רשות הגז מבקשת לקבוע תעריף ליצוא לא רציף של גז למדינות שכנות, ובכך חושפת את המחסור שכבר קיים באספקת הגז הטבעי בחלק משעות היום. שינוי במצב העניינים – רק אחרי חיבור מאגר לוויתן.
"עקב העובדה כי נכון להיום ישנו מחסור הן בקיבולת של מערך האספקה מתמר למשק הישראלי והן במקטעים שונים של מערכת ההולכה הישראלית מחד, ומאידך ישנו עניין רב בייצוא הגז הטבעי באמצעות מערכת ההולכה, נוצרה אופציה של חתימת הסכמים לאספקת שירותי הולכה לא רציפה, בעדיפות הנמוכה ביותר לעומת יתר צרכני מערכת ההולכה. במלים אחרות, היצואן יוכל להעביר את הגז לצרכנים בחו"ל אך ורק בשעות בהן ישנה קיבולת פנויה במערך האספקה ובמערכת ההולכה והגז כאמור לא נדרש בישראל", כך לפי הודעת גולדה מאיר, מזכירת המועצה לענייני משק הגז הטבעי ברשות הגז במשרד האנרגיה. ההודעה מבקשת מהציבור להתייחס לעניין התעריף ההולכה בעסקאות כאלו עד ה13 בינואר באמצעות הדוא"ל, שלא באופן אנונימי.
ההודעה בעצם חושפת כי שתי בעיות מקשות כעת על מימוש הסכמי יצוא גז. האחת היא שההספק של מאגר תמר נמוך מדי לעומת הביקוש בשעות השיא כבר כיום. השנייה, היא מחסור בקיבולת הולכה בצנרת של חברת נתיבי גז לישראל (נתג"ז), החברה הממשלתית שהוקמה לצורך הקמה ותפעול של מערכת ההובלה הארצית של הגז, באזורים מסוימים. לתקופת ביניים, בחרו ברשות הגז להסדיר תעריף מוזל לתשלומים על הולכה לא רציפה, בשעות שבהן יש קיבולת פנויה.
במקביל, ההודעה מתייחסת לחיבור מאגר לוויתן לחוף, שצפוי לפתור את בעיית כושר האספקה, אם כי לא את בעיית כושר ההולכה בצנרת, שמחייבת הרחבת תשתיות, ללא פירוט באשר לאזורים בהם היא נדרשת.
ההסכמים ליצוא גז למדינות שכנות כוללים הסכם קטן למפעלי ים המלח בירדן ממאגר תמר, שכבר פעיל, הסכם נוסף ליצוא גז לחברת החשמל הירדנית ממאגר לוויתן, והסכמים ליצוא גז למצרים משני המאגרים.
לגבי ההסכם מירדן יש סיכוי שהיקפו יקטן, בשל יבוא מקביל של גז ממצרים לירדן, וספקות אחרים קיימים גם לגבי הסכמי היצוא למצרים, שמגדילה את היקף האספקה של גז מקומי במהירות. הסיכוי למימוש ההסכם יושפע מההידלדלות של מאגרי גז ישנים במצרים, לצד צמיחת הביקוש המקומי בצד החיובי כמו גם מפיתוח מהיר של שדות גז חדשים ותנופת פיתוח של אנרגיה מתחדשת בצד השלילי.
יצוא הגז בראש מעייני הממשלה
ההחלטה בתוקף למשך שנתיים, ולא עוסקת כלל בשאלה האם בטווח הארוך יצוא הגז הישראלי יבוא על חשבון צרכי המשק הישראלי. בינתיים, המדיניות הממשלתית היא לקוות שימצאו עוד מאגרים, גדולים דיים, שמשתלם לפתח אותם בעבור המשק הישראלי. אחד הגורמים שמחלישים את סיכויי ההצלחה של המדיניות הוא מתווה הגז מ-2015.
המתווה הצליח לרווח, במידה מסוימת, את מונופול הגז של מאגר תמר, לשוק של שלושה שחקנים, שיש קשרים עסקיים ביניהם – אנרג'יאן, לוויתן ותמר. המתווה הצליח להפחית את עלות הגז בחוזים עתידיים של חברת אנרג'יאן באופן לא מבוטל, עם מחיר בסיס של 4 דולר ליחידת אנרגיה, אך אחיזת השחקנים בשוק הישראלי חזקה במידה כזו שהיא משמשת כגורם מרתיע לכניסת שחקנים חדשים לחיפושי גז בשטח הימי של ישראל. שחקנים חדשים יתקשו למצוא לקוחות בשוק הישראלי ובמקביל, אין להם כיום אפשרויות יצוא נוחות, למרות הקלות ממשלתיות צפויות בנושא.
המאמצים הרבים של משרד האנרגיה ואף של ראש הממשלה לקדם את צינור הEAST MED, להולכת גז מישראל עד אירופה, זכו לשיתוף פעולה ברמה הפוליטית, אך מדובר באתגר הנדסי גדול מאוד לצינור הארוך בעולם שאף נמצא בסימן שאלה מסחרי גדול עוד יותר, משום שמתווה הפרויקט מבוסס על הקמת הצינור בקיבולת לא מאוד גדולה ועל ידי הון פרטי.
מנגד, יש הצעות מתחרות להולכת גז במתווים יבשתיים פחות מורכבים להולכת גז נוסף לאירופה מרוסיה ומאזרביג'אן, בכמויות גדולות יותר. קשה להעריך האם האם הרצון האירופי בגיוון מקורות הגז יגבר על הקשיים המעשיים הכבדים בדרך זו, למרות התקוות הישראליות.
הרגולציה הישראלית יצרה משטר שבו אין כמעט סיכוי לשחקן חדש למכור גז בישראל, ולכן רק אם יוסדר יצוא נח, תהיה אפשרות למכור גז גם לישראל ורק במאגרים בינוניים או גדולים. לישראל יש אפשרויות נוספות להגברת האספקה והתחרות העתידית בשוק המקומי שעה כה לא נשקלו ברצינות – חיוב בעלי מאגר תמר לפתח גם את השדה תמר SW, ובכך להגדיל את כושר האספקה לישראל, וכן להפחית את כמויות היצוא המותרות מהמאגרים שכבר הוחלט לפתח אותם.
