מחירי קליטת השידורים נמצאים בירידה והיא מתבטאת בנתוני ה- ARPU, כלומר ההכנסה הממוצעת לחברות התקשורת מכל לקוח. YES הורידה מחירים ל-200 שקלים לשירות הבסיסי וה-ARPU ירד ל-215 שקלים, הסיבה להפרש היא שמספר זה משקלל בתוכו את הלקוחות החדשים במבצעים אטרטיביים, לצד הלקוחות הוותיקים וביניהם גם לקוחות במסלולים ישנים ויקרים. מנגנון התמחור של החברות מבוסס גם על אחוז מסויים של לקוחות בלתי מודעים, בדרך כלל לקוחות מבוגרים, שלא תמיד מבינים את חשיבות עדכוני המסלולים כדי להקטין את התשלום שקופץ כלפי מעלה בתום תקופת ההסכם.
אצל HOT ירד ה-ARPU ללקוחות הטריפל מ-323 ל-311 שקלים, אך הסיפור האמיתי טמון בשירותי ה-OTT המוזלים – מנוי לשידורים על גבי האינטרנט, בלי מנוי כבלים או לוויין. שירות NEXT של HOT שעולה 30 שקלים ל-VOD מסוגים שונים ושירות STING של YES שעולה 29 שקלים לחבילה בסיסית ועד 167 שקלים לכלל הערוצים, כולל הספורט. סלקום TV עולה 99 שקלים לחודש, אך שירות "סלקום קואטרו" מציע תשתית, ספק, שידורי טלוויזיה, קו טלפון נייח, ושני קווי סלולר ב-209 שקלים לחודש.
כדי להתמודד עם עוצמתם של בזק ו-HOT חייב משרד התקשורת "פריקות" של כל שירות בנפרד, זאת במטרה לעודד תחרות. התוצאה הייתה יצירה של המון מקטעים שונים לשירותי תקשורת
בזק בינלאומי מציעה שירות דומה ללא קווי סלולר ב-199 שקלים, על בסיס TV STING של YES. לסלקום TV יש כבר מעל 200,000 לקוחות, ואילו שירות פרטנר TV עובר את ה-100,000. לצדם יש עוד מספר שירותי OTT בהיקף לקוחות קטן יותר, כמו קרטינה TV בשפה הרוסית, לה עשרות אלפי צופים ישראלים, ואפשרות לשילוב בפרטנר TV. לשירות נטפליקס בישראל, יש על-פי ההערכות כ-100,000 לקוחות והוא מוסיף לצמוח, מאז שנפתח השירות לגישה מישראל, עם כתוביות בעברית לחלק ניכר מהתכנים, כשחברת פרטנר מציעה להתנסות בשירותי ה-VOD של נטפליקס ל-6 חודשים בחינם.
רגולציה מסובכת
כדי להתמודד עם עוצמתם של בזק ו-HOT חייב משרד התקשורת "פריקות" של כל שירות בנפרד, זאת במטרה לעודד תחרות. התוצאה הייתה יצירה של המון מקטעים שונים לשירותי תקשורת: קו נייח, שירות שיחות בינלאומיות, קו סלולרי, תשתית אינטרנט, ספק אינטרנט, שידורים רב ערוציים ולעיתים גם ספקי VOD נוספים כמו נטפליקס. בניגוד למדיניות זו, בייחוד כנגד בזק, אישר המשרד לחברות אחרות להציע שירותים בחבילות – "טריפל" אצל הוט (קו טלפון, אינטרנט, שידורי טלוויזיה), וחבילות בלתי מוגבלות אצל פרטנר וסלקום. בכך גזר על מרבית החברות הקטנות להיעלם או להיבלע בחברות הגדולות – כמו נטוויז'ן בסלקום או 012 בפרטנר.
חברות סלולר קטנות מעולם לא הקימו רשת, והן נשענות על הרשתות שהקימו סלקום ופלאפון (הוט מובייל שותפה עם פרטנר במיזם PHI לתחזוקת רשת משותפת). היחידה שניסתה היא גולן טלקום, והיא ויתרה על כך די מהר, תוך כדי הפרת רישיון וקריסה כלכלית. ריבוי החברות בסלולר גרם לתחרות פרועה במחיר ולירידה דרמטית בהשקעות, דווקא כשהביקוש לשימוש בסלולר, בעיקר לגלישה, נמצא בעלייה גבוהה ועקבית.
גם בהשוואה יחסית ישראל מתדרדרת בעקביות במדדים של איכות הרשתות הסלולריות. כדי לפצות את החברות, אישר משרד התקשורת לפגוע בשירות לציבור, להפחית את שעות הפתיחה של מוקד שירות הלקוחות ואף להקטין את הכיסוי הסלולרי הארצי בו הן מחוייבות. באלו לא חשים רוב הלקוחות, אלא רק אלו שנתקלים בבעיות וברצף המתנות מייאש בדרך לתיקונן.
כרגע זה נראה נחמד – המשרד מצליח להוריד את המחירים בקטגוריות הכי יקרות בעבר – סלולר ושידורים רב ערוציים, אלא שאת המחיר אנחנו צפויים לשלם בעתיד – באמצעות הבדלים גדולים באיכות השידורים בין מרכז לפריפריה, בפערים בהשקעה בתשתית, ובהיעדר כתובת שניתן לפנות אליה
רגולציה לא חוקית
שירות גרוע במחיר זול, עשוי להיות גם חלופה שמקובלת על חלק מהציבור. הבעיה מסתבכת כאשר בוחנים את שוק השידורים, בו משרד התקשורת הוא זה שמעודד חברות להפר את החוק. בהסתכלות היסטורית, YES ו-HOT עדיין גובות סכום אחד גם על התשתית וגם על השידורים (כבלים ולוויין) הרב ערוציים. בניגוד ל-HOT, שרשת הכבלים שלה מאפשרת גמישות, YES לא מסוגלת לספק VOD דרך הלווין, והשירות מסופק דרך הרשת הקווית של בזק.
כאן בעצם מתחילה הבעיה. אף שהרגולציה הגדירה רישיון מסודר לשירותי "שידורים לפי דרישה" (VOD), אף ספק לא הוציא רשיון כזה כחוק, ומשרד התקשורת לא אוכף את מתן השידורים ללא רישיון. עמידה ברישיון עולה כסף ושידורים לפי דרישה לא נכללים ברשיונות של אף אחד מספקי התכנים כיום.
חלק מהיכולת שלHOT ו-YES, להציע שידורים מוזלים, רק תכנים ללא תשתית, בשירותים (NEXT ו-STING, בהתאמה) קשורה להיעדר אכיפה מוחלט מצד המשרד. הדרך ללחוץ עלHOT ו-YES במחיר הייתה לאשר לכלל החברות לחמוק מחובת הוצאת רישיון. למשרד היו עוד דרכים להוריד את מחיריYES ו-HOT, שלא נעשו, דרך תחום הממירים לדוגמא.
בעוד התקנות של המשרד מחייבות לאפשר ללקוח לבחור ציוד קצה בעצמו, המשרד מיישם זאת רק על גבי התשתית הקווית של בזק ומכשירי הסלולר.HOT ו-YES מספקות ממירים לפי בחירתן, ללא חלופות צרכניות. חברת YES, למרות מחירי הפרימיום שלה, צברה בעיקר הפסדים לאורך השנים. חלק אחד קשור לקוטן השוק בישראל וחלק אחר קשור לעסקאות בעלי עניין – רכישת מקטעי שידור מחברת "חלל תקשורת", ורכישת ממירים מ"יורוקום" – שתיהן חברות בבעלות שאול אלוביץ', שהחזיק גם ב-YES.
רק עסקת חלל נחקרה על-ידי רשות ניירות הערך במסגרת מה שכונה "תיק 4000", בחשד לניפוח מלאכותי של העסקה על חשבון הציבור. עסקת הממירים לא נחקרה ומשרד התקשורת נמנע מקביעת סטנדרט שיאפשר שימוש בממיר עצמאי, תוך הפחתת תשלום ל-YES. במקום לתקן את אי האכיפה כלפי YES בתחום חובת הוצאת רישיון ל-VOD, והקטנת העלויות באמצעות מכרזים על שידורי לוויין וממירים, המשרד בחר להוסיף אי-אכיפה גם כלפי חברות התקשורת האחרות וזה באמת מוריד את המחירים, תוך התעלמות מחובה חוקית. מכיוון שתעשיית התוכן המקומית נשענת על אחוזים מההכנסות של HOT ו-YES, הרי שירידת המחירים והכנסת מתחרים רבים וחדשים, מקטינים את העוגה להשקעה בתוכן ישראלי מקומי.
לא מדובר בדה-רגולציה מתוכננת היטב, שבה מובטחים תנאי פעולה הוגנים, דרישות הסף הן פשוטות ויש ערובות גם לאיכות השירות שמסופק, אלא לרגולציה שנתפרת לפי צרכי החברה המועדפת על ראשי המשרד, ולא לפי צרכי הציבור
להלבין את המחדל
במשרד התקשורת שואפים לשנות לחלוטין את המצב, לא על ידי אכיפת החוק, אלא על-ידי שינוי הכללים – שינוי החוק כך שמה שכבר קיים בפועל יוגדר כחוקי. האסדרה המוצעת תתבצע לפי נתח שוק – באופן שצפוי לגרום לכך ששוב, רק HOT ו-YES יהיו כפופות לרגולציה, ואילו ספקים אחרים ימשיכו לשדר למעשה בצורה חופשית לחלוטין. הצעת החוק הנוכחית שמקדם משרד התקשורת קובעת שלא יחולו שום חובות על ספק שידורי OTT עד לגובה הכנסות של 350 מיליון שקלים וכי בהכנסות של 350-700 מיליון, יוגדר "ספק בינוני" ועליו חובות מינימום, "דוגמת הגנה על קטינים, ייצוג מיעוטים, שידורים אסורים וחובות נוספות ובהן חובת רכישה או הפקה של הפקות מקור שתחול עליו באופן הדרגתי, חובות מכוח חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) התשס"ה-2005, ומגבלות על בעלויות צולבות".
בנוסף לאלו, YES תחוייב גם בחבילת בסיס והחובה לשדר בחינם את הערוצים הפתוחים. על HOT תוטל גם חובה לאפשר לספקים אחרים לרכב על הרשת שלה. בינתיים, עד שהחוק יעבור, ולא בטוח שהוא יעבור, לא נראה שלמשרד התקשורת יש כוונות לאכוף את חוק התקשורת – אכיפה שאם תבוצע, תבטל באופן מיידי את הכלכליות של מרבית המוצרים הנמכרים כעת בשוק השידורים.
כרגע זה נראה נחמד – המשרד מצליח להוריד את המחירים בקטגוריות הכי יקרות בעבר – סלולר ושידורים רב ערוציים, אלא שאת המחיר אנחנו צפויים לשלם בעתיד – באמצעות הבדלים גדולים באיכות השידורים בין מרכז לפריפריה, בפערים בהשקעה בתשתית, ובהיעדר כתובת שניתן לפנות אליה, מול שידורים שנתקעים, או שינויים חד צדדיים בחבילות.
לא מדובר בדה-רגולציה מתוכננת היטב, שבה מובטחים תנאי פעולה הוגנים, דרישות הסף הן פשוטות ויש ערובות גם לאיכות השירות שמסופק, אלא לרגולציה שנתפרת לפי צרכי החברה המועדפת על ראשי המשרד, ולא לפי צרכי הציבור. אם למשל מודים במשרד שמדיניות "פריקות" השירותים מייקרת את העלויות לציבור, הרי שיש להתיר לכלל החברות, כולל בזק, להציע חבילות מכל סוג. זה בהחלט יפגע בתחרות בשוק, אבל זה יוריד עלויות לחברות, וגם יוריד מחירים באופן הגיוני, ולא באמצעות הפרות חוק.
תגובת משרד התקשורת לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה ותפורסם לכשתתקבל.
