עשרות אלפי בני אדם השתתפו בעצרת המרכזית בכיכר רבין, האירוע שחתם יום מחאה ארצי כנגד אוזלת היד של המדינה בטיפול באלימות כלפי נשים. בקהל המפגינים ניתן היה למצוא נשים מבוגרות מאוד, משפחות עם ילדים וילדות קטנות, רבות מהן דוברות ערבית. את הערב הנחו יחד מנחה דוברת ערבית ומנחה דוברת עברית.
בעצרת נאמו קרובות משפחתן של נשים שנרצחו השנה על רקע מגדרי. אורטל שפק, בתה של עליזה שפק שנרצחה על פי החשד על ידי בן זוגה לשעבר, באוקטובר האחרון, אמרה כי "אמא שלי, היום לפני חודשיים בדיוק, חגגה 53 שנים. 6 ימים לאחר מכן, החיים שלה נלקחו באכזריות על ידי אבא שלי. 35 שנים של אלימות מילולית ופיזית. אתם בטח שואלים למה היא נשארה איתו? אנחנו היינו הסיבה. גם אם זה היה על חשבון הכאב והסבל שלה. כי היינו קטנים, והיא פחדה שלא תוכל לפרנס אותנו ושייקחו אותנו ממנה. תמיד הייתה סיבה ותירוץ, אבל מעל הכל היה פחד. פחד עמוק מכל כך הרבה דברים ובעיקר ממנו. גדלנו, וסוף סוף הצלחנו להוציא אותה ממנו. אבל האובססיה שלו רק גדלה. וככל שהיא ניסתה להתרחק ממנו הוא ניסה להתקרב יותר, וככל שהוא הבין יותר ויותר שהוא מאבד אותה ושהיא בוחרת בחופש שלה, ככה צמחה בתוכו ההבנה שהיא יכולה בלעדיו. אבל הוא – מה הוא? הוא כלום בלעדיה, כי היה לו כוח איתה. כוח של חזק על חלשה. היא כבר לא הייתה חלשה וכבר לא היה לו כוח עליה. היא התחזקה והייתה נחושה בדעתה להלחם, לא על כסף או רכוש אלא על החיים שלה".
איילה יטמר, שאיבדה את אחותה שנרצחה על רקע מגדרי, נאמה ואמרה כי "לפני 15 שנים איבדתי את אחותי הגדולה, שנרצחה על ידי בעלה. אני כאן היום כדי להגיד די לאלימות כלפי נשים, המתמשכת שנים על גבי שנים. די למחדלים, לאוזלת היד המתמשכת מצד גורמים שאמורים לטפל בנושא. משטרה, בתי משפט ורווחה. די לאובדן של נשים, צעירות, ילדות, אימהות ואחיות שבסך הכל רוצות לחיות את החיים.
די לגישה חופשית לנשק, כי מקומו של נשק אינו בבית".
בהמשך נאומה קראה יטמר לתקצוב המאבק באלימות נגד נשים: "מדינת ישראל חייבת להשקיע בתקצובים ובמשאבים ובאנשי מקצוע שייטפלו בגברים אלימים. בפיתוח ייצור אמצעי הגנה טכנולוגיים לנשים שיבטיח את ביטחונן בשעת מצוקה. ובנוסף, הקמת מקלטים שיכולים להכיל את כל המשפחה מבלי להשאיר ילד בבית עד גיל 14".
אנה קליימן, ממקימות ארגון 'לוט"ם – היחידה ללוחמה בטרור מגדרי' אמרה כי "המונח "טרור מגדרי" נוטה לעורר סלידה. זה? טרור? אנחנו רגילים שטרור זה אוטובוסים מתפוצצים, סכינים ברחובות ומלחמה באופק. אני מודיעה לכם כאן: המלחמה בשיאה, ספירת הגופות החלה מזמן, אנחנו פשוט בצד המפסיד, אשה נרצחת בממוצע כל שבועיים, זה לא טרור? נשים וילדים שחיים בפחד יומיומי בתא המשפחתי זה לא טרור?"
קליימן הצטרפה לקריאה לתקצוב המיידי של התוכנית הלאומית למיגור האלימות כלפיי נשים: "בכל רגע שאנחנו כאן והכסף לא מועבר במלואו לתוכנית, איפשהו ברחבי הארץ אשה סופגת אלימות שהיתה יכולה להימנע. לוט"ם הוא הקול של הציבור. אנחנו הציבור. הציבור הכועס, והציבור כועס מאוד. כל אשה, שלא מצליחה לשאת את האדישות המצמררת כלפי המצב, לא יכולה לשבת בבית ולשמוע על עוד אישה שנרצחת ועוד ועדת חקירה שנופלת, יכולה ומוזמנת להצטרף אלינו. מדובר במצב חירום שצריך לבעור בכולנו. במימדי אלימות שאסור לנו לשתוק עליהם".
ורד עובדיה, אמרה כי "בבסיסה של חברה מתוקנת עומדת הזכות לביטחון אישי, לפני כל זכות אחרת! הביטחון הפיזי, הביטחון הנפשי. אנחנו דורשות לחזור למושכלות היסוד בהם ביטחון האישי הוא זכות יסוד שרק בהתקיימה, יתקיימו יתר הזכויות. המאבק הזה הוא של כולנו".
מיכל גרא מרגליות, מנכלית שדולת הנשים בישראל, קראה לממשלה לפעול באופן מיידי למיגור האלימות כנגד נשים. גרא מרגליות אמרה "תסתכלו רגע מסביב, ותראו מה הצלחנו לעשות היום – יש פה תנועה שקמה על הרגלים, בכל הארץ – מרכז ופריפריה, צעירות ומבוגרות, מכל הסוגים והצבעים. ולא רק נשים. יש לנו כוח. בשבוע שעבר קברנו את יארא בת ה- 16, ואת סילבנה, ילדה בת 13. 24 נשים נרצחו מתחילת 2018. ולמרות זאת הקירות בכנסת לא רעדו וגם לא הכסאות של חברי הממשלה. תקציבים לא הועברו, חוקים שתקועים כבר שנים לא נחקקו. אפילו על הקמת ועדת חקירה הצביעו נגד. הציבור התקדם, אבל הממשלה והכנסת נשארו במקום. את הפער הזה אנחנו חייבות לסגור".
עוד אמרה גרא מרגליות כי "זה לא מאבק בין נשים לגברים. זה מאבק בין מי שרוצים להשאיר את יחסי הכוח הנוכחיים, את הניצול והפגיעה, לבין מי שרוצות ורוצים עולם יותר מוגן וחברה יותר טובה. אנחנו פה כדי לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. אנחנו פה כדי לשנות את החיים עצמם. ואנחנו פה כדי להישאר".
מיסם ג'לג'ולי, אמרה כי "אני יודעת מה זה מאבק. כל החיים שלי אני נאבקת, וכל החיים שלי מנסים להפחיד אותי ואת האחיות שלי למאבק, להוריד לנו את הראש, להשתיק אותנו. כשהקמתי את ועד העובדות והעובדים בעיריית טירה לפני יותר מעשור– לא סתם ניסו להשתיק אותי – ירו לי על הבית! ולא פעם אחת – אלא פעמיים, בשתי הזדמנויות שונות. אני יודעת מה זה מאבק, ולכן אני גאה לעמוד כאן איתכן הערב, עם האחיות שלי, כל האחיות שלי, למאבק לשוויון. ואני כאן כדי להאשים. להאשים את מי שגרם לקולן של הנשים לנדום, ולהזכיר שאלה לא רק הרוצחים בני העוולה אלא תוצר של נורמות חברתיות מעוותות הרואים באישה רכוש!".
עוד אמרה ג'לג'ולי כי "אני מאשימה את ממשלת ישראל, שעבור העומד בראשה בנימין נתניהו הנשים היהודיות הן במקרה הטוב שקופות, והנשים הערביות בכלל לא קיימות אלא אם כן הן נוהרות לקלפיות!! אנחנו נרצחות – ונתניהו שותק! אני מאשימה את גלעד ארדן השר לביטחון פנים!! אדוני השר מה עשית כדי למנוע הירצחן של 24 נשים ב 2018? מספר שיא בעשור האחרון!! אדוני השר רוב הנרצחות התלוננו במשטרה שאתה אמון עליה על אלימות!! ומה אתה עשית? היית עסוק מדי בחקיקה המעניקה בסיטונאות עוד ועוד רשיונות החזקת נשק לרוצחים פוטנציאלים, שמת לנו את האקדח על שולחן המטבח!"
גבי, תושבת תל אביב אמרה לדבר ראשון כי מה הביא אות להפגנה הוא "ההזדהות עם הנשים. שיקיימו את החוקים ויתנו תקציבים. אני לא בטוחה כמה זה יעזור כי נפש האדם היא נפש האדם – יש טוב ויש רע. הממשלה בשום אופן לא עושה היום את המקסימום. בכל פעם מחדש זה מזעזע לשמוע מה קורה. שאין עוצר".
נור אליכין בדראן, מכפר בנא בגליל העליון, הגיע להפגנה עם שלט עליו כתוב בערבית "הפסיקו את האלימות והכפייה". בדראן אומר כי "באתי בתור איש דת. רציתי לתת מסר שגם אנשי הדת צריכים להיות עם האישה ולא נגדה, ולא להשתמש בטעות בפסוקים שאומרים שיש לגבר כוח על הגבר".
לדבריו, "הדת אומרת שיש שוויון בין הגבר לאישה. את שניהם ברא אלוהים. אי אפשר להגיד שלגבר יש השפעה והאישה צריכה להיות כל הזמן תחת ידי הגבר. זה נגד האנושות. כל מה שהוא נגש האנושות הוא בוודאי גם נגד הדת ונגד אלוהים. זה המסר שרציתי לתת. אני משתתף בהפגנה עם הנשים – אמא שלי, בתי, אחותי, אם אני לא נותן להם ערך שווה – מה נשאר מהדת שלי? מהיחס שלי ביני לבין אלוהים?".
![נור אליכין בדראן מכפר בנא בגליל העליון בעצרת מאבק באלימות נגד נשים נושא שלט עליו כתוב בערבית "הפסיקו את האלימות והכפייה". (צילום: ענת יורובסקי)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2018/12/041218_rabin7.jpg "נור אליכין בדראן מכפר בנא בגליל העליון בעצרת מאבק באלימות נגד נשים נושא שלט עליו כתוב בערבית "הפסיקו את האלימות והכפייה". (צילום: ענת יורובסקי)")
שני אירועים מרכזיים עוררו את גל המחאה ששטף הבוקר את ישראל. הראשון הוא רציחתן של הנערות יארה איוב (16) וסילבנה צגאווי (13), בשבוע האחרון. השני, הוא הגילוי כי לא הועבר התקציב ליישום התכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים, העומד על סך כולל של 250 מיליון שקלים. זאת, כשנה וחצי לאחר שהתכנית אושרה על ידי הממשלה.
שני הדברים יחד, עוררו מחאה רחבת היקף, ספונטנית, ארצית, ובעצמה שטרם נראתה סביב נושא האלימות המגדרית. שביתת נשים לדוגמה, אינה אקט בו נעשה שימוש בעבר במאבק נגד אלימות כלפיי נשים. גם התגייסות רחבה כל כך, בו-זמנית בעשרות ערים וישובים, כאשר בכל מקום קמו קבוצות וואטסאפ שיצאו לפעילויות שוטפות במהלך כל השבוע האחרון – גם זה טרם נראה עד עתה.
שביתות הזדהות סמליות במקומות עבודה והפגנות ברחבי הארץ התקיימו היום, החל משעות הבוקר במחאה על האלימות כנגד נשים. המחאה כוללת הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ כגון תל אביב, ירושלים, עכו, מצפה רמון, קריית ביאליק, מועצה אזורית תמר ועוד ועוד. בנוסף התקיימו שביתת הזדהות סמלית במקומות עבודה רבים ומגוונים במשק. עשרות מפגינות בצומת גשר המיתרים בירושלים חסמו באופן חלקי את הכניסה לעיר, למשך 45 דקות, ובדרך לעיר נוצרו עומסי תנועה רבים. ההפגנה כעת הסתיימה. בתל אביב נערכת הפגנה מול קריית הממשלה בצומת הרחובות בגין וקפלן, ומספר צירים באזור נחסמו אף הם לתנועה. המשטרה דיווחה על סגירת צומת הרחובות החשמונאים-מנחם בגין לתנועה. על פי כתבינו המפגינות צועדות לכיוון שדרות רוטשילד. במקום נשמעות קריאות שונות כגון: "זה לא מקרה פרטי עצוב אם זה קורה שוב ושוב", "הנשים זועמות ויוצאות לרחובות", "לאלימות לא נסכים – תעבירו תקציבים".
