1. תופעה חריגה – התפרצות המחאה נגד שלטונה הדכאני של חמאס במספר מוקדים בו-זמנית, מצפון הרצועה עד לדרומה, בהקשר כלכלי ("אנו רוצים לחיות"), היא אירוע נדיר. אירועים דומים, אך בעלי תהודה נמוכה יותר, נרשמו רק במחאה נגד המחסור בחשמל בעזה.
2. הפתעה – נראה כי גורמי המודיעין, המומחים ואפילו חמאס עצמה, הופתעו מהאירועים. שוב הומחש, כפי שלימד אותנו ה'אביב הערבי', הקושי לנתח, להבין ולצפות את הלכי הרוח של הציבורים במזה"ת. על רקע זה, צפה מחדש השאלה האם יש בהתקדמות הטכנולוגיה ('ביג דאטה', בינה מלאכותית וכו') כדי להחליף את מומחי התרבות והשפה, בניסיון לפצח "תעלומות" הקשורות לזרמי ולמגמות עומק.
   

   אישה מבוגרת על שפת הרחוב ברפיח (צילום: עבד-רחים חטיב / פלאש 90).
3. ההקשר הכלכלי – ההפגנות התמקדו ביוקר המחיה ובדרישה משלטון חמאס לצמצם את עול המיסים, והמחישו כי סוגיות כלכליות – איכות חיים, מקורות פרנסה, תשתיות – הן הנושא המרכזי שמעסיק את הציבור הפלסטיני. גם ביהודה ושומרון ההפגנות הרחבות ביותר נגד הרשות התרחשו על רקע כלכלי, במסגרת המחאה נגד חוק הביטוח הלאומי. מציאות זאת שונה מתקופות עבר – דוגמת האינתיפאדה השנייה שהתפרצה דווקא בעיתוי של פריחה כלכלית – ומחייבת את ישראל להתנהל בהתאם כדי לשמר יציבות ולמנוע הידרדרות.
4. ההקשר האזורי – לא ניתן לנתק את האירועים בעזה מרוחות הטלטלה ששבו לרחף מעל המזה"ת. בסודאן, מסרבות לגווע כבר חודשים הפגנות המונים נגד משטרו של בשיר; ובאלג'יריה, הן נמשכות בדרישה לסלק את בוטפליקה, גם לאחר הודעתו כי לא יתמודד לכהונה חמישית. בנסיבות אלה, מנהיגי מצרים, טורקיה וסעודיה, מגבירים את אמצעי הדיכוי הפנימיים, מחשש ל"אפקט הידבקות".
5. דיכוי ברוטלי מצד חמאס משקף תחושת איום בשורותיה – כמו מנהיגי האזור, חמאס חוששת משבירת מחסום הפחד בציבור ומהתייצבותו נגד המשטר, ומיהרה לדכא בברוטליות אופיינת את גילויי המחאה. מנגנוניה פיזרו את ההפגנות באלות ובירי חי, ביצעו מעצרים נרחבים (דווח על עינויים), פרסו מחסומים ברחבי הרצועה, היכו פעילי זכויות אדם ועיתונאים כדי להרתיעם מלתעד את פעולות הדיכוי, החרימו טלפונים וחומר מצולם מהאירועים ועוד.
6. חמאס עדיין דבקה בזהות 'היברידית' של שלטון וארגון טרור – התגובה התקיפה והאלימה של חמאס למול המחאה, המחישה כי הארגון עדיין דבק בשלטונו בעזה. במציאות הנוכחית, התרחיש המסוכן לישראל הוא החלטה בחמאס להתנער מהשלטון – המייצר רסנים כבדים על יכולתה לבצע טרור – ולחזור ל"מצב צבירה" של ארגון טרור ג'יהאדי. בחמאס נשמעו לא פעם קולות ללכת בדרך הזאת. גם באירועים הנוכחיים, קרא יחיא מוסא, בכיר בתנועה, לוותר על השליטה האזרחית בעזה ולחזור לפעול כארגון התנגדות בלבד.
   

   מעמיסים חבילות מזון לסיוע מהאו"ם, בעיר רפיח (צילום: עבד-רחים חטיב / פלאש 90).
7. מעמיקה התהום בין פתח לחמאס – חמאס מאשימה את פתח ואת הרשות בארגון ובליבוי ההפגנות. גורמי בטחון של חמאס פרצו לבתיהם של בכירי פתח בעזה, ביצעו מעצרים, ודווח כי דובר הארגון ברצועה, עאטף אבו סיף, הוכה קשות וסובל משברים.
8. התערערות נוספת במציאות הביטחונית בעזה – במקרה של תגובה מצד הרשות בדמות סנקציות נוספות נגד הרצועה, ובצל קריאת חמאס להחריף את המחאה על הגדר. זאת, להלכה, כדי ללחוץ על ישראל להיענות לדרישות התנועה בתחום האזרחי, אבל למעשה גם כדי להסיט את הביקורת על הדיכוי נגד אזרחי עזה. רמת הנוכחות בהפגנות על הגדר ביום שישי הקרוב תהווה מבחן להצלחת חמאס לשנות את ההקשר. גם לתגובת ישראל וצה"ל בשטח ולעוצמתה תהיה השפעה על כך.
9. הדילמה של ישראל – האירועים המחישו את המתח המורכב בו נמצאת ישראל. מצד אחד הצורך לתמוך במהלכים שיחלישו את שלטון חמאס – ארגון טרור שאינו מכיר בה, קורא להשמדתה ומתעצם צבאית כדי לפגוע בעורפה האזרחי. מצד שני היעדר אלטרנטיבה שלטונית לחמאס שתמנע יצירת כאוס בעזה. נוכח ריבוי אמצעי הלחימה ברצועה, וואקום שלטוני יבטיח 'סומליזציה', שצפויה לשאוב את ישראל מחדש לתוך עזה.
10. חלופה עתידית לשלטון חמאס – חוץ מכיבוש ישראלי בעזה, אין כיום חלופה לשלטון חמאס. מצרים לא תסכים לעולם לחזור לרצועה; הרשות הפלסטינית מתקשה לשלוט כיום אפילו בגדה; ואף כוח בינ"ל לא יסכים להסתכן ובכל מקרה לא יהיה יעיל במניעת טרור ורק יפריע להתמודד עמו. במציאות כזאת ישראל נדרשת לחיות עם הגרוע כדי להימנע מהגרוע יותר, ובשלב זה אין בידיה חלופה, אלא לחתור לייצר את התנאים לחיזוק הרשות ודרכה המדינית ביהודה ושומרון, לקראת אפשרות חזרתה לעזה אי שם בעתיד.

אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי, הרצליה