דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
סביבה

בעולם / מה מניע את מכחישי שינויי האקלים, ואיך זה קשור לניאו-ליברליזם?

כדי למנוע כל רגולציה סביבתית, פועלת קבוצה קטנה אך נחושה לקעקוע מהימנותם של המחקרים על נזקי ההתחממות הגלובלית | אך בעוד נשיא ארה"ב מדבר על 'מזימה סינית' מתמודדת המדינה עם נזקי הסופה 'אירמה' - שהושפעה מהתחממות מי האוקיינוס

אדם רוכב על סקטבורד בסאות' ביץ פלורידה תוך כדי הוריקן אירמה (צילום: AP Photo/David Goldman)
אדם רוכב על סקטבורד בסאות' ביץ פלורידה תוך כדי הוריקן אירמה (צילום: AP Photo/David Goldman)
מור הופרט
מור הופרט
סביבה ואופנה
צרו קשר עם המערכת:

חודשיים בלבד לאחר פרישת ארה"ב מהסכם פריז, שנועד לרתום את כלל מדינות העולם להתמודדות עם ההתחממות הגלובלית, היא מתמודדת בשבועיים האחרונים עם עונת הוריקנים לא אופיינית – שתי סופות קטלניות, 'אירמה' ו'הארווי' פקדו אותה וזרעו הרס רב, ושתי סופות נוספות, 'חוסה' ו'קטיה' נעות כעת בחופיו המזרחיים של האוקיינוס האטלנטי. ניתן למצוא אירוניה לא מעטה בכך שאחת מאחוזותיו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ, 'מאר-א-לגו' בפלורידה, עשויה להיפגע כתוצאה מהוריקן 'אירמה'. כן, זהו אותו טראמפ שהחליט לפרוש מהסכם פריז, וטען לא פעם שההתחממות הגלובלית היא "תפישה שנוצרה על ידי הסינים ולמענם, במטרה להפוך את התעשייה האמריקנית לחסרת כל יכולת להתחרות בהם".

הקשר בין רצף אסונות הטבע הללו לשינוי האקלים ותופעות ההתחממות הגלובלית והתחממות האוקיינוסים נסיבתי ברובו, שכן קשה לבצע מחקר מדויק אודות הגורמים לאסונות טבע נדירים. עם זאת, מרבית חוקרי האקלים מסכימים כי לעליית הטמפרטורות יש השפעה על עוצמתן ותדירותן של סופות ההוריקן. אך ככל שמצטברות הראיות ביחס לנזקי ההתחממות, כך מתחזקות גם טענותיהם של אישי ציבור וגורמים שונים, המתנגדים בחריפות להכרה במשבר האקלים כבעיה גלובלית, ביניהם גם 'האזרח מספר אחת' של ארה"ב – דונאלד טראמפ.

מה הקשר בין 'אירמה' להתחממות כדור הארץ?

הצירוף של ארבע סופות הוריקן המתרחשות כמעט במקביל באותו אזור יכול להישמע לרובנו כתופעה לא שגרתית, אך הדבר החריג כאן אינו מספר הסופות – אלא עוצמתן. פרופ' פיל קלוזבאך, מומחה למטארולוגיה באוניברסיטת קולורדו בארה"ב, אמר לסוכנות הידיעות איי.פי. כי בעונת הוריקנים ממוצעת (יוני עד נובמבר) נוצרות כ-12 סופות הזוכות לכינוי, כלומר סופות שמהירות הרוח שלהן היא 60 קמ"ש ומעלה. השנה נרשמו שש סופות כאלה – ארבע הסופות הפעילות כעת, והסופות פרנקלין וגארת' מתחילת אוגוסטמה שהופך את הסיטואציה ליוצאת דופן הוא העובדה ששתי סופות בעוצמה 5-4 פוגעות בחופי ארה"ב באותה השנה – תופעה שלא התרחשה מאז שהחלו לתעד סופות הוריקן בשנת 1851. גם העוצמה של 'אירמה' יוצאת דופן: לפי קלוזבאך, בארבעים השנים שחלפו מתחילת המעקב אחרי הוריקנים בעזרת לוויינים, זוהי הפעם השנייה בלבד שבה סופה שמרה על מהירות רוחות של מעל 300 קמ"ש למשך יותר מ-24 שעות.

הוריקן אירמה מגיע למיאמי (צילום: AP Photo/Wilfredo Lee)
הוריקן אירמה מגיע למיאמי (צילום: AP Photo/Wilfredo Lee)

אז מה הפך את 'אירמה' לעוצמתית במיוחד, ואיך זה קשור להתחממות גלובלית? קלוזבאך מסביר שהתשובה טמונה בטמפרטורה הגבוהה יחסית של המים באוקיינוס מעליהם חלפה – 0.7 עד 1 מעלות צלסיוס מהממוצע. מים חמים הם ה"דלק" של סופות ההוריקן, והם מגבירים את עוצמתן כל עוד הן נמצאות מעל האוקיינוס. זו גם הסיבה שהסופות נחלשות ברגע שהן פוגעות ביבשהלשאלה האם ניתן לקשור בין ההוריקן להתחממות גלובלית ושינוי האקלים השיב קלוזבאך כי זוהי השערה מקובלת הנתמכת על ידי מרבית החוקרים הפעילים בתחום, אך המדענים יצטרכו שבועות וחודשים כדי לקבוע האם הסופה הוחמרה עקב שינוי אקלים שנגרם ממעשי האדם.

המטרה: מניעת רגולציה, האמצעי: רדיפת 'אבטיחים'

"מכחישי האקלים" ממשיכים לטעון בתוקף שאין כל קשר בין התחממות כדור הארץ לסופות הוריקן או בעיות סביבתיות אחרות. האם המניע לכך הוא ספקנות בריאה ומרד במוסכמות, או שמא מדובר בהשתקפות של מאבק אחר לגמרי, שאינו מדעי כלל? פרופ' נעמי אורסקס, חוקרת היסטוריה של המדע באוניברסיטת הרווארד, מצביעה על קשר הדוק בין הטלת הספק בעובדות המדעיות סביב משבר האקלים לבין האידיאולוגיה הניאו-ליברלית – תפישה המקדשת את רעיון השוק החופשי והתחרות, ומתנגדת לכל הגבלה ממשלתית על הכלכלה. הדרישה לשינויי חקיקה ולהגבלה של תעשיות מסוימות במטרה למנוע את התחממות כדור הארץ נתפסת בעיני מכחישי האקלים כתירוץ לפגיעה בכלכלה החופשית ובחירויות הפרט.

פעילי הסביבה מכונים בפי מכחישי משבר האקלים 'אבטיחים', דהיינו ירוקים מבחוץ ואדומים מבפנים – 'קומוניסטים' קיצוניים במסווה, החותרים להשליט את דרכם ע"י זריעת פאניקה ובהלה בציבור

את פעילי הסביבה הם מכנים 'אבטיחים', דהיינו ירוקים מבחוץ ואדומים מבפנים –  'קומוניסטים' קיצוניים במסווה, החותרים להשליט את דרכם ע"י זריעת פאניקה ובהלה בציבור. פרנץ לונץ, אחד מאותם מדענים המתכחשים לשינוי האקלים כתוצאה ממעשי אדם, אמר בראיון לוול סטריט ג'ורנל ב-2003 כי "ברגע שנסכים שגזי חממה צריכים להיות מפוקחים, זה יהיה רק עניין של זמן לפני שנגיע למצב בו נעודד עוד רגולציות כלכליות מסוכנות".

נהנים מן הספק

בהרצאה בוועידה הישראלית השנתית למדע וסביבה הסבירה אורסקס כי מכחישי משבר האקלים אינם שואפים להוכיח מדעית שאינו קיים, אלא להטיל ספק בעצם המהימנות של המחקרים המדעיים בנושא. החוקרת וצוותה עברו על כל מחקר שפורסם בכתב עת מדעי בשנים 1992-2002 וכלל את המילים 'התחממות גלובלית', וגילו כי כלל המחקרים – 928 במספר – תמכו בהשערה כי ניתן לצפות בעלייה בטמפרטורות כתוצאה מפליטת יתר של גזי חממה (כגון פחמן דו חמצני, שנפלט ברובו משריפת דלקים). במילים אחרות, מכחישי האקלים אינם נוכחים כלל במגרש המדעי המקובל, ובמקום זאת עוסקים בהתקפה ציבורית על מהימנות של המחקר המדעי בנושא. אגב, לאחר פרסום מחקרה של אורסקס, גם היא הואשמה על ידיהם בקומוניזם.

אורסקס מציינת כי האסטרטגיה של הטלת הספק באמינות המדע והמחקר נולדה במאבק למניעת הגבלות על עישון סיגריות בשנות החמישים והשישים בארה"ב. בתגובה למחקרים שהוכיחו קשר בין עישון לבין סרטן, מחלות לב ועוד, טענו חברות הטבק כי הממצאים אינם מוכיחים זאת בוודאות, ועודדו את הציבור להיות ספקנים לגבי תוצאותיהם. במזכר פנימי למנהלי אחת מחברות הטבק נכתב בין היתר "הספק הוא המוצר שלנו, מאחר וזו האמצעי הטוב ביותר יעיל להתמודד עם 'גוף העובדות' הקיימות בתודעת הציבורית".

פרופ' נעמי אורסקס, חוקרת היסטוריה של המדע: "עם סיום המלחמה הקרה, מובילי תכניות החימוש של ארה"ב מצאו 'אויב' חדש, שהוא מה שהם מכנים 'פעילי סביבה קיצוניים'. הם טענו שיש הגזמה בהצגת האיומים בסוגיות סביבתיות על ידי אנשים בעלי עמדות סוציאליסטיות וקומוניסטיות"

כשהתנגדות לעישון פוגשת את סיום המלחמה הקרה

בנסיונה לאפיין את מתנגדי ההכרה במשבר האקלים בראשיתו גילתה אורסקס כי מדובר באותם אנשים ממש שדאגו לעורר את הספק מנזקי העישון עבור חברות הטבק. עוד מאפיין הוא שרבים מהם עבדו בפיתוח תכניות נשק וחלל עבור הממשל האמריקאי בתקופת המלחמה הקרה, ותוך כדי כך נאבקו בגורמים שהתנגדו לתכניות הללו והאשימו אותם בקומוניזם במסווה. כדוגמה היא מביאה את פרד סייץ', מדען גרעין שניהל תכניות חימוש עבור ממשל רייגן, ובמקביל עבד עבור חברות הטבק ופיתח את הטלת הספק.

אורסקס מסמנת את סיום המלחמה הקרה כנקודת מפגש בין הספקנות כנגד העישון לבין המאבק בקומוניזם. "שני זרמי המחשבה הללו התמזגו ב-1989", אמרה בהרצאתה, "המלחמה הקרה הגיעה לסיומה, חומת ברלין נפלה, וניתן היה לחשוב שהאנשים האלה (מובילי תכניות החימוש – מ.ה.) יהיו שמחים שהם ניצחו ושארה"ב ניצחה, אך זה לא מה שקרה. במקום זאת הם מצאו אויב חדש, שהוא מה שהם מכנים 'פעילי סביבה קיצוניים'. הם טענו שיש הגזמה בהצגת האיומים בסוגיות סביבתיות על ידי אנשים בעלי עמדות סוציאליסטיות וקומוניסטיות, ובעזרת הניסיון שפרד סייץ' רכש במאבק למען חברות הסיגריות, הם טענו שהמדע לא בטוח, שאנחנו עוד לא יודעים הכל, ולכן אסור לפעול".

מטרתה של "אסטרטגיית הטלת הספק" היא לגרום לציבור לחשוב כי סביב הנושא המדובר מתקיים ויכוח מדעי ער, וכי העובדות ה'מוצקות' אינן מוחלטות וברורות דיין. לפיכך אין ברירה אלא להגיע למסקנה שאסור עדיין לפעול בנושא. אם אנחנו לא בטוחים במאה אחוז שעישון גורם למחלות, החלת רגולציה על עישון תהווה פגיעה חמורה בחופש הפרט שלא לצורך. כך גם בנושאי שינוי האקלים. למעשה, הטלת הספק מבטלת, או לכל היתר דוחה את הטלת הרגולציות, ושומרת על המצב הקיים.

גם הספייס גירלס גויסו למאבק, שלא בידיעתן

בספרה של אורסקס "סוחרי הספק" (אותו כתבה עם פרופ' אריק קונווי) ובסרט הדוקומנטרי שנעשה על בסיסו מראים המחברים כי בכל פעם שחלה התקדמות כלשהי בניסיון להקטין את השפעת האדם על שינויי האקלים, מגיעה פעולת נגד מצד גורמי הטלת הספק. לרוב פעולת הנגד איננה מביאה מידע ומחקר חלופי, אלא מנסה לערער את אמינות המדע הקיים. כך למשל ב-1995, כאשר הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) פירסם את דו"ח ההערכה השני שלו בנושא זכה בן סאנטר, מחבר הפרק המרכזי בדו"ח, למתקפה אישית כלפיו.

שנתיים לאחר מכן פורסמה 'עצומת אורגון' כנגד אימוץ מדיניות להקטנת פליטת גזי חממה ע"י ארה"ב. העצומה אורגנה על ידי ארתור ב. רובינסון, נשיא גוף קטן של חוקרים עצמאיים בשם 'מכון אורגון למדע ורפואה', ודחקה בארה"ב לדחות את ההסכמות שנידונו באמנת קיוטו – אמנה של מדינות האו"ם להפחתת פליטת גזי החממה. זאת, מאחר ולטענתם אין קונצנזוס בקהילה המדעית לגבי חלקו של האדם בפליטת גזי חממה.

לכאורה חתמו על העצומה מעל ל-31 אלף מדענים, אך היא עוררה עניין רב וסערה לאחר שהתברר ששמות רבים בה היו בדויים או מזויפים, או לחלופין חסרי כל קשר לחקר מדעי האקלים. בין החתימות על העצומה התגלתה חתימתו של צ'ארלס דרווין שנפטר כמאה שנה לפני מועד הפצתה, וכן חתימותיהן של כל חברות להקת ה'ספייס גירלס' (הן לא באמת חתמו) ודמויות מסרטי מלחמת הכוכבים. כמובן שהעצומה נדחתה על ידי רוב הקהילה המדעית, אך לא לפני שהצליחה להסב נזק רב וליצור ספק בקרב הציבור הכללי. ב-2001 הודיע הנשיא ג'ורג' וו. בוש כי ארה"ב לא תיישם את האמנה עקב העלות הגבוהה של יישומה והעובדה שסין אינה מחויבת לפעול במסגרתה.

התנועה הסביבתית לא התחילה בשמאל

את המעבר של הימין הכלכלי בארה"ב למסלול התנגשות עם המחקר והמדע הסביבתי קושרת אורסקס לעליית הגישה הניאו-ליברלית בשנות ה-80. לטענתה, מוצאה של התנועה הסביבתית בארה"ב אינו מפעילים סוציאליסטיים, איגודי עובדים או קומוניסטים אלא דווקא מהתנועה הרפובליקנית והפרוגרסיבית, והיא נתמכה על ידי הנשיא הרפובליקני טדי רוזוולט ואיל ההון רוקפלר. עד שנות ה-70 עברו רוב החוקים הסביבתיים בארה"ב, כגון חוק אוויר נקי, חוק מים נקיים וחוק הגנת הטבע ברוב גדול של שתי המפלגות. לטענת אורסקס, המפנה הגיע בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן. התחזקותה של התנועה הניאו-ליברלית, הרואה בכל דרישה לרגולציה פגיעה אנושה בחופש הפרט והידרדרות לשלטון טוטליטרי, שמה אותה במסלול התנגשות מול הקהילה המדעית-סביבתית.

גם בישראל ניתן לראות זליגה של 'שיח הטלת הספק' אל גורמים כמו התנועה הליברלית החדשה והאתר הליברלי 'מידה', שם פורסמו בין היתר המאמרים "חמים ונעים: האמת הלא-מטרידה על שינויי האקלים", "אינדוקטרינציה ירוקה בבתי-הספר" ו-"ביום שאחרי מחר לא צפויה סערה". כולם נכתבו על ידי ד"ר אמיר שני, מרצה בכיר לתיירות, אתיקה וסביבה באוניברסיטת בן–גוריון בנגב וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.

האם יש לנו חמישים שנים נוספות?

מחקרם של אורסקס וקונווי מדגים כיצד קבוצה קטנה של אנשים, חלקם מדענים וחלקם ללא הכשרה מדעית כלל, מנסים ליצור מצג שווא של חוסר הסכמה ביחס לעובדות המגובות במחקרים, במטרה אחת – למנוע חקיקה שתצמצם את הנזק שהאדם מסב לכדור הארץ. בשם השמירה על העקרונות הניאו-ליברליים של השוק החופשי דורשים "מכחישי האקלים" הקפאת מצב, גם במחיר ניצול משאבי הטבע והרס העולם שאנחנו חייים בו.

ניתן למצוא נחמה מסוימת בכך שבתחום מניעת נזקי העישון, הקהילה המדעית הצליחה בסופו של דבר להתגבר על ענני הספק שהפיצו חברות הטבק. כיום גם בארה"ב ברור לרוב המוחלט של הציבור שאכן יש קשר בין סיגריות למספר רב של מחלות. אך התהליך הזה לקח חמישים שנים. כעת נותר לשאול האם יש לנו חמישים שנים נוספות כדי לפזר את הספק סביב נזקי ההתחממות הגלובלית, או שזה כבר יהיה מאוחר מידי.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!