פתיחת השווקים העולמית בשנות ה-90 הובילה פעילים חברתיים למחות נגד תופעות הניצול המגיעה עם המסחר עולמי. לאחר עשור של מחאות, לקבוצת פעילים בארגון אוקספאם, הנאבק בעוני ורעב, מהעיר גרסטנג בממלכה המאוחדת, היה רעיון: הם הזמינו את כל השחקנים הראשיים בקהילה: ראש העיר, מנהלי בתי הספר, מנהיגי קבוצות דתיות ובעלי העסקים לארוחה. הם ביקשו לחתום על התחייבות לרכוש ולהשתמש רק בתוצרת מקומית ובמוצרי "סחר הוגן", מוצרים שבתהליך הייצור והמשלוח שלהם נעשה פיקוח שנשמרות זכויות העובדים ולא היה ניצול. בסופו של דבר, 95% מכלל העסקים חתמו על ההתחייבות ובאפריל 2000, תושבי גרסטאנג הכריזו על עירם כעיר הסחר ההוגן הראשונה בעולם.

19 שנה אחר כך, יותר מ-2,000 ערים ב-30 מדינות בעולם הכריזו על עצמן כעל ערי סחר הוגן ביניהן לונדון, מדריד, סאן פרנסיסקו ואפילו 9 ערים בשכנה מצפון, לבנון. מדינות שכבר הגיעו למספר תלת ספרתי של ערי סחר הוגן הן אנגליה עם 635 ערים, גרמניה (536), בלגיה (239) ואוסטריה עם 198 ערי סחר הוגן.

מהעולם לעיר האדומה

בחיפה, הרעיון על עיר סחר הוגן התבשל בכלל בגלל שוקולד מריר. "בגיל 15 קראתי מאמר על כך שרוב הקקאו שנמצא בשוקולד שלנו מיוצר בתנאי עבדות ועבודת ילדים. הפסקתי לאכול שוקולד וחברים הלכו בעקבותיי", מספר רז פרוגל בן 22, רכז פרויקט 'חיפה עיר סחר הוגן'. "התחלתי לחקור את התופעה וזה נושא עצום ורציתי לפעול בזה בארץ". עם השנים, השוקולד חזר להיאכל מתוך הבנה כי חרם איננו פתרון מספק, אבל הרגישות לעוולות בתחום הצריכה, המסחר והעבודה נשארה.

פרוגל השתתף בקורס אינטרנטי של "פאשיין רבולושיין" (Fashion Revolution) ובמסגרת הקורס ביקש לחקור את תנאי הייצור של ג'ינס בחברה ישראלית מוכרת. "כשפניתי להנהלה של מותג גדול הם סרבו לספק לי מידע על איפה הג'ינס מיוצר ובאילו תנאים. אני חושב שזה צריך להיות מידע בסיסי במוצר". כשהתוודע פרוגל לרעיון ערי סחר הוגן החליט שגם בישראל זה אפשרי. "ערי סחר הוגן הן ערים שמקדמות באופן אקטיבי צריכה הוגנת של מוצרים ושירותים; בלי ניצול של ילדים, גברים או נשים במדינות עולם שלישי או בסביבתן. בארץ עוד אין אף עיר סחר הוגן – ואין ספק שהגיע הזמן שתהיה אחת – אז הופכים והופכות את חיפה לעיר הסחר ההוגן הראשונה בישראל", הוא מספר בהתרגשות.

דוכן למכירת קפה ב"סחר הוגן" בגלוצ'סטר שבאנגליה (Jacek Wojnarowski / Shutterstock.com)

הדרך להפוך את העולם לטוב יותר באמצעות סחר הוגן מתחילה בצעדים קטנים ועד לקבלת התגית העירונית מהארגון העולמי יש עוד דרך שצריך לעבור. "אנחנו מקימים ארגון ארצי שיהיה ארגון גג של ארגונים שיכתוב מטרות לישראל", אומר פרוגל ומוסיף כי בימים אלו הוא וחבריו עובדים על גיוס פעילים, תרומות לפעילות, נראות ברשתות חברתיות וברחוב ופעילות בתחום החינוך. בנוסף, שעל מנת לקבל מעמד של עיר סחר הוגן צריך לעמוד בחמישה קריטריונים:

  • קבוצת היגוי של פעילים המובילה את הפרויקט, שמבטיחה שהפרויקט ממשיך אחרי שמקבלים את המעמד של עיר סחר הוגן.
  • חנות אחת בכל שכונה שמחזיקה שני מוצרים של סחר הוגן המסומנים בתוויות הבינלאומית המופקת על-ידי ארגון הסחר ההוגן הבינלאומי (WFTO).
  • שהעירייה תעביר החלטה שתומכת בסחר הוגן ברמה הפומבית וברמה המעשית של החלפת מוצרים לכאלו המסומנים בתוויות בסחר הוגן.
  • שיהיו ארגונים, חברות ומוסדות של סחר הוגן שבעקבות פעילות שלהם מקבלים תוויות של סחר הוגן. לדוגמה: בית ספר שיעביר שיעור בשנה על סחר הוגן ויעשה אירוע פומבי אחד בשנה ואפילו פינת הקפה של המורים תיקנה בסחר הוגן. כנ"ל מקומות עבודה, ארגונים חברתיים כמו תנועות נוער, אוניברסיטאות ("קמפוס סחר הוגן"). פרוגל מספר כי השבוע הם מציעים את התוכנית לתיכון עירוני ה' בחיפה".
  • שיהיה סיקור תקשורתי במקומונים ואירועים קהילתיים בכל הקהילה והשכונות. "כדי להגיע ל-80% שלא הגענו בארגונים".

ולמה דווקא חיפה? פרוגל רואה בה כסמל. "חיפה היא עיר המסחר של ישראל וזה סמלי. זה חשוב להתחיל טרנד לאו דווקא מתל אביב. חיתוך האוכלוסייה בעיר הוא מגוון גם כן ומאפשר להצמיח את הרעיון בכל מקום".

היפוך היצע וביקוש

"שינוי קטן בבחירה יומיומית יכול לעשות הבדל גדול במציאות, אנחנו לא רוצים שאנשים ישנו את כל חייהם, מספיק שהם ישימו לב מה הם קונים", אומר פרוגל שסיפור השוקולד שלו מאיים ברקע. "אנחנו רוצים שאנשים ילכו לחברות, לבתי קפה ולחנויות וידרשו שיהיו יותר מוצרים בסחר הוגן ומתוך הביקוש יגדל ההיצע".

זה אבסורד שכל ארגוני הסביבה לא אומרים כלום בהקשר של סחר הוגן ומדברים רק אקלים. יש בזה אירוניה לטעמי. סחר הוגן הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה במשבר האקלים העולמי היום

כשאני מנסה להתחקות אחרי הרגלי הצריכה של פרוגל הוא מציג את הטלפון החכם שלו כדוגמה. "אני משתמש בטלפון חכם של פיירפון (Fair Phone) שזה טלפון חכם ששרשרת הייצור שלו גלויה. הקפיטליזם עובד גם מביקוש שמביא היצע. אם תהיה עצומה של 500 איש שרוצים פיירפון, אז יביאו את זה לארץ. הגברת הביקוש כרוכה בפעילות חינוכית והגברת הערך שיש למוצר מעבר לשימוש בו".

"היום בישראל אין הרבה אפשרות לחיות בסחר הוגן. אחת המטרות היא הגברת הביקוש כך שההיצע יאפשר לחיות חיים של סחר הוגן. כשאני מעביר הרצאה אני ממליץ על ייצור מקומי, יד שניה, ומותגי סחר הוגן. היום ביוקר המחייה אני לא אבקש מאנשים לקנות קפה סחר הוגן בפי שלושה מהמחיר הרגיל שלו אבל כן אפשר שמתוך סך כל המוצרים, חלק יוחלפו בכאלו שיודעים שהעובדים מאחוריהם לא מנוצלים ושלא מיוצרים על-ידי ילדים".

קפה ב"סחר הוגן" על מדפי חנות בלובליאנה שבסלובניה (peacepix / Shutterstock.com)

פרוגל מספר שבימים אלו הם עובדים על רשימת מוצרים לסחר הוגן בישראל. בהסתכלות אחורה על החרמת השוקולד הוא מבין שצריך פתרון מורכב יותר מאי-צריכה. "אני לא חושב שחרם זה הפתרון. סחר הוגן אומר שתהיה אלטרנטיבה. היום יש כל מיני תכני אתיות שמגדירים סחר הוגן. יש כל מיני מבחני אתיקה שמעבירים מוצרים כדי לראות אם הם טובים יותר ואיך". כשהמודעות העולמית לסביבה ולתנאי עבודה הולכת וגוברת, וישנם כלים חברתיים להתאגדות בנושא הזה, פרוגל רואה גם את האבסורד בכך. "זה אבסורד שכל ארגוני הסביבה לא אומרים כלום בהקשר של סחר הוגן ומדברים רק אקלים. יש בזה אירוניה לטעמי. סחר הוגן הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה במשבר האקלים העולמי היום".

לאחר ההקמה, פרוגל חושב שהמודל הכלכלי של הפרויקט צריך להיתמך גם על-ידי מוסדות המדינה השונים. "הפרויקט הוא ביטוי למטרות פיתוח בר קיימא של האו"ם עד שנת 2030 ביניהן התייחסות לסחר הוגן. הגיוני שתהיה לכך תמיכה ממשלתית. האיחוד האירופי מממן את המיזמים של סחר הוגן ב-15 מיליון אירו בשנה".

לסיום מזמין פרוגל את הציבור לקחת חלק בפרויקט. "מי שמאמינים שהעבדות והעוני הקיצוני בעולם יכולים להסתיים חייבים להיות פעילים ובעלי תקווה לעולם טוב יותר. זאת הדרך לסיים את העבדות בעולם ואת עבודת הילדים", הוא אומר בחזון. "אנחנו מקווים שהפרויקט שלנו בחיפה יעודד אנשים במקומות נוספים להפוך את הישובים שלהם ליישובי סחר הוגן".

מדבקה של "סחר הוגן" על בננות (Editorial credit: Thinglass / Shutterstock.com)

הוספת ערך נוסף למוצר

למוצרים היום יש מספר ערכים מובלטים שמהווים עברינו קריטריון לקנייה ואולי צריך לרענן את הערכים שלהם ולהוסיף קטגוריית היעדר ניצול. דוגמא לכך היא האוכל הבריא. כשקטגוריית הבריאות נכנסה בסערה לחיינו לפני כמה שנים והפכה את הבריאות לשיקול בקניית מוצר, הביקוש הוביל להיצע והיום האוכל מסביבנו מתייחס לצורת המחשבה הזאת וישנם יותר מוצרים המתהדרים בבריאות.

שלשום (ראשון) התקיים בתל אביב טקס לחלוקת פרסי "מוצר השנה-בחירת הצרכנים", שמעודד חדשנות בייצור ואיכות ויעילות מצד הצרכנים. מאות מבכירי המשק ומנהלי החברות הגדולות השתתפו בחלוקת הפרסים של התחרות העולמית שכוללת 36 מדינות בעולם, המתקיימת בישראל 14 שנה ומתבצעת על-ידי סקר צרכני מקיף של 3,500 אנשים. 63 מוצרי צריכה נבחרו וחלקם הגדול היה תוצרת כחול-לבן.

לצד העידוד החזק של תוצרת כחול לבן צריכות להישמע קריאות נוספות לבדיקת שרשרת הייצור ולגילויה על מנת שהצרכן יוכל להחליט האם המוצר מתאים לו או לא. לצד המוצרים הראויים להערכה, היו גם כאלה ששם המותג שלהם קשור בהפרת סדרי סחר הוגן בין אם בשל ניצול עובדים, פגיעה בחופש ההתארגנות או הטעיית הצרכן. במורכבות של עולם הצריכה עולה שוב כי יש ערך בייצור ישראל ובעידודו, ועל הפרמטרים של התחרות שהיו חדשנות (25%), אטרקטיביות (25%) ושביעות רצון משימוש בפועל (50%) יש להוסיף ייצור בסחר הוגן.

אולי מחיפה תיפתח הטובה.