"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים כ"ב, ח'). את הפסוק הזה בפרשת 'כי תצא' קראו בשבת החולפת בכל בתי הכנסת, . מצוות רבות בתורה, ולא תמיד מלווה להן הקב"ה הסבר. מצווה, בין שהיא מוסברת, ובין שאינה מוסברת – מצווה היא לאדם המאמין. אך ההסבר מבקש לנטוע בליבו של האדם גם היגיון, ואולי יותר מכך, מוסר.

את הציטוט הכל כך מתבקש הזה, שילבה השופטת יעל אנגלברג שהם בפסק הדין, בו הורתה לחברת מכלוף בכור ובניו בע"מ לפצות ב-60 אלף שקלים את המנופאים קטי קרקולוב, שפוטרה מעבודתה לאחר שסירבה לעלות על מנוף במהלך סופת רוחות בינואר 2016.

והוסיפה השופטת שהם מפירושיהם של גדולים בפסיקה העברית. משאלות ותשובות של הרב הראשי הספרדי הראשון לישראל הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ציטטה את הדברים הבאים: "ונוטה אני לומר שבעל הבית מוזהר מן התורה לעשות כל מה שאפשר להבטיח פועליו מסכנת מות או מום…  מכאן אנו למדין חובת בעל הבית או הקבלן לדאוג בדייקנות זהירה בתנאי העבודה שיהיו בטוחים מכל מכשול הגורם לאיזה אסון שהוא…"; מספר המצוות לרבי סעדיה גאון: "שציוונו להסיר המכשולים והסכנות מכל מושבותינו. וזה שנבנה כותל סביב הגג וסביב הבורות והשיחים והדומה להם כדי שלא ייפול המסתכן מהם או בהם. וכן כל המקומות המסוכנין והרעועים כולם יבנו על סדר שיסור הרעוע והסכנה…  לא באו להזהיר על המעקה ועל המכשול שבביתו בלבד. אלא על כל המכשולים בכלל". השופטת שהם הפנתה גם להלכות רוצח ושמירת הנפש בכתבי הרמב"ם, המדגישים את החובה המוטלת על אדם לנקוט משנה זהירות שלא לסכן את חייו ואת חיי זולתו.

"אני יש לי מנופאי אחר. נגמר הסיפור", אמר מנהל הפרויקט באתר בו עבדה קטי, חיים עטיה, בהקלטה שפורסמה באמצעי התקשורת בעקבות המקרה. "מה זה שייך לקטי או לא קטי. אני עם קטי ביחסים די טובים והכל, פשוט היא לא מתאימה לעבודה, וזהו" המשיך, "ביקשתי מישהו אחר שיבוא, בשביל זה אנחנו מחליפים לא רק את קטי, כל מנופאי שלא מתאים לי, אני מחליף אותו. אם היא לא מתאימה כי היא מאחרת ויורדת בלי אישור ויורדת מהמנוף בלי לדווח למנהל עבודה, גם כשהיא יוצאת לחופשים ארוכים, וילדים והיא גרושה, לא משנה, דברים אישיים, עם ילדים, אז כל פעם יש לה בעיה, לא מתאים לי, זהו, כל פעם אני סופג, סופג, סופג, ואמרתי זהו, עד היום מספיק".

שמירת החיים היא מהות יהודית משכבר, והחובה לשמירת חיי העובד נגזרת גם מזיכרוננו הלאומי המכונן ביותר – יציאת מצרים מעבדות לחירות, והמלחמה שהכרזנו במעמד זה, כעם, על העבדות עצמה. השופטת שהם אמנם לא קיבלה את טענת ההסתדרות שבהתנהלות המעסיק היה משום "העסקה פוגענית", אבל מבחינה מוסרית, קשה לתת לכך שם אחר. מדובר למעשה, ביחס לאדם כבר החלפה, כמו חפץ או סחורה. כמספר בטבלה בדרך לשורת הרווח.

כשאנחנו מדברים על מדינה יהודית-דמוקרטית, כדאי שנחשוב לא רק על חוק הלאום. זכויות עובדים בכלל, והזכות לחיים בפרט, צריכות להיות חלק משמעותי בליבת הזהות הזו.

"אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה", מתאר פרקי דרבי אלעזר כ"ד את בניית מגדל בבל ומזהיר מפני חורבן: "ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלהיו, ואמר בלע יי' פלג לשונם. ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע, והלא כל אבן בחור וטוב אין נותנים אותו אלא על פנות הבית, ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגומר".

אסור שמדינת היהודים תבנה בדמם של עשרות פועלים מדי שנה, ועל ידי עובדים בתנאי ניצול מחפירים המביאים לעיתים אפילו לטענות על תנאי עבודת כפייה לכאורה. בניין הנבנה בדמים יסודותיו רעועים. מיגור מגפת תאונות העבודה הוא בגדר חיזוק יסודות מחייב למדינת ישראל.