ביום שלישי שעבר, כשמיליוני נוצרים ברחבי העולם חגגו את חג המולד, השחיתו אלמונים אנדרטה בעיר קסטוריה שבמערב מקדוניה, המציינת את זכרם של 34 יהודי העיר שנספו בשואה. אתר מקומי דיווח כי אלמונים ריססו את שני צדי לוח השיש לציון האירוע בצבע שחור. בצרפת הותקפה ניצולת שואה ברכבת התחתית על ידי פעילי מחאת האפודים הצהובים כאשר ביקשה מהם לחדול מהצדעה במועל יד. אתר אוקראיני דיווח בשבוע שעבר על כתובות גרפיטי אנטישמיות באודיסה: על אחד מקירות מוזיאון השואה בעיר נכתב “הרמת כוסית ראשונה לשואה”, ועל שערי אחד מבתי הכנסת נכתב “תיפסו את היהודים. אוקראינה עבור האוקראינים”.

זוהי רשימה חלקית מאוד של אירועים אנטישמיים שהתרחשו באירופה בשבוע האחרון. הדבר המטריד ביותר הוא שלא מדובר בשבוע מיוחד או חריג מבחינת אופי או כמות האירועים. מבט זריז באתר הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות מגלה כי אירועים כאלה מתרחשים כל הזמן, ומרביתם כלל אינם מדווחים באמצעי התקשורת בישראל. בטרם פורסמו סיכומי שנת 2018, אפשר לומר בבטחון ובצער רב כי ב-2019 האנטישמיות באירופה תלך ותתגבר.

דו"ח של האיחוד האירופי שפורסם לאחרונה חושף עלייה ניכרת באופן בו יהודים חווים אנטישמיות בארצות האיחוד האירופי. 90% מהיהודים שהשתתפו בסקר שערך האיחוד אמרו שהאנטישמיות גואה במדינתם, ושהם נחשפים לה בעיקר במרשתת, אך גם במרחבים ציבוריים (70%). 30% מהנסקרים הוטרדו בעבר, בדגש על אלו המפגינים סממנים יהודיים, ו-47% מעריכים כי יוטרדו מילולית או פיסית בשנה הקרובה. שליש מהנשאלים העידו כי הם נמנעים מלהשתתף באירועים יהודיים בשל תחושת סכנה.

אנטישמיות, כמובן, קיימת ואף משגשגת בחלקים רבים של העולם, לא רק באירופה. גם בצפון אמריקה לא קל היום ליהודים, ובטבח הנורא בפיטסבורג שבארה"ב נהרגו הרבה יותר יהודים מכלל היהודים שנהרגו בשנה האחרונה באירופה. ובכל זאת, באירופה של היום קיימים היום כל התנאים שיבטיחו את הדישון וההשקיה של האנטישמיות: חוסר אמון במוסדות חברתיים רחבים כגון ממשל, מערכת המשפט והעיתונות הממוסדת. חוסר אמון במוסדות בינלאומיים, ותחושה שהם כופים את כוחם על המסגרת הריבונית והדמוקרטית. התגברות של העוני, וחוויה מתמדת של מאבק הישרדות כלכלי. לכל אלו מתווסף פילוג פוליטי קשה, בו לימין ולשמאל כאחד יש אינטרס להתנער מהיהודים. ובעיקר, חווית איום זהותי והחלשה של קהילות וקולקטיבים בקנה מידה נרחב.

היהודים באירופה חשופים לאנטישמיות מכל כיוון של המפה הפוליטית והחברתית. מצד אחד ניצבים גורמים שמרניים ולאומניים מימין, במיוחד מהימין הקיצוני, בכללם מפלגות וארגונים ניאו-נאציים עם קשרים ממשיים לשאריות המשטרים הנאציים במדינות אירופה השונות. מן העבר השני נושבות רוחות אנטישמיות מכיוון מה שמוגדר לעתים כשמאל: האקדמיה, הבוהמה, האליטה התרבותית, ולעתים גם מפלגות השמאל ממש. מקור נוסף לאנטישמיות הוא גורמים איסלאמיסטים, מחוזקת על ידי שטף המהגרים לאירופה מאפריקה ומסוריה.

"האנטישמיות נהיית יותר ויותר נוכחת וקלה לעיכול"

"בבריטניה משהו בוודאות השתנה בשנתיים-שלוש האחרונות. זה קשור גם לעליית כוחן של הרשתות החברתיות. הן משרתות את האנטישמיות ותאוריות הקונספירציה שמתרבות לאחרונה", סיפר ל'דבר ראשון' אדם ואגנר, יהודי בריטי העומד בראש עמותת rightsinfo המנגישה ומפיצה מידע על זכויות אדם. "כל הסיפור הזה של 'היהודים שולטים בעולם, האליטה היהודית מוצצת את הדם של העולם'. תוסיפי לזה את עליית כוחן של התנועות הפופוליסטיות שמתנגדות לאליטה, ואת זה שהרבה אנשים מקשרים את היהודים לאליטות". לדבריו, נכון להיום מרבית יהודי בריטניה אינם חוששים שיפגעו בהם פיזית בגלל יהדותם, אך האנטישמיות מקשה מאוד על ההשתלבות החברתית, התעסוקתית והפוליטית.

אדם ואגנר (תמונה באדיבות המצולם)

"אנשים לא מודעים למה זה בעצם אנטישמיות. כשמתארים את סורוס (מיליארדר יהודי אמריקאי המעורב במאבקים רבים בנושאים המוגדרים כפרוגרסיביים והיה חשוף להתקפות רבות לאחרונה – מ.ה.) כמפעיל בובות, לא מודעים לשורשים האנטישמיים של עלילת הדם של זקני ציון. אז האדם הפשוט לא מקשר את זה לאנטישמיות". הוא טוען שלאדם הפשוט, שמאבד אמון בתקשורת הממוסדת ומסתמך על פוסטים בפייסבוק כדי לדעת מה קורה בעולם, האנטישמיות נהיית יותר ויותר נוכחת וקלה לעיכול.

במרץ 2018 נרצחה בצרפת ניצולת שואה קשישה על ידי שני גברים מוסלמים. ואגנר אומר שלמרות כל מה שהוא למד ומכיר על המציאות הסוציולוגית ועל ההיסטוריה היהודית, עדין מבחינתו זה "מפתיע להבין כמה היהודים פגיעים. כמה אנשים לא אוהבים יהודים".

ואגנר מכיר בקרקע הפורייה שהשנאה הגזעית נותנת לאנטישמיות, מכיר בדמיון ביניהם, אבל, באופן מפתיע לכאורה לאדם שמקדם אג'נדה אוניברסלית של זכויות אדם הוא אומר: "אני חושב שהאנטישמיות היא שונה מגזענות כללית. מעולם לא נחשפתי לאנטישמיות כמו בשנתיים האחרונות. אותי זה הוביל לבחור בחירה מאוד מודעת – לחשוף את עצמי כיהודי. אני מבליט את הזהות שלי בכל מקום בו אני נמצא".

כש-20% מהאירופים סבורים שהתנהגות היהודים היא הסיבה לאנטישמיות

סקר שערכה רשת CNN ופורסם מעט לפני דו"ח האיחוד האירופי ממחיש את עומק האנטישמיות באירופה. על פי הסקר, אחד מכל 20 אירופים שנשאלו על כך לא שמע מעודו על השואה. באוסטריה, ארבעה מתוך עשרה בוגרים החיים במדינה בה היטלר נולד יודעים רק מעט על השואה. נתונים מסקר דומה שנערך בארה"ב ע"י ועידת התביעות מעידים כי 10% מהאמריקאים הבוגרים שלא שמעו מעולם על השואה, כאשר בקרב הצעירים שנולדו בשנות האלפיים המספרים מגיעים ל-20%.

קריקטורה אנטישמית במגזין הפולני "הזמן המתאים": "כאשר חוזרים על שקר אלף פעמים, הוא הופך לאמת". (צילום: דבר ראשון)

שני שליש מהאירופים שנשאלו על כך אמרו ששימור זכרון השואה עוזר למנוע חזרה על זוועות שכאלו, ומחציתם אמרו שזה יכול לעזור למתן את האנטישמיות. מנגד, שליש מהנשאלים אמרו שהיהודים משתמשים בזכרון השואה למטרותיהם. רבים אמרו שהאנטישמיות היא בעיה גוברת במדינותיהם, ו-40% אמרו שהיהודים במדינותיהם נמצאים תחת סכנה של אלימות גזענית. אבל לא פחות מ-20% מהנשאלים סבורים כי היהודים עצמם, בהתנהגותם היומיומית, הם המייצרים את האנטישמיות המופנית כלפיהם.

מעטים מהנשאלים הודו כי הם בעלי גישה לא חיובית ליהודים. בקרב כלל המשתתפים 10% הודו בכך, אך בפולין ובהונגריה שיעורם היה גבוה יותר – 15%ו-19% בהתאמה. אך גם אם לא מקובל להודות בעמדות אנטישמיות, כשליש מהנשאלים אמרו שיהודים משפיעים מדי בעניינים פוליטיים ברחבי העולם. בחלק מהמדינות אמרו בין חמישית לשליש מהנשאלים כי היהודים בעלי השפעה רבה מדי בכלכלה, בעסקים ובתקשורת. בכלל, מרבית המרואיינים טענו כי יש הרבה יותר יהודים בעולם מאשר מספרם האמיתי.

הכלכלה קורסת? היהודים אשמים

ממש כמו בשנות העשרים והשלושים באירופה, גם התגברות האנטישמיות באירופה של היום ניזונה ממשברים כלכליים חמורים בחלק מהמדינות ביבשת, שמחזק מאוד זרמים קיצוניים בחברה. המשברים האלה הם תוצאה של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית נוקשה של מוסדות האיחוד האירופי, שלמעשה כופה על המדינות להפריט את נכסיהן ולקצץ בתקציביהן – בדרך כלל על חשבון העניים והחלשים בחברה. בעקבות המדיניות הזו חיים כיום המוני אזרחים ביוון, איטליה, ואפילו בריטניה במאבק יומיומי על הישרדות כלכלית. במציאות כזו מושגים כמו אליטות, קוסמופוליטיות, אחריות בין לאומית וזכויות אדם נתפסים ככלי לדיכוי, וגם כלוח מטרה אליו ניתן לרכז את המצוקה והשנאה. המושגים הללו בדיוק מזוהים מאוד עם יהודים. העלייה בכוחה של "השחר המוזהב" ביוון, מפלגה פופוליסטית עם מימדים אנטישמיים במדינה בה כמעט ולא נשארו יהודים, היא דוגמה לכך.

תומכי מפלגת הימין הקיצונית 'הליגה הצפונית' בהפגנה לקראת הבחירות באיטליה 24 בפברואר 2018 (צילום: Polina Shestakova / Shutterstock.com)

לפני כשבועיים הודה פייר מוסקוביצ'י, הנציב האירופי לעניינים כלכליים, כי החשש מהתחזקות גורמים לאומניים באיטליה הוביל את מוסדות האיחוד לקבל את דרישת ממשלת איטליה להגדלת תקציבה. "זו תהיה התנהלות מטורפת אם היינו נוהגים כאילו אנו חיים בבועה, ומתעלמים מהאווירה ששוררת עכשיו באירופה עם עליית הלאומנים, המתנגדים לאיחוד האירופי ולפקידות שלו", אמר מוסקוביצ'י במסיבת עיתונאים, "אנחנו מבינים שהיה עדיף להיכנס למשא ומתן מאשר להגיע לעימות בשם העיקרון. אנחנו לא יכולים להתעלם מההקשר".

מותקפים גם מימין וגם משמאל

ואגנר מעיד כי ההחמרה הקשה במציאות האנטישמית באנגליה בשנים האחרונות נובעת מעלייה ניכרת באנטישמיות שבאה משמאל דווקא. "אני משוחח עם חברי פרלמנט מקומיים, והם רואים אנשים שמצטרפים למפלגת הלייבור, כאלה שלא היו מעורבים פעם, שמכניסים איתם תיאוריות קונספירציה שמקשות על יהודים להיות חלק מהמפלגה. בטח יהודים שלא מוכנים להצהיר על עצמם שהם אנטי ציונים. חוץ מזה צריך לזכור שיהודים בצרפת מותקפים כל הזמן, אז גם אנחנו יכולים להיות מותקפים. זה הרי רק כמה שעות נסיעה ברכבת". 

מנהיג הלייבור הבריטי ג'רמי קורבין (צילום: Chatham House, London)

"גם קורבין הוא פופוליסטי ומציג את עצמו כמתנגד לאליטות" אומר ואגנר על מנהיג הלייבור. קורבין התחייב לאחרונה כי יפרוש מהאיחוד האירופי בכל מקרה, היות והמדיניות הניאו ליברלית שהארגון דורש ממדינות הלאום החברות בו פוגעת ביכולתו ליצור כלכלה שוויונית יותר באנגליה. מדיניותו הכלכלית מבוססת על הרבה אמת, ולביקורת אותה הוא מפנה אל האיחוד האירופי יש שותפים לא מעטים, אך אין ספק שבאופן בו קורבין מקדם את המדיניות הזו ישנם לא מעט מרכיבים שעוזרים לאנטישמיות לקבל רוח גבית.

פלח חברתי נוסף בעל דעות אנטישמיות הוא מהגרים מאפריקה ומארצות מוסלמיות. "העלייה בהגירה מאפריקה ומהאביב הערבי והמלחמות בסוריה ובאפריקה יצרו תנועה המונית של אנשים לתוך אירופה, וזה יוצר גם שנאה גזענית", אומר ואגנר. לכך יש השפעה כפולה על האנטישמיות. ראשית, משום שעל רקע הסכסוך הישראלי פלסטיני ובשל ציבוריות אנטישמיות בלא מעט מדינות אסלאמיות, הם מייבאים סוג מסוים של אנטישמיות בוטה ולא מתנצלת. הסיבות לכך רבות, אך בין היתר מדובר על ציבור שאין עליו את צל השואה. באירופה יש עדיין מידה מסוימת של לקיחת אחריות על קיומה של השואה. למהגרים ממדינות אלו אין דימוי של יהודים כקורבן רדיפה. זה נוכח בעיקר בצד השמאלי של המפה הפוליטית, היות ולמהגרים אין כמעט חדירה למפלגות הימין. "רואים את זה בתמיכה באיסלאם ובהתנגדות לאמריקה. זה ייבא הרבה אנטישמיות מהעולם המוסלמי והערבי לשמאל באירופה".

השפעה נוספת של השינוי הדמוגרפי באירופה בכלל ובאנגליה בפרט מתבטאת דווקא אצל ה'וותיקים' יותר במדינות אלו – חוויות של חשש מפני השתנות, משהו מעין "המהגרים ייקחו לנו את המדינה". וככל שיש יותר גזענות, שנאת זרים ואיסלאמופוביה, גם הגזענות הספציפית כלפי יהודים עולה.

"יש עלייה ברגשות של לוקאליות ולאומיות. מסתגרים. השבטיות גוברת. זה מאפשר לאנטישמיות לעלות". לשאלתי האם זו תגובת נגד לפחד מאיבוד הזהות שיש במסגרות רחבות יותר כמו האיחוד האירופי, ואגנר אמר שזה לא תחום התמחותו, אבל הקשר ברור למדי. לדבריו, "זו חלק מהבעיה בתנועות זכויות אדם לאורך השנים. אנשים מהתחום שלנו נוטים לחשוב שנגיד לכולם להיות שווים וטובים אחד אל השני והם יסכימו לזה בקלות. אבל אי אפשר לשנות את החומרה, אפשר אולי קצת לעדכן את התוכנה. גם כשרבים, אפשר לא לירות אחד על השני. היה ראוי להתכנס סביב משהו מרכזי ערכי, אבל גם לתת מקום לשבטיות ולזהויות הנפרדות באופן שנותן מרחב בטוח לכולם. צריך לבנות חברה שיש בה חסמים נגד הדבר הזה. זכויות אדם זה לא לזמנים הטובים, זה לזמנים הרעים. אנשים לא מודעים לעצמם, ולא מבינים לאן הם יכולים להגיע".

אין חדש?

בשנת 1937 כתב המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל את השיר 'אין חדש', בו הוא מפרט מגוון סטריאוטיפים אנטישמיים על יהודים. "רק לגבי… אין חדש: אני הבורגנות, הניצול. אני המשבר העולמי. קומוניסט ועשיר. דתי ולוחם באלוהים. כל רע שבעולם מתחבר בליבי האחד".  בקטע אחר בשיר הוא כותב כי "בחפזה עושים מלחמות, כשירצו בכך חכמי ציון. מהפכה – כשרק אתן אות!". שלוש שנים מאוחר יותר הוא נכלא בגטו ורשה, שם נהרג בשנת 1943.

האם באמת אין חדש באנטישמיות האירופית? כשבוחנים את ההיסטוריה נראה ששנאת היהודים קיימת כבר לפחות 2,000 שנה, וכשאר התנאים מעודדים אותה, או גורמים מסוימים רוצים לנצלה, היא מתפרצת ומרימה את ראשה המכוער. הסקרים והפרסומים האחרונים חושפים כי 2018 היא אחד מהזמנים האלה. הוסיפו לכל אלו מדיניות מופגנת של מדינת ישראל הנותנת מעין תעודת כשרות למשטרים עם נגיעות אנטישמיות, העננים המאיימים על המציאות הכלכלית בשנה הקרובה והערכות רבות שמדברות על משבר כלכלי מתקרב, גלי ההגירה אל אירופה שלא צפויים להיחלש בקרוב, ולפניכם המתכון הבטוח לסביבה שתעודד ביטוי הולך וגובר של אנטישמיות באירופה גם ב-2019.