק מראה סימנים של האטה. בעוד שבמהלך 2017 גדל מספר המשרות של ישראלים בכ 0.2% בכל חודש. ברבעון הראשון של 2018 הגידול במספר המשרות הואט לקצב של 0.1% בחודש ובחודשים אפריל ומאי קצב הגידול כבר היה אפסי כשלפי נתוני הלמ"ס בין אפריל למאי נוספו כאלף משרות בלבד.

ישראלים בקניון בירושלים (צילום ארכיון: מרים אלסטר פלאש 90).

מול ההאטה בצמיחת השכר ובקצב הוספת המשרות למשק, עומד נתון משלים שעדיין לא קיבל תוקף בסטטיסטיקה אבל הסימנים מראים שהוא עומד להגיע – עליית מחירים. בשבוע האחרון הודיעו גם תנובה וגם טרה על החלטה להעלות את מחירי מוצרי החלב בשיעורים של עד 3.4%. מאחורי עדכון המחירים של תנובה וטרה יש מאבק במדיניות של שר האוצר הלוחץ על המשק להוריד מחירים. אבל הסיפור הזה חורג הרבה מעבר למדף מוצרי החלב. כל עוד מדד המחירים לצרכן היה קפוא, העליה שנרשמה בשכר הפכה לגידול בכח הקניה של העובדים. גל של עליות מחירים צפוי לשחוק את עליית השכר. הנתון המשלים למשוואה שבין עליית השכר לעליית המחירים נמצא בנתונים שמפרסם בנק ישראל על היקף הרכישות באשראי. שם ניתן לראות האטה בקצב הגידול שידענו בשנים האחרונות.

מה עשינו בשנים הטובות?

ייתכן והסימנים שהזכרנו מעידים על האטה מתקרבת. ייתכן שיקח לה עוד קצת זמן להגיע, אבל רצף השנים האחרונות מאז המשבר של 2012-2013 ייסתיים בשלב כזה או אחר, בין אם כתוצאה מהתערערות שיווי המשקל במשק או כתוצאה מגורמים חיצוניים. כאן הנקודה לשאול כיצד ניצלה מדינת ישראל את השנים הטובות.

בצד החיובי ניתן לציין את צמיחתו של שוק העבודה הישראלי כששיעור המשתתפים בכח העבודה גדל ויחד איתו צמח גם השכר הממוצע. במהלך שנות הגאות השכילו ההסתדרות, המעסיקים ולאחר מכן גם הממשלה להעלות את שכר המינימום באופן משמעותי ובכך להעביר חלק מפירות הצמיחה דווקא לשכבות החלשות ולשכבות הביניים. בנוסף אפשר לציין את הגידול שבוצע במספר תקציבים חברתיים ביניהם תקציב משרד החינוך שצמח בשנים האחרונות באופן משמעותי.

מנגד את עיקר פירות הצמיחה של השנים האחרונות תרגמה הממשלה להקטנת יחס החוב תוצר שלה. במקום לנצל את שבע השנים הטובות להשקעה מאסיבית שתשרת את המשק גם בשנים פחות טובות, השקעות מעודדות צמיחה שיאריכו את תקופת הגאות, העדיפה הממשלה דווקא לצמצם עוד את פעילותה במשק. את האנרגיות הפנתה הממשלה להורדת יוקר המחיה ולהורדת מיסים. צעדים שיכולים להתהפך במהירות.

הפגנת הנכים והקשישים בבאר שבע, 28 ביוני 2018 (צילום: ניר סבו)

קבוצה נוספת שלא נהנתה מהגאות של השנים האחרונות הם נתמכי הרווחה. הקשישים קיבלו בשנה האחרונה תוספת צנועה ביותר של שישה שקלים בלבד לקצבה. מאבק הנכים הסתכם בעליה מוגבלת מאוד בקצבאות. כזו שלא מכסה את השחיקה בקצבאות שחוו הנכים מאז 2003 ועד היום. המדינה כמעט ולא ניצלה את תקופת הגאות כדי להעצים את מנגנוני הרווחה שלה שהם הנפגעים הראשונים בכל תקופה של האטה. דוגמא בולטת למנגנון כזה הוא מצב הדיור הציבורי שבמשך שנים ארוכות יובש ודולל. בשנה האחרונה הרים שר השיכון את הכפפה בבניה ורכישה של כ-2700 יחידות חדשות לדיור הציבורי. עם זאת במבט על מדובר בתיקון קטן ביחס לעשרות אלפי הדירות שאיבדה המערכת הזו בשני העשורים האחרונים.

אחיות בבית החולים הדסה עין כרם, למצולמות אין קשר לכתבה. (צילום ארכיון: יונתן זינדל פלאש90)

רק השבוע שבתו האחיות בבתי החולים במחאה על האלימות היום יומית המופעלת כנגדן. אחד מהגורמים למצב הקשה בחדרי המיון ובמחלקות הוא העומס העצום המוטל על הצוותים הרפואיים, שהופך את בתי החולים לסיר לחץ. השביתה הסתיימה בסיכום על הוספת מאה תקנים לבתי החולים הממשלתיים בתוך שלוש שנים. כפי שציינו ספי קרופסקי וטל כרמון, מדובר בתוספת של אחות אחת לכל בית חולים בכל שנה. האם זה כל מה שמדינת ישראל, עם החוסן הכלכלי והצמיחה שכחלון ונתניהו כל כך מתגאים בה, יכולה לתקצב כדי לפתור את אחת הבעיות הנוגעות לכל אזרח בישראל? שיפטו בעצמכם.