אם הייתם שואלים את אנשי האוצר וגם את השוטרים, ביום חמישי אחה"צ האם ההסכם יגיע לממשלה הבוקר (ראשון) הם כנראה היו עונים שהסיכוי קלוש. בחמישי בערב שר האוצר לחץ, הפקידים חזרו לשולחן השרטוטים ובעשר בלילה הייתה מוכנה כבר הטיוטה להחלטת ממשלה. אל תקנאו בנציגי השוטרים שעברו מסכת ייסורים בדרך להחלטת הממשלה אתמול בבוקר. במקביל לעליות ולירידות בדיונים, הם ספגו ביקורת, נאצות וסילופים של המציאות. הם הפכו לקבוצת כח. הספין של ה-22 מיליארד שקלים תפס. גם במהלך ישיבת הממשלה לרגע זה נראה היה כאילו ההחלטה נופלת. רק אחרי התייעצות של ראש הממשלה, שר האוצר ופקידי האוצר הגיעו להסכמות וההצעה עברה.

ההצמדה של קיצוץ של 1.3% בתקציבי המשרדים גררה ביקורת מיידית על ההחלטה, הן מצד גורמים בקואליציה והן מחברי האופוזיציה. ההישג של צדק לשוטרים לסוהרים ולאנשי ארגוני הביטחון שסבלו מהלנת שכר במשך 13 שנים נעלם ברקע הידיעות. אבל כאן הרגע לומר לשוטרים, חכו. זה עוד לא נגמר.

מאהל המחאה של השוטרים, הסוהרים וגמלאי המשטרה והשב"ס מול בית רה"מ (צילום: ניצן צבי כהן).

כדי לבצע את החלטת הממשלה יש עוד משוכה אחת לעבור – ועדת הכספים. בדרך כלל מדובר בעניין פשוט כשיש החלטת ממשלה, היתרון של הקואליציה בוועדה יחד עם המשמעת הקואליציונית המתחייבת עושים את שלהם. אבל לרוע מזלם של השוטרים, הסוהרים ואנשי ארגוני הביטחון, דווקא הפעם זה יכול להיות לא פשוט בכלל כשתנאי המגרש שוב משחקים נגדם.

ועדת הכספים מחולקת כשתשעה מחבריה, כולל היו"ר משה גפני (יהדות התורה) מגיעים מהקואליציה ושבעה מהאופוזיציה. פרישת ישראל ביתנו מהקואליציה. מעבירה את חבר הכנסת עודד פורר, נציג ישראל ביתנו בוועדת הכספים, צד. עכשיו יש לנו תיקו 8-8. במסגרת המצב הפוליטי השברירי, ייתכן וההחלטה תגיע לוועדת הכספים רק אחרי שהממשלה תתפרק ואז כל חבר כנסת וכל מפלגה לנפשה.

אבל גם אם לא, המצב הפוליטי השברירי מספק לחברי הקואליציה בוועדה מנוף לחץ. אורן חזן המורד המועד ובצלאל סמוטריץ שהאצבע שלו לא יודעת להתרומם בלי לקבל תמורה בדרך עלולים לתקוע את המהלך. גם יו"ר הוועדה גפני, יודע להשתמש בה כדי להפגין את עצמאותו הפוליטית. עכשיו כשאין לאף אחד, ובעיקר לאוצר שמביא החלטות מהסוג הזה לוועדה, מה למכור לחזן, לסמוטריץ ולגפני, בכלל לא בטוח שהם יעבירו את הקיצוץ.

טקס הזיכרון המשטרתי בחלקת המשטרה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל (צילום: דוברות המשטרה)

מצד האופוזיציה, ציוצי הצהריים על החלטת הממשלה סימנו את הקו. בלי קשר למשמעות ההחלטה מבחינת השוטרים והסוהרים, האופוזיציה יצאה לזעוק חמס נגד הקיצוץ. אומנם יש צדק בעמדותיהם של גבאי, יחימוביץ', זנדברג ושאר החברים נגד הקיצוץ. יכלה הממשלה למצוא דרך אחרת להעביר את ההחלטה, ובכל זאת, במסגרת התנאים השוררים, שמאל חברתי "סוציאל-דמוקרטי" צריך להצליח לראות גם את הצד השני של המהלך. אף לא אחד מהם החמיא לכחלון וארדן שעשו צדק ועצרו את הלנת השכר המתמשכת. מעניינת במיוחד תהיה הצבעתו של חבר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד), לשעבר ניצב מיקי לוי ממחוז ירושלים.

הצד השלישי בכל דיון תקציבי הוא כמובן, משרד האוצר. את ההחלטה מגישים לוועדת הכספים אנשי אגף התקציבים. הם אלו שאמורים לדחוף, לשאת ולתת מאחורי הקלעים ולדאוג שהחלטות הממשלה יעברו בוועדה. הבעיה היא שהם לא ממש עומדים מאחורי ההסכם שאליו הם נגררו בחוסר רצון. אם הדרג הפוליטי לא היה מאלץ אותם, אנשי האוצר היו ממשיכים את המאבק מול השוטרים בבתי המשפט. אם הדרג הפוליטי לא היה מאלץ אותם הם היו מפוצצים את המשא ומתן בחמישי. לכל אורך הדרך, באוצר עשו הכל כדי להמאיס את ההסכם הזה שעליו הם חותמים. ספינים על 22 מיליארד שקלים, הצמדת ההסכם לקיצוץ רוחבי מיותר, קביעת מכשולים בדמות הסעיף שמתנה את ההסכם בחתימה של 95% מהשוטרים והסוהרים וכו'.

משרד האוצר (צילום: דבר ראשון).

הבוקר נראה שהשוטרים זכו לצדק אבל עוד לא הגענו לסוף הדרך. אבל האמת היא שגם אם ועדת הכספים תעכב את ההחלטה, לממשלה הזו ולבאות אחריה כבר יהיה קשה לסגת ממנה ולחזור לגרור את הנושא בערעורים בבית המשפט. הם נלחמים על הצדק הזה כבר למעלה מ-10 שנים. מה זאת עוד קדנציה?