עם סיכומי 2018 וכניסתה של 2019, אפשר להתחיל ולהעריך איך תראה השנה הקרובה ובעיקר מהם האתגרים שהיא מניחה לפתחו של שר האוצר שרוצה לחזור לתפקידו גם אחרי הבחירות.

על-פי כל המדדים נראה ש-2018 מסמנת את סוף המחזור הכלכלי ששיאו היה בשנים 2016-2017. הירידה בצמיחה של השנה האחרונה לרמה של 3.2% נראית כמו צהוב מהבהב לקראת האור האדום. אחרי שבשלוש השנים האחרונות תוחזקה הצמיחה בישראל בעיקר על-ידי הגדלת הצריכה הפרטית וההוצאה הציבורית נראה שבחודשים האחרונים החלו הקטרים להאט. שוק הדיור נמצא כבר שנה בקיפאון ולמעשה קטגוריית ההשקעה בנכסים קבועים הפכה למשקולת המושכת את הצמיחה בישראל כלפי מטה.

השרים גלנט וכחלון ויושב הראש לשעבר של מטה הדיור אביגדור יצחקי בראשון לציון (צילום: עמר כהן)

הגאות בתעסוקה של השנים האחרונות מתחילה גם היא להראות סימני שחיקה. אומנם המשק עדיין נמצא בתעסוקה מלאה אבל מלאי המשרות הפנויות החל להצטמצם בחודשים האחרונים. אם מגמה זו תימשך, בהמשך 2019 נתחיל לראות את שיעור האבטלה עולה שוב.

גם עודפי המיסים האסטרונומיים שנרשמו בשנים האחרונות הצטמקו ב-2018. נתוני דצמבר טרם פורסמו אך נראה שרשות המיסים תגרד את היעד העומד על 307.3 מיליארד שקלים מלמטה. זו לא דרמה גדולה ביחס לתקציב 2018 שהגרעון שהממשלה תרשום בו עדיין יישאר נמוך מהצמיחה השנתית של המשק, אבל מדובר בעוד סימן לא טוב לקראת 2019.

כשמסתכלים על המצב מעבר לים, בעיקר רואים שוק בחששות מה יוליד יום. המשבר האחרון בוולסטריט המוזן בעיקר על-ידי עודפי אג"ח מדגים את החששות הללו. בסיכום השנה של אגף הכלכלן הראשי באוצר שפורסם היום (ראשון) כותבים אנשי האגף כי "הגידול המרשים בהיקף הסחר העולמי בשנת 2017 התמתן ב-2018, בצל התפתחות מלחמות הסחר והחשש מהחרפתן. עליית המכסים, לצד העלייה העקבית במחירי הנפט עד חודש אוקטובר (בהקשר למחירי הנפט המגמה התהפכה מאז), העלו את האינפלציה ברבות מן הכלכלות. הפעילות הכלכלית בעולם עדיין נמצאת בשלב ההתאוששות במסגרת מחזור העסקים הארוך שנמשך מאז המשבר הגלובאלי בשנת 2008, אולם הולך ומתגבר החשש ששלב זה מתקרב אל סיומו".

בניין הבורסה בוול סטריט, ניו יורק (צילום: Natalia Bratslavsky / Shutterstock)

את כל הבשורות האלה מקבלת ממשלת ישראל בעמדת נחיתות. בארבעת החודשים הקרובים כל המערכת הממשלתית תעמוד במקום כשהמערכת הפוליטית עסוקה בבחירות. באפריל יבחרו ח"כים חדשים וממשלה חדשה תורכב ככל הנראה רק בתחילת מאי. לשר האוצר הבא תהיה רק חצי שנה להתמודד עם מה ש 2019 תזרוק בפניו.

בנוסף, תקציב 2019 שאושר כבר במרץ 2018, יתנהל כמו תקציב של שנה שניה בתקציב דו-שנתי. כלומר תקציב שההערכות והתחזיות שעל בסיסן נתפר, נעשו מוקדם מדי. כך גם קרה בתקציב 2012 שהייתה השנה השניה של תקציב 2011-2012 והסתיימה עם בור לא צפוי של 40 מיליארד שקלים. את התיקון נאלץ לעשות שר האוצר יאיר לפיד בתקציב 2013 שכלל קיצוצים רבים וקשים.

הפעילות הכלכלית בעולם עדיין נמצאת בשלב ההתאוששות במסגרת מחזור העסקים הארוך שנמשך מאז המשבר הגלובאלי בשנת 2008, אולם הולך ומתגבר החשש ששלב זה מתקרב אל סיומו

על כל הסיפור הזה כדאי להוסיף את המשבר בין משרד האוצר לביטוח הלאומי שיוצר בור של 23 מיליארד שקלים בהכנסות המדינה. בשבוע שעבר נראה שהמשבר נפתר, לפחות לבינתיים. אך יום למחרת התפוצץ שוב המשא ומתן ובינתיים אין פיתרון.

עבור כל המועמדים שלוטשים עיניהם למשרדו של שר האוצר כחלון, כדאי שיפנימו, מהשנים הטובות נהנה כחלון ואותן הוא ניצל להורדות מסים ולהגדלה מסוימת של ההוצאה הציבורית. כחלון מסיים קדנציה כשהוא מתבשם בתעסוקה מלאה ומשק בצמיחה. הבא אחריו יצטרך להתמודד עם האתגר שיביאו איתן השנים הרעות, כשהמגמות בעולם יתהפכו וכך גם האפשרות להיות גם חברתי וגם נאמן למסורת השוק החופשי.