דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דבר השבוע

פני ההפרטה / כך הפך מושב בגליל לשדה קרב בחסות הפרטת החשמל - והוא לא היחיד

עמוד חשמל ונוף בגליל התחתון, תצפית מצומת טבריה (צילום: ארז רביב)
עמוד חשמל ונוף בגליל התחתון, תצפית מצומת טבריה (צילום: ארז רביב)

יום אחד הציעו למושב הזורעים להקים בשטחיו תחנת כוח פרטית, בתמורה למיליוני שקלים | הקהילה נחצתה לתומכים ומתנגדים, שיודעים שאם יסרבו ייתכן שמושב סמוך יזכה בכסף וישאיר אותם עם הזיהום | בלהט ההפרטה המדינה מסרבת לתכנן, וזורקת את התושבים והיזמים לכאוס

ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

"נו, אתה ישן טוב בלילה, שבזכותך אין לנו פנסיה?" כך נאמר לאופיר אריש ממושב הזורעים, כאשר נאבק בכוונת המושב לחתום על הסכם להקמת תחנת כח בשטחי המושב, "אם היית מרוויח מזה לא היית מתנגד, והיית מקים גם ארבע תחנות כח".

בדרך המובילה למושב הדתי שבגליל התחתון ניצבת שדרת עצי זית ארוכה. בתוכו מחכה לי אריש, תושב המקום, כדי לספר לי כיצד לפני כשנה הפך היישוב השלו לשדה קרב בין תושבים ממעמדות שונים, יזמים, רגולטורים ופעילים סביבתיים. קרב מתוחכם, שמזכיר דילמות סבוכות מתורת המשחקים, בו מעורבים הרבה מאוד כסף, ממשלה שלהוטה להפריט את התשתיות שלה, מתווה הגז ומנגד תושבים שבסך הכל רוצים איכות חיים. אם תרצו, אפשר לראות בו את כל סיפור 'הרפורמה בחשמל' דרך יישוב אחד. במושב הזורעים הקרב הזה כבר נגמר, ולא תקום על אדמתו תחנת כח, אבל קרבות דומים לו מתרחשים ממש כרגע ביישובים אחרים, ובגלל זה לאופיר חשוב להזהיר את כל מי שמוכן לשמוע על הפנים הלא כל כך יפות של הפרטת ייצור החשמל בישראל.

מושב הזורעים במועצה אזורית גליל תחתון. ארכיון (צילום: יעקב נחומי/פלאש90)
מושב הזורעים במועצה אזורית גליל תחתון. ארכיון (צילום: יעקב נחומי/פלאש90)

מושב הזורעים הוקם ב-1939 על ידי תנועת הפועל המזרחי. כיום הוא מונה כמאתיים משפחות, מתוכן בין שישים לשבעים חברים באגודה השיתופית שייסדה אותו. אריש עצמו, שאינו חבר באגודה, מתפרנס כיזם היי-טק שמספק שירותי מחשוב בענן לעסקים בצפון. בתי המושב אינם אחידים. חלקם נראים כאילו נלקחו מחלום נדלנ"י על בית בכפר וחלקם בתים ישנים וצנועים של תושבים וותיקים, המתגוררים שם עשרות שנים, שמזכירים את אורח החיים החקלאי המקורי באזור.

בשנה האחרונה בכל רחבי הארץ מנסים יזמים שונים להשיג "זיקה לקרקע" מול אגודות חקלאיות, וללכת עם "הסכם מדף" להגשת תכנית בוועדה לתשתיות לאומיות, המהווה מסלול מהיר לאישור תכניות בנייה, שבו לנציגי הציבור יש פחות אפשרות להשפיע על החלטותיו מאשר בוועדות התכנון הרגילות. עשרות יישובים בחרו להתנגד, אך עד כה בות"ל התחילו לקדם לפחות שתי תכניות: תחנת כח באיזור צומת קסם (תת"ל 98) ותחנת הכח ריינדיר – קרוב לקלקיליה, שדה חמד, מתן ונווה ימין. בגליל התחתון, קרוב להזורעים, נידונה הצעה להקמת תחנת כוח באדמות מושב אילניה, הסמוכות לאדמות הזורעים. עד כה התקיימו ביישוב שתי הצבעות, שתיהן נפסלו ואין עדיין מועד נקוב לקיום הצבעה שלישית.

"ברגע שהצעה כזו מגיעה, למושב אין מספיק כסף להילחם מול יזמים כמו שיכון ובינוי", מסביר אריש, "מושבים חיים בדרך כלל די מהיד לפה. פה בגליל התחתון אנשים די ממוצעים, אנשים כאן חיים, חיים מינוס. הביקורת שלי היא כלפי המדינה, שמאפשרת ליזמים פרטיים לפרק את המושבים האלה מבחינה חברתית. אם המדינה לא הייתה מאפשרת להם לרוץ ולתור אחרי קרקעות, אם הייתה תכנית של המדינה, זה לא היה קורהה. המדינה צריכה להבין את הצורך בלי להתחשב באדון תשובה שיש לו המון גז. רק אם יש צורך אמיתי, אז מקימים תחנות כח".

אופיר אריש בשדה סמוך לשטח המוצע לתחנת כח. (צילום: ארז רביב)
אופיר אריש בשדה סמוך לשטח המוצע לתחנת כח. (צילום: ארז רביב)

מתכון להתנעת סכסוכים

בשטחי מושב הזורעים לא תקום תחנה, אך ליישובים הסמוכים יש שטחים חקלאיים סמוכים מאוד, כולם בסמיכות לפארק תעשיות קדמת הגליל. המתכונת של ההחלטה ביישוב חושפת את השיטה המסוכנת שבה המדינה בוחרת לחזק את מי שכבר חזק יותר או ערמומי יותר, ולא את מי שצודק. "הבנו שאם אנחנו נוותר מישהו אחר יחתום, ואז אנחנו נקבל את הזיהום, אבל לא את הכסף", אמר אריש, על אף הסיכון הזה, שהוא חלק מחוקי המשחק החדשים שנוצרו, סכנת הזיהום מתחנה פרטית חלפה ממושב הזורעים שסירב להקמת תחנה על אדמותיו, לפחות לעת עתה.

"אנחנו הצלחנו לעצור את זה בזמן, תוך חודשיים", סיפר לי אריש, "אבל נעשה כאן נזק. יש לנו קהילה מאוד מגובשת, ללא תלות בחברות באגודה. אם אשה פה יולדת, היא לא מבשלת שבועיים. בוקר, צהריים וערב יביאו לה אוכל הבייתה. היחסים כאן מדהימים. כשנכנס הסיפור של תחנת הכח היה הרבה דם רע".

תצפית על אזור התעשיה קדמת הגליל מצומת טבריה (צילום: אופיר אריש)
תצפית על אזור התעשיה קדמת הגליל מצומת טבריה (צילום: אופיר אריש)

"אני לא מפחדת", אומרת נעמה הכהן, "אני תושבת המושב עשר שנים, גרה כאן בשכירות, אבל אני מאוד מחוברת למקום ויש לנו חקלאות לא רחוק מכאן. הייתי שותפה למאבק במושב, וגם ביישובים הסמוכים במושב ארבל וקיבוץ לביא. ממורה בבית הספר האזורי הבנתי שדרשו מהמורים לא לדבר על זה בעבודה. הרי הילדים שלנו לומדים עם כל המושבים האחרים באזור, ולהם אי אפשר להגיד דבר כזה".

באגודה החקלאית של הזורעים הזמינו חוות דעת מד"ר תמר טרופ מהטכניון, וביקשו שתהיה קצרה ותמציתית. לפי חוות הדעת אין ספק שמדובר במתקן שיפגע בבריאות התושבים: התחנה, "בהספק של עד 900 מגהואט, בשטח של 80 דונם, במרחק כ3 ק"מ מבתי הזורעים וכ0.8 ק"מ, מבתי השכונה המערבית של טבריה". את תושבי טבריה, אגב, איש לא שאל וגם לא אמור לשאול לפי המסלול התכנוני שיצרה הממשלה.  "זיהום האוויר הכרוני והקשה שייפלט ממנה יתפשט על פני שטחים נרחבים, ירע מאוד את איכות האוויר הטובה הקיימת ויסכן בצורה בלתי סבירה את בריאות התושבים", כותבת טרופ. "אחרי שהתקבל הדו"ח, התושבים ירדו מזה מיידית, אפילו לא חיכו להצבעה הרשמית", סיכם אריש.

חשוב לי שהציבור יידע למה הוא נכנס, אין דרך חזרה"

"הכי חשוב לא להיות NIMBY", אומר לי אריש, שמאז דחיית ההצעה במושבו מקדיש את זמנו ומרצו להזהרת יישובים אחרים מהתפתות להקמת תחנה בשטחם. "אני לא רוצה את זה אצלי ולא אצל אף אחד אחר. רק במקום שרחוק מיישובים. גם אם יציעו לי מיליארד דולר אני לא מקים משהו שיפגע במשהו אחר. בגלל זה אני נלחם על זה בכל הגליל התחתון. אם קוראים לי לעשות הסברה, אני נוסע בלי לחשוב על דלק, רכב ולו"ז. יש לי 5 בנות בבית ואשתי, ואני מוותר על עוד ערב ועוד ערב כי חשוב לי שהציבור ידע למה הוא נכנס לפני שהוא חותם על מסמך שאין ממנו דרך חזרה. אי אפשר לצאת. אם חתמת, זה אבוד".

לא בטוח שבמדינת ישראל הצפופה יש די מקומות שקרובים מספיק לריכוזי אוכלוסיה כדי להוליך אליהם חשמל ורחוקים מהם מספיק בכדי לא לפגוע בהם בריאותית, אבל זה בעצם ממש לא משנה. האבסורד הוא שהמדינה מעולם לא קבעה שכאן ראוי להקים תחנה, אלא פתחה מסלול שבו היא תהווה 'חותמת כשרות' רק בדיעבד.

גרסת היזם

מסתבר שלא רק התושבים נפגעים מהמתווה החריג להקמת תחנות הכוח הפרטיות, אלא גם היזמים. שמואל הרשקוביץ' היה היזם שפנה למושב הזורעים עם ההצעה להקים תחנה. הוא לא היה מעוניין להתראיין לכתבה, אך בשיחה הטלפונית הקצרה שקיימנו הסתברו מספר פרטים לגבי גרסתו לנושא. לאחר שפרש מהשירות הציבורי, אליו עבר בתום שירותו הצבאי בדרגת סגן אלוף, כיהן כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה במינויו של השר צחי הנגבי, ולאחר מכן כמנכ"ל משרד הפנים. בדרך הוגש נגדו כתב אישום בחשד למרמה והפרת אמונים, ממנו זוכה לחלוטין ביולי 2010.

הרשקוביץ פנה לעסקים פרטיים. לשיטתו, העבודה שהשקיעו הוא ושותפו עלו להם מאות אלפי שקלים שירדו לטמיון, בנסיון לאתר שטח מתאים ולשכנע תושבים לחתום על 'הסכם אופציה', אשר אולי יהפוך בעתיד לתחנת כח. הרשקוביץ ירד מהנושא לאחר הכישלון בהזורעים, מכיוון שלדבריו ש"הדיון לא היה ענייני" ו"תחנה שני ק"מ מהבית איננה דבר מסוכן".

אריש לא האמין שהרשקוביץ עומד לבדו מאחורי ההצעה להקים תחנת כוח. "איך זה יכול להיות שהוא היזם?", שואל אריש, "במפגש איתו הוא אפילו לא הסכים להגיד מה שם החברה שהקים, ומאיפה יש לה כסף להקים תחנת כח. אנחנו הערכנו שהוא מתווך, שפועל בעבור חברה קיימת, שלא רוצה להיחשף". הרשקוביץ עצמו אומר שלא פעל בשם שום גוף אחר, אלא שסיכן את כספו האישי.

איך בכלל נוצרה הדינמיקה שבה יזמים מחזרים אחרי מושבים כדי לקבל אישור להקמת תחנת כוח בשטחם? במתווה להקמת תחנת כוח פרטיות נקבע באופן חסר תקדים נקבע כי הסכמה שתושג בין אגודה חקלאית ליזם תקבל בדיעבד "סטמפה" של לא פחות מפרויקט תשתית לאומי. כלומר, במקום שהמדינה תקבע בעצמה את מיקום הפרוייקט ותבצע ביוזמתה את הליך התכנון, כפי שנעשה בכל תחום אחר, בתחום החשמל כוחות השוק הם גם שיקבעו איפה יקומו תחנות – על כל ההשלכות הסביבתיות הנובעות מכך. הנזק החברתי נעשה כבר מהיום הראשון, בעבור תחנות כח שכלל לא בטוח אם יקומו, שהרי הן מוגדרות "מלאי תכנוני" כמסלול תכנוני בעדיפות שלישית, אם יוחלט בעתיד שיש בהן צורך.

מושב הזורעים במועצה אזורית גליל תחתון. ארכיון (צילום: יעקב נחומי/פלאש90)
מושב הזורעים במועצה אזורית גליל תחתון. ארכיון (צילום: יעקב נחומי/פלאש90)

כאוס #1: להחליט החלטה חצי אפויה ואז להסתיר אותה

החלטת ממשלה 2592, שקבעה את מסלול התכנון המופרט של תחנות הכח נקראת בכלל "עידוד מאגרים קטנים ובינוניים, והכרזה על משק חירום של הגז הטבעי". החלק שמסדר ליזמים פרטיים אפשרות להגיש תכניות ישירות לוועדה לתשתיות לאומיות, מבלי לעבור בכלל בוועדה המקומית או המחוזית, נמצא רק בנספח 5 להחלטה. מי שהביא את הנושא לידיעת הציבור באפריל 2017 היה עמיר ריטוב, מזכיר המועצות האזוריות, שביקש להשהות את ההחלטה כדי להגיע להסכמות עם המועצות לגבי המיקומים האפשריים. ההחלטה קובעת בלשון די מעומעמת כי "לשם בניית צבר תכנוני של תחנות כח בהיקף של 25,000 מגהוואט, נדרשים עד לשנת 2040 ובכללן 13,000 מגהואט באנרגיות מתחדשות". ההחלטה לא מפרטת על סמך מה נבחרו אומדנים אלו, אך כן מציינת כי לשר האנרגיה יש סמכות לקבוע את היעדים הללו.

בתמצית, בהחלטה אין שום הבטחה ליזם האם ומתי יקבל אישור להקים תחנת כח. גם התושבים וגם אנשים ממשרד האנרגיה סבורים שלמרות הנוסח הזה, אם היזם כבר יגיע למצב שבו יש לו הסכם עם היישוב, והוא השקיע בתכנון התחנה ובסקרי היתכנות מבחינת רשת החשמל, בסופו של דבר – התחנה תקום.

כאוס #2 – התמריץ הכספי

לפי אריש, ההצעה שקיבלה מזכירות האגודה בנובמבר בשנה שעברה הייתה מפתה – 2 מליון ש"ח פיצוי למשפחות, ו400,000 ש"ח לפיתוח היישוב בכל שנה. הרבה מעל השווי החקלאי של המשבצת. עשרות אלפי שקלים בשנה לכל משפחה שחברה באגודה החקלאית היא אכן תמורה משמעותית, אך לא מדובר בהסכם רגיל להפיכת קרקע מחקלאית לתעשייתית, אלא להקמת מתחם שיש לו השפעה על כל האיזור.

כאוס #3ועד היישוב מול ועד האגודה השיתופית החקלאית

ביישובים חקלאיים רבים רק חלק מהתושבים שייכים לאגודה החקלאית ולכן הם המחזיקים בקרקע, אך הבתים סמוכים זה לזה והאנשים הם חלק מקהילה אחת. היזמים לא מגישים את ההצעה לועד היישוב, שמייצג את כלל התושבים, אלא לאגודה החקלאית בלבד. כך ייתכן שמיעוט מהתושבים בוחר בהטבת מצבם הכלכלי, בלי שהוא צריך לקבל אישור משאר החברים.

כאוס #4 –  לעקוף את מוסדות התכנון הרגילים

הדילוג על מוסדות התכנון האזוריים מקשה על יישובים ומוסדות בסביבה להתייחס להשלכות הבעייתיות מבחינתם של הקמת תחנת כוח. השטח של מושב הזורעים למשל קרוב מאוד דווקא לבתים של טבריה עלית. השטח של מושב אילניה קרוב הרבה יותר לבתים של גבעת אבני וקיבוץ לביא. את המועצה האזורית איש לא שואל, על אף שמשטר הרוחות באיזור יכול להיות כזה שמטה את ההשפעה הסביבתית בכלל למיקום אחר.

כפר נהר הירדן – מבט ממעוף הציפור (Nadav.Semo/wikimedia)
כפר נהר הירדן – מבט ממעוף הציפור (Nadav.Semo/wikimedia)

דוגמה מצמררת נוספת לחוסר ההתייחסות לסביבה היא אתר הנופש 'כפר נהר הירדן' הסמוך ליישוב גבעת אבני. הכפר הוא אתר נופש יחיד במינו לילדים חולים שהוקם בתמיכת מממנים פילנתרופים וידוענים כמו חיים טופול ואפילו פול ניומן, העומד בראש רשת של כפרי נוער כאלו. באתר הכפר נכתב כי "לכפר מגיעים ילדים ונערים בגילים שבין 9-18 המתמודדים עם מחלות כרוניות גנטיות קשות מכלל המגזרים במדינת ישראל (יהודים – חילונים, דתיים וחרדים, דרוזים, צ'רקסים, מוסלמים, בדואים, נוצרים) וכן ילדים מהרשות הפלסטינאית ומעזה. המכנה המשותף לכולם הוא הגיל והמחלה". מכיוון שמוסדות התכנון הרגילים כלל לא נשאלים לדעתם לגבי מיקום התחנה, איש גם לא אמור להתחשב בהשפעה אפשרית על איכות האוויר באתר אליו מגיעים 1,800 ילדים חולים בשנה לנופש.

עולים לאזורי ולארצי

אורי השילוני, תושב מושב מולדת, הינו מיוזמי קבוצות מאבק אזוריות וארציות בשם "מאבק 2020" והיה שותף להפגנה בכיכר רבין, ביחד עם קבוצות "בינוי שפוי" וארגון "שומרי הבית" הנאבקים מאבקים תכנוניים בגזרות אחרות. הוא עצמו עבר חוויה דומה לאחר שמושב מולדת קיבל הצעה לתחנת כח בסמוך אליו שזיעזעה את הקהילה, ולבסוף נדחתה בהצבעת רוב חברי האגודה. בראיון לכתבה קודמת ב'דבר ראשון' סיפר השילוני כי "הצלחנו לעצור את זה ממש לפני החתימה, אחרי שהוועד כבר הסכים להקים. המיעוט שתמך רצה זאת ממניע כלכלי. אצלנו במושב מדובר בקרקעות חקלאיות פעילות. אם הערך הכלכלי שלהן הוא 2,000 ש"ח בשנה לדונם, בא יזם ומציע 12 אלף או 24 אלף, אז ברור שיש מי שצריך את הכסף ויסכים לזה".

אורי השילוני (התמונה באדיבות המצולם).
אורי השילוני (התמונה באדיבות המצולם).

לאחר שהתנסה אישית בנזק הקהילתי שהצעה כזו גורמת למרקם היחסים ביישוב, הבין שהפרטת התכנון היא מעין "מרוץ לתחנה" שבו יזמים מתוחכמים יכולים ליהנות מיתרון מובנה מול תושבים ביישובים חקלאיים שלא מבינים לעומק את ההשלכות של הקמת תחנת כח סמוך לביתם. כך הצליחו תושבים מהגליל התחתון להפיל את היוזמות להקמת תחנות על משבצות הקרקע הסמוכות של מושב ארבל ושל קיבוץ לביא בהצבעות שנערכו לאחרונה. הצלחות אלו לא מבטיחות שלא תקום תחנה, מפני שבאילניה הנושא עדיין נמצא במחלוקת ושתי הצבעות שהתקיימו בנושא נפסלו בטיעונים שונים.

הפגנה בכיכר רבין נגד מיקום אסדת לוויתן סמוך לחוף, 1 בספטמבר 2018. (צילום: ארז רביב)
הפגנה בכיכר רבין נגד מיקום אסדת לוויתן סמוך לחוף, 1 בספטמבר 2018. (צילום: ארז רביב)

"וישחקו הנערים לפניי": המדינה צועדת צעד אחורה

האבסורד הכי גדול בסיפור הפרטת התכנון הוא שהוא לא ממש מעניין את מדינת ישראל. למדינה יש כבר 2 מסלולים תכנוניים לאומיים להקמת תחנות כח. האחד קשור ברפורמה בחברת החשמל, שעיקרה מכירת אתרי ייצור של החברה ליזמים פרטיים. מדובר בקרקעות שכבר מתוכננות ויש להן אישורים להקמת תחנות כח בהיקף של אלפי מגהואטים. כשהתחנות הקיימות יזדקנו, ניתן יהיה לגרוט אותן ולהקים על שטחן יחידות ייצור חדשות. המעגל השני הוא אתרים שהמדינה כבר סימנה להקמת תחנות כח, בעיקר הרחבה של אתרים קיימים של יצרנים פרטיים. המסלול של יוזמה פרטית בתכנון התחנות הוא המעגל השלישי בחשיבותו והוא מיועד ל"מלאי תכנוני" ולא להקמה מיידית.

ייתכן שהמלאי הזה נועד כדי לרכך התנגדויות ציבוריות להקמת תחנות כח במסלולים העיקריים, וייתכן שמשהו בממשלה חשב שבאופן כזה ניתן לקצר הליכים ארוכים ומייגעים מבלי שהציבור ישים לב. בפועל, למרות שההחלטה הקצתה רק 60 יום להשגת "זיקה לקרקע" יזמים פועלים בכל רחבי המועצות האזוריות עד היום בנסיון לשכנע יישובים להסכים לכך. העובדה בישראל רוב היישובים בנויים במתכונת של אגודה שיתופית חקלאית, מחייבת מידה מסויימת של הליך דמוקרטי פנימי. גם אם חבר בעלי זכות ההצבעה לא משקף בשום אופן את מי שצפוי להינזק מהקמת תחנת כח, הרי שהוא מאפשר מאבק חברתי. יש מועצות אזוריות שפעלו להחתמה על אמנה בין היישובים של התנגדות משותפת, שכן אם יישוב אחד חותם, הוא מטרפד את הערך של ההתנגדות ביישובים הסמוכים. הפרטת התכנון בעצם מעניקה את המפתחות לאינטרסים לאומיים כמו מיקום תחנות הכח בישראל לאנשים שאין להם שום זיקה אליו – ליזמים פרטיים ולוועדי האגודות החקלאיות. עד עתה, ברוב המקרים מי שהפסיד היו דווקא היזמים, אלא שיש אבסורד בכך שהמדינה מתייצבת בעמדת "וישחקו הנערים לפני" כדי לראות מי יגבור על מי ולצ'פר את מי שזכה בסוף .

במשרד האנרגיה ובמנהל התכנון בחרו שלא להגיב לכתבה.

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!