בשבוע האחרון התמלאו הרשתות החברתיות בארץ בסיפורים על פגיעות מיניות. תחת התגית '#לא_התלוננתי', שותפו בפייסבוק ובטוויטר מקרים בהם חוו גולשים פגיעה מינית מסוג כלשהו, מבלי שהגישו בעקבותיה תלונה במשטרה.
בכך התמודדו המעידים מול הטענה הממוחזרות הנשמעת כלפיהן, לפיה אם נעשתה עבירה פלילית כלשהי, מדוע לא התלוננו במשטרה? המחאה פרצה על רקע הטענות לפיהן המועמד לבית המשפט העליון בארה"ב, ברט קבאנו, תקף מינית. מדובר במידה רבה בשלב נוסף באבולוציה של מחאת #MeToo שהתפוצצה לפני שנה, והוא הביא עמו כמה תובנות חדשות וחשובות.
1 . גברים לא חוששים לחטט בפצעים
במסגרת הקמפיין האחרון החלו להצטבר יותר ויותר עדויות של גברים המספרים בטוויטר ובפייסבוק על פגיעות מיניות שעברו. מדובר בתפנית חיובית שמראה כי כולם עלולים להיחשף לתופעות הללו. היא גם לא מסתירה את העובדה שלרוב נשים הן אלה שחוות פגיעות מיניות. למען האמת, במידה מסוימת הצטברות עדויות של גברים מחזקת את הטענות שנשמעות על ידי נשים כבר שנים. ובכלל, להיחשף באופן כזה זה לא דבר קל, לא קל בכלל; לעזור אומץ ולספר את סיפורך זה אתגר עצום, שדורש כוחות רבים. עבור נשים וכעת גם עבור יותר ויותר גברים.
-
אנשי תקשורת בחוד החנית
חלק מסיפורי הפגיעה המטלטלים ביותר סופרו על ידי אנשי תקשורת מוערכים כגון חנה קים וניר גונטז'. אבל לא רק העובדה שמדובר בשתי דמויות בעלות פרופיל ציבורי גבוה הביאה תהודה גדולה לעדויותיהם. זה הרבה יותר מזה: קים, גונטז' ואחרים החליטו לשים את עצמם בחזית המאבק, ובמקום להביא את סיפוריהם של אחרים – הביאו את סיפורם האישי, את העדות שלהם, מבלי לפחד ועם הרבה מאוד אומץ. הם ידעו מראש שייתכן שישלמו על כך מחיר כבד מאוד, אך עשו זאת בכל זאת. מגיעה להם הערכה על כך.
-
עדויות מהילדות והבגרות
כילד, ואפילו כנער, קשה לפעמים לשים את האצבע בזמן אמת; להגיע למקום שבו מחלחלת התודעה שפגעו בך מינית. לעתים יכול לקחת זמן רב, רב מדי, עד שהתובנה הזו שוקעת. נשים וגברים רבים העידו במסגרת הקמפיין על כך שנפגעו מינית כשהיו ילדים או נערים, כשהתקשו להבחין בין רע לטוב וכשנטו להאמין, בתמימותם, שהפוגע רוצה בטובתם. שלא נעשה פה שום דבר חריג. שזה סביר לחלוטין. גם כאן נדרש הרבה אומץ על מנת לפשפש בעבר ולדלות את העדויות הללו. הן גם משמשות תשובה מוחצת לשאלה – "אז למה לא התלוננת?". כיצד ילד בן שש יכול או מסוגל להבין בקלות שפגעו בו כעת, ושעליו להתלונן?
-
יותר סיפורים מהמגזר החרדי
סיפורים על פגיעות מיניות במגזר החרדי אינם עניין חדש. מדי פעם צצות בתקשורת עדויות על מקרים כאלה. אבל לסיפורים האלה לא קל לצאת אל אוויר העולם – בחלק ניכר מהפעמים מתקבלות עדויות אנונימיות, מקורות מעבירים קצה קצהו של סיפור שיש לעבוד עליו, ומכאן נדרשת עבודת תחקיר יסודית. בימים האחרונים הצטברו ברשתות החברתיות עדויות מיד ראשונה של חרדים או חרדים לשעבר שסיפרו על פגיעות מיניות שעברו, לרוב בגיל צעיר. זה לא עניין של מה בכך, וגם כאן נרשם עוד סדק חשוב בחומת השתיקה.
-
גם כשהסיפורים אישיים וכואבים, תמיד יצוצו מלעיזים
גולשות וגולשים, בחלק ניכר מהפעמים תחת זהות גלויה ומלאה, חיטטו בימים האחרונים בפצעים שלהם. נחשפו לעולם עם סיפורים קשים וכואבים על פגיעות מיניות שעברו. הם לא הדליפו לכתב או לכלי תקשורת שיעשה את העבודה תחת אנונימיות. במקום, הם העדיפו לספר את סיפוריהם האישיים, הם ולא שרף. ועדיין, למרות הקושי הרב להיחשף כך, הם נאלצו להיתקל ברשתות באותם קולות חשוכים, ספקנים, ערלי לב, שהטילו ספק בעדויותיהם. לספקנים האלה יש לומר: אנשים לא בודים סיפורי פגיעה מינית סתם כך. האמינו להם, במציאות הנוכחית זה הצעד הראשון בדרך הארוכה לריפוי.
