עשרות מפלגות חדשות צצו להן, כמו פטריות אחרי הגשם, כל כך הרבה מפלגות אווירה שאין בהן כל בשורה, מפלגות "בלאי" שישכחו באותה הקלות שבה הן קמו.

בתחילת השבוע הודיעו איילת שקד ונפתלי בנט על פרישתם מ"הבית היהודי" והקמתה של מפלגת "הימין החדש". בשבוע שעבר אורלי לוי- אבקסיס רשמה את מפלגתה החדשה "גשר"; עדינה בר-שלום הקימה את מפלגת "אחי ישראלי"; אלדד יניב הכריז על הקמתה של מפלגת "תנועת המחאה להנהגת המדינה"; שמעתי גם שפעילי מפלגה שנקראת "ישר" הסתובבו אתמול בשדרות רוטשילד בתל אביב וניסו לגייס תמיכה מעוברי אורח; וקראתי שג'ודי ניר מוזס שוקלת להיכנס לפוליטיקה. וכן ניחשתם נכון, גם היא שוקלת להקים מסגרת מפלגתית חדשה.

מזכ"ל מפלגת העבודה ערן חרמוני. (צילום: עדינה ויקטוריה)

משה (בוגי) יעלון גם הכריז כבר על מפלגתו החדשה; וכמובן לא נשכח את בני גנץ, שעוד לא עשה חצי צעד בפוליטיקה, אבל על מפלגתו "חוסן לישראל" חתמו כבר 150 מקימים. ואם כבר עסקינן במפלגות אווירה, לא נוכל להתעלם מיאיר לפיד שהקים את "יש עתיד", מפלגה אנמית בצלמו ובדמותו, חסרת כל עמוד שדרה אידאולוגי שעסוקה בעיקר בלזגזג את עצמה לדעת.

אסור להתעלם מכך שזהו חלק מהמשחק הדמוקרטי, אבל ראוי לתת את הדעת על התופעה האימפולסיבית הזו ולומר את האמת: האם המפלגות הללו, שלמעשה אין בהן כל תוכן אמתי, באמת יכולות לשנות את המשחק הפוליטי הלכה למעשה?

והתשובה היא פשוטה: כמובן שלא, מדובר בחרב פיפיות. המפלגות החדשות רק יפזרו את קולות האזרחים, יחלישו את החלשים ובהתאם יחזקו את החזקים. רבות מהמפלגות האלה לא יצליחו בכלל לעבור את אחוז החסימה ומאות אלפי קולות, קולות של אזרחים כמהים לשינוי – ירדו לטמיון. הקולות שכן ישרדו, ישפו במנדטים מועמדים שאין דבר שיותר ישמח אותם מלשבת בממשלת השלטון הבאה, ככל הנראה בהובלת מי שהולך לעמוד לדין לפחות בשני תיקי שוחד חמורים.

בסופו של דבר יקרה מה שקורה בכל מערכת בחירות – מפלגות ה"בלאי" יעבירו את קולות מצביעי המרכז- שמאל לחיקה החם של ממשלת הימין הבאה. כך הן מונעות כל סיכוי ליצירת שינוי אמתי במדינת ישראל. משת"פים לשמירה על הסטטוס קוו- ותו לא.

במקום להצטרף למסגרות הקיימות, ובאמת לא חסרות כאלה, כל אחד מהמועמדים, גם אם ראוי לכשעצמו, מנסה להמציא את הגלגל מחדש ומקים מפלגה בה הוא השחקן הראשי. כל אחד רוצה להיות דיקטטור קטן בתוך מפלגה משלו ולקבוע בה הכל. אבל יש לי חדשות בשבילכם: מחלת האגו ותחושת הייחוד שמאפיינת את שחקני המגרש הפוליטי, תביא אתכם ואת כל עם ישראל למפלה.

מפלגה אינה רק קונסטרוקציה לעת מצוא. מפלגה היא דרך, דרך מתמשכת עם אידאולוגיה, ערכים, עומק רעיוני, מסורת וגאוות יחידה, עם סניפים ופעילים בכל רחבי הארץ.

אסור להמעיט בחשיבות המפלגות הוותיקות עם שורשים, בלעדיהן נהפוך את הפוליטיקה הישראלית לתחרות ראליטי נעדרת כל תוכן, ובעיקר חסרת יכולת ממשית להשפיע על המדינה. מפלגות האווירה – סופן ליפול, ולו מהטעם הפשוט שמדובר ב"פייק מפלגות".


ערן חרמוני הוא מזכ"ל מפלגת העבודה