פאנל האקלים של האו"ם בו מדעני אקלים מהמובילים בעולם פרסם שלשום (שני) מחקר חדש הקובע כי לאנושות חלון זמן קצר בו ניתן יהיה לעצור את ההתחממות הגלובלית על 1.5 מעלות צלזיוס בלבד בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי. על פי המחקר, פרי עבדותם של 91 מדענים שהסתמכו על מעל ל-6,000 מחקרים במשך שלוש שנים, ניתן מבחינה כימית ופיזיקאלית להילחם בכך ולפעול להגבלת העלייה ולייצב אותה על מעלה וחצי בלבד עד שנת 2050. לשם כך, טוענים החוקרים כי יש לצמצם עד 2030 את כמות הפליטות פחמן דו חמצני ב-45% מסך הפליטות ב-2010. למרות האופטימיות המדעית, לגבי היתכנותם הפוליטית של המהלכים, המדענים היו פחות בטוחים.

"העמדנו בפני הממשלות החלטות קשות מאד. הדגשנו את היתרונות של התייצבות על מעלה וחצי וגם את השינוי חסר התקדים במערכות האנרגיה והתחבורה הדרושות לשם כך" אמר ג'ים סקיאה, ראש הקבוצה שכתבה את הפרק במחקר על הפעולות הדרושות לשינוי, במסיבת העיתונאים שנערכה עם הגשת הדו"ח לנציגי המדינות החברות בפנאל. "הוכחנו שזה אפשרי בתוך חוקי הפיזיקה והכימיה. ולכן הקריטריון האחרון שנותר הוא הרצון הפוליטי. אנחנו לא יכולים לענות על זה, רק הקהל שלנו יכול". במחקר הזהירו החוקרים מפני ההשלכות הרבות של עלייה לאזור ה-2 מעלות צלזיוס, שתגרום בין היתר להכחדות המוניות של צמחים, ובעלי חיים, תכחיד לחלוטין את שוניות האלמוגים, תחריף את אירועי מגז האוויר הקיצוני והבצורות והמחסור במים, ותפגע אנושות ביבולים הדורשים להאכיל את המין האנושי ותגרום לחוסר ביטחון תזונתי בקנה מידה אדיר.

המחקר זכה לתהודה רבה, ונדמה שהשעון המתקתק עבור האנושות הפך למוחשי מאי פעם, אולם נדמה כי נבואות הזעם של המדענים פסחה על שתי קבוצות מרכזיות בקרב תושבי כדור הארץ. הראשונה, מכחישי שינויי האקלים, אך בקבוצה זו ומניעיה לכך עסקנו כבר בעבר ולכן לא נתייחס אליה כעת. לקבוצה השנייה ניתן לקרוא בשם אדישי האקלים – אנשים המביעים אדישות כלפי הנזק שהאנושות גורמת לסביבה ולטבע שלנו. תהא זו תוצאה של תחושת עליונות והצדקה מוסרית לזלזל בטבע, בצמחים ובבעלי החיים, או תוצאה של ניתוק מן הטבע וחוסר רצון להיפגש איתו, קל מאד לראות באנשים "הירוקים" הנלחמים לשמירה על הטבע והגנה על החי והצומח כמחבקי עצים ומלטפי ארנבות שמעדיפים את הטבע מאשר את בני האדם, אך הרשו לי להציע אפוא זווית חדשה דרכה ניתן להסתכל על משבר האקלים הגלובלי.

Life will out – החיים ימצאו מוצא. המשפט הזה מזקק בפשטות את כלל תאוריות האבולוציה וגיוון המינים. החיים ימצאו מוצא, כלומר החיים באמצעות מנגנוני הברירה הטבעית השונים ימשיכו וימצאו צורות חדשות להתקיים בהן. על פני כדור הארץ התקיימו לאורך מיליארדי השנים תנאים שונים ומגוונים מאד שלאורך חלק מהם התקיימו על פניו חיים. בתקופת היורה למשל, רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה היו גבוהות עד פי חמש מאלו הנמדדות כעת, ועדיין החיים על פני כדור הארץ הצליחו לפרוח ולשגשג.

המסקנה המתבקשת מן העובדה הזאת, היא כי החיים ימצאו מוצא, וגם אם האנושות תמשיך ביחסה הנצלני ורמות הפחמן הדו חמצני ימשיכו להאמיר, החיים על פני כדור הארץ ימצאו דרך להיות מותאמים לכך וימשיכו להתקיים, אולם את אותו הדבר לא ניתן לומר בביטחון כזה על האנושות ועל בני האדם כמין. למרבית שינויי האקלים על פני כדור הארץ התלוו הכחדות המוניות של מינים רבים, ואם ברצוננו לשמר את המשך קיומנו כמין עלינו להתייחס לאזהרות המדענים ולפעול יחד אל מול שינויי האקלים שאת השפעותיהם ניתן לראות כעת, ושעוד צפויות להחמיר בשנים הקרובות. הדבר יצריך כמובן שינוי רדיקלי בתרבות האנושית, החל מהכלכלה, דרך תרבות הצריכה, התחבורה וכל תחום חיים אחר. השינוי הזה הוא הכרחי אם נרצה להמשיך לשרוד כמין לצד שאר החיים על פני כדור הארץ.