הודעה משונה מעט פרסמה אתמול (רביעי) התאחדות בוני הארץ. "הקבלנים יעצרו בשבוע הבא פעילות באתרי הבניה למען המאבק בתאונות העבודה בענף הבנייה", נכתב בה. כל חברה תבחר יום בו תעצור את עבודותיה בכלל האתרים, ותקיים הדרכות בטיחות ואפילו דקה דומיה לזכר העובדים שנספו במערכה על בניין הארץ – למעלה מ-30 מדי שנה.

הודעת הארגון, המאגד את קבלני הבניין בישראל, לא הסבירה מדוע נבחר דווקא השבוע הבא לקיום היוזמה המבורכת. ההיגיון הבריא אומר שהבחירה היא על רקע הודעת ההסתדרות שבשבוע הבא ישבות המשק כולו במחאה על ההפקרות בתחום שמירת החיים בעבודה בכלל, ובענף הבניין בפרט – ולא על רקע מותו של בני גרינברג ז"ל ביום ראשון, העובד ה-37 שנהרג השנה.

ובכלל, קצת קשה להאמין לכוונות הטובות של הקבלנים, כשחברות הבנייה הגדולות מחכות שהממשלה תחייב אותן להחיל את התקן האירופי המתקדם לפיגומים, ונמנעות מלדווח לבורסה על מותם ופציעתם של עובדים בתאונות באתריהן. כשאפילו הצעד הטריוויאלי והמתבקש – עצירת העבודה באתרים בהם נהרגו עובדים בתאונה – דרשה לא פחות מחקיקה של הכנסת.

הרעיון של הקבלנים כשלעצמו הוא דווקא רעיון יפה, וכדאי לאמץ אותו. בצה"ל, לדוגמה, נהוג שבמקרה של פציעה חמורה או חלילה מוות בתאונת אימונים – עוצרים את שגרת האימון בגדוד, בחטיבה – ולעיתים בצבא כולו. עושים את זה לטובת למידת המקרה, חידוד נהלים ובעיקר, על מנת שלא לעבור פשוט על אירוע שכזה לסדר היום. עצירה שכזו מעידה על החשיבות האמתית שארגון מייחס לקדושת חיי האדם.

אולי הגיע הזמן שבמקום הרוטינה הרגילה, במסגרתה יזמיות וקבלניות הבנייה הגדולות מוסרות לתקשורת שהן "משתתפות בצער המשפחה" במקרה הטוב, או שמדובר בכלל בעובד של קבלן משנה במקרה הרע, בכל פעם שעובד נפצע או נהרג באתריהן – יודיעו החברות שמעתה יעצרו עבודתן בכלל אתריהן כנוהל קבוע, בכל פעם שנהרג באחד מהם עובד, ולא רק כתגובה יח"צנית לשביתה מתוכננת. ייתכן ואז נראה ירידה דרסטית במספר בני האדם שיוצאים בבוקר לעבודה באתרי הבנייה, ולא חוזרים ממנה בחיים.