לאחר תקופה סוערת שעברה על האוניברסיטה העברית, רקטור האוניברסיטה, פרופסור ברק מדינה, מבקש להרגיע את הרוחות ולהציג בפני הציבור את האתגר האמיתי מולו ניצב עולם האקדמיה בישראל. לדבריו, שלל המתחים בין השבטים בתוך החברה הישראלית נפגשים כיום בעיקר במסדרונות האוניברסיטה, ואת הקצוות האלו קשה למצע. "האוניברסיטה היא גוף פלורליסטי הממונה על זה שיש מקום גם לעמדות כאלו" הוא אומר ומוסיף: "אנחנו לא פוחדים ממי שחושב שמדינת ישראל לא צריכה להיות מדינה יהודית או שהוא נגד ציונות כי אנחנו בטוחים בעמדה הציונית שלנו".

פרופ' ברק מדינה (באדיבות האוניברסיטה העברית)"אין אווירת משבר או משהו כזה" מבקש להרגיע מדינה בשיחה עם 'דבר ראשון'. "רוב רובם של הסגל והסטודנטים לא מעורבים בעניין והדבר לא משפיע עליהם – הם עסוקים בדברים שקשורים באקדמיה, בלימודים ובמחקר". אמש פרסם מדינה מכתב לסטודנטים באוניברסיטה בו סיכם את אירועי התקופה האחרונה ובו ביקש לחדד את עמדת האוניברסיטה בסוגיה ולהסביר את המהלכים השונים.

"אני חושב שמה שיצר את התהליך הזה הוא במידה לא מועטה הפרשה סביב לארה אל-קאסם ששם האוניברסיטה נגררה פנימה" מסביר מדינה את מה שלדעתו הניע את הווליום הציבורי סביב הפרשה האחרונה. "אנחנו ניסינו ככל יכולתנו לשכנע את הממשלה והשרים הרלוונטיים שאין הגיון במניעת כניסתה לארץ, היא בסה"כ באה ללמוד פה, והם התעקשו שהם יודעים יותר טוב מאתנו. בסופו של דבר אחרי שבית המשפט פסק לטובתנו יש עוד מי שרוצה להראות לנו למי יש את המילה האחרונה. אני חושב שארגוני ימין מסוימים מחפשים אותנו מאז. אין לי הוכחה לכך זו פשוט השערה".

מדינה טוען שלמרות השמועות על כך שד"ר קרולה היפריך יצאה להספקה מהלימודים במוסד מסיבות כאלו או אחרות, האמת היא שהיפריך רק פטור של שבוע בתום הסמסטר כדי לנוח מהסיטואציה הקשה אליה נקלעה. "היא הייתה קצת בסערה עם כל האיומים עליה וכו' ולכן ביקשה לא ללמד בשיעור האחרון בסמסטר, אין פה מעבר לזה. היא חזקה וממשיכה כרגיל. ההתקפות נגדה היו נבזיות בצורה שלא תאמן. אנשים איימו עליה, קללות ודברים כל כך פוגעניים, אבל להגיד שזה מה שהפחיד או השפיע אליה – זה לא המצב".

סטודנטים באוניברסיטה העברית (צילום: אוליבר פיטוסי / פלאש 90).

מדינה מבקש לראות את הסיטואציה האחרונה בקונטקסט רחב יותר של המתח בו נמצאת האקדמיה בישראל כיום, בתור מרחב משותף בו נפגשים ציבורים שונים בישראל (ומחוץ לה). האקדמיה נדרשת לייצר מקום לקולות שונים, גם כאלו שאינם הולמים את העמדות הקונבנציונליות בחברה.

אנחנו ציונים, אבל סובלנים לדעות שונות

"אם שמים בצד את כל המשקעים הפוליטיים, מה שהקפיץ כאן את האנשים היותר שפויים, הלא קיצוניים, היה העניין שניתן היה להבין מהסרטון שלשרת בצבא זו בחירה פרטית ושתי העמדות עומדות על קרקע שווה. זו לא העמדה של ד"ר הילפריך, היא לא מתייחסת לשירות הצבאי כאל בחירה פרטית: אם את רוצה לשרת זה טוב ותבואי עם המדים ואם את לא רוצה לשרת או נגד לשרת אז גם את חלק מהשיח. אין פה גישה שמתייחסת לכל העניין של השירות הצבאי כמשהו שהוא בתוך המחלוקת הלגיטימית".

"כל העניין הזה בא על רקע העובדה שאנחנו חיים במדינה בה 20% מהציבור לא נקרא לשרת. ציבור שהמדינה לא נותנת בו אמון ולא קוראת לו לשרת בצבא והוא לא רוצה לשרת בצבא וגם אין לו אמון בצבא. בהכללה כמובן".

"יש כאן התנגשות בין תפיסה של השירות הצבאי כבחירה או עמדה פרטית לתפיסה של הציבור הציוני יהודי שרואה בצבא כחלק מהגדרת המדינה והקיום שלנו כאן. מבחינת הציבור הזה השירות הצבאי אינו בחירה אישית, אלא הוא משהו שהוא מחוץ למחלוקת. אבל האוניברסיטה, שהיא גוף פלורליסטי, היא אחד המקומות היחידים שיש בהם את בכלל את המפגש הזה בין העמדות השונות, האוניברסיטה היא מקום שבו ההתנגשות הזו בכלל אפשרית".

"ההתנגשות פה היא בין העמדה של האוניברסיטה כמוסד שמזוהה במידה רבה עם הציונות ובוודאי שהמדיניות של הנהלת האוניברסיטה מבטאת תפיסה שלא מתייחסת לצבא כעוד איזשהו גוף, לבין העמדה של סטודנטים ערבים בעיקר, שרואים בצבא גורם בעייתי. זה מפגש שהוא מעניין ושאי אפשר לטאטא מתחת לשטיח, זה מתח שהוא קיים וזה הקונטקסט שבתוכו אנחנו צריכים לבחון את הדברים. צריך לזכור שכל המחלוקת הזו התחילה בחילופי דברים בין סטודנטית ערבייה לסטודנטית היהודייה במדים".

"מבחינת הנהלת האוניברסיטה יש לנו עמדה מגובשת בנוגע ליחס לצה"ל ומה שעלה סביב הפרשה זה פייק ניוז, כשהפיצו שכאילו יש לנו ספקות בעניין הזה" מדגיש מדינה. "אבל, אנחנו מוסד רב תרבותי וסובלני. אז השאלה פה היא מה מידת הלגיטימיות של הציבור הערבי לבטא עמדות שכופרות בלגיטימיות של צה"ל או של הפעילות של צה"ל – בעצם יש כאן אתגר של רב-תרבותיות. האוניברסיטה היא גוף פלורליסטי הממונה על זה שיש מקום גם לעמדות כאלו ויש כאן עניין שאנשים לא מבינים בנוגע למתח הזה בין המדיניות שלנו שאינה ניטרלית לבין החובה שלנו לאפשר שיח פתוח כזה. ההתבטאות של קרולה היפריך הייתה שיש אנשים שחושבים כך ואחרת בלי בהכרח להזדהות עם העמדה הזו".

"זה קשור לחלוטין בעניין הנאמנות בתרבות וכמה אתה סובלני כלפי עמדות שחותרות תחת היסוד שלך" מבקש להבהיר מדינה. לדבריו האוניברסיטה העברית מבקשת לשמור על מרחב אקדמאי פתוח וסובלני, וזה סותר את האווירה הקיימת היום במדינה בה מתקיימת השתקה ורדיפת עמדות שונות מהמקובל".

"אנחנו מרשים לעצמנו להיות סובלניים ואנחנו לא פוחדים ממי שחושב שמדינת ישראל לא צריכה להיות מדינה יהודית או מי שנגד הציונות. אנחנו בטוחים בעמדה הציונית שלנו ולא חוששים מאנשים שיש להם עמדה אחרת – להפך, אנחנו שמחים שאנחנו יכולים לדבר איתם. אבל בקונטקסט הזה אתה מותח לפעמים את החבל כי אנשים לא רגילים למידה רבה של סובלנות כזו, לפעמים גם כלפי עמדות שכופרות בערכי היסוד שלנו. זו הסיטואציה ונתגבר גם על זה".