חברי מושב אילניה הצביעו אמש (שלישי) נגד הסמכת ועד היישוב להיכנס למו"מ עם יזמים פרטיים בנוגע להקמת תחנת כוח בגז בשטחי המושב. ההצעה נדחתה ברוב של 48 מתנגדים מול 28 תומכים. בכך כלל יישובי הגליל התחתון הצביעו כנגד מיזמי אנרגיה מוּנעת בגז, בשל חשש מזיהום אוויר וקרעים חברתיים בתוך ובין היישובים. את המאבק נגד הקמת תחנות כח ריכזה קבוצת "מאבק 2020" שפעיליה נאבקים כנגד תכנון מופרט ובעד שימוש באנרגיה סולרית.
הקמת תחנות כוח בשטחי יישובים חקלאיים מאפשרת למקם אותה רחוק מבתי היישוב, אך קרוב לבתי יישוב אחר. ספציפית בגליל התחתון, ההצעות להקים תחנות כוח היו בקרבה לפארק תעשיות קדמת הגליל, שנמצא בסמיכות לכפר נופש ייחודי לילדים עם מחלות כרוניות וגם לשכונה ד' בעיר טבריה. ההצבעה באילניה הייתה ברמה העקרונית בלבד, אך בין התושבים הועברו טיוטת חוזה עם חברת שיכון ובינוי, ובה אומדנים לסכומים שיקבלו התושבים בזמן הסכם האופציה, וסכומים גבוהים יותר אם אכן תוקם התחנה, בהתאם לגובה ההספק שתייצר.
https://youtu.be/6rw–qiw96E
המנגנון המאפשר מיזמים כאלו נקבע במסגרת החלטת ממשלה 2592 מאפריל 2014, המתירה ליזמים להתקשר עם בעלי קרקעות בהסכם אופציה, שגופי התכנון יעניקו לו מעמד של פרויקט לאומי והוא יקודם בוועדה לתשתיות לאומיות. תחנה שאכן מקודמת במסלול כזה היא תחנת הכח ליד כפר סבא, ביוזמת חברת ריינדיר.
אורי השילוני, ממטה מאבק התושבים מסר לדבר ראשון כי "גיוס של מאות פעילים אכפתיים מנע קרע חברתי, ומנע מטייקונים להפוך שטחים חקלאיים ירוקים לתחנות כוח מזהמות".
חלק גדול מהיישובים החקלאים בישראל מחולקים פנימית לחברי אגודה חקלאית ולתושבים שאינם חברים בה, כשהקרקע המיועדת למיזמי אנרגיה נמצאת בבעלות האגודה החקלאית בלבד. במספר יישובים במועצה, עצם הדיון במיזם העכיר את היחסים ביישוב, כשגם הפצרות מהמועצה האזורית שלא לדון בהצעות כאלו, לא מנעו מוועדי יישובים לרצות לקדם הקמה של תחנות כוח.
מדוע מדינת ישראל מעדיפה תחנות כח בגז?
תחנת כוח בגז הן הפתרון המועדף על גופי התכנון, ומשרד האנרגיה, בשל מספר יתרונות: מדובר בטכנולוגיה מוכחת ואמינה, זיהום האוויר המופק בגינה נמוך בהרבה מהפקת אנרגיה מפחם וסולר, והיא לא מצריכה שימוש רב בקרקע. מדיניות זו גם יוצרת שוק עסקי למאגרי הגז שהתגלו לחופי ישראל.
לעומתה, שימוש באנרגיות מתחדשות נחשב לפחות אמין בשל מגבלת שעות השמש או הרוח בשנה, מצריך תפיסת שטחי קרקע גדולים או יקרים יותר – במקרה של שימוש בפאנלים סולריים על גגות קטנים. היעילות הכלכלית מושגת במכרזים לגבי שדות סולריים או גגות מסחריים גדולים, בהם עלות הפקת קילוואט חשמל הפכה לזולה מזו של הפקה מגז, ללא זיהום אוויר כלל.
למרות ההתקדמות המהירה ברחבי העולם בטכנולוגיות להפקת חשמל סולרי ולאגירת אנרגיה בסוללות גדולות, יעדי מדינת ישראל הן להתבסס ב-80% ממשק החשמל על אנרגיית גז. לפיכך, המדינה זקוקה לאתרים רבים להקמת תחנות כוח חדשות שנועדו להתמודד עם שלושה צרכים: הגידול בביקוש לחשמל בהיקף של 4%-2.5% אחוזים לשנה, הפסקת פעילותן של תחנות כוח ישנות, ותכניות לסגירת תחנות כוח פחמיות בעשור הקרוב.
למרות מאמצי רשות החשמל לקדם ניצול מתגבר של גגות קיימים להפקת חשמל, ללא צורך בהקצאת קרקע נוספת, היכולת להקים תחנת כוח חדשה, בה מופקים מאות מגהוואט חשמל בנקודה אחת נתפסת כ"דרך המלך" להתמודד עם צרכי משק האנרגיה בעשור הקרוב לפחות. גם ברשות החשמל מקווים כי השימוש באתרים של חברת החשמל, או בהרחבות אתרים של תחנות כוח פרטיות קיימות, יתאפשר להקים די תחנות כח, אך מעוניינים בכל זאת במסלול שלישי שנקרא "מלאי תכנוני", הוא המסלול המופרט שקורץ ליזמים להתקשר עם בעלי קרקעות גם בלי ההבטחה הפורמלית לכך שתחנת כוח תוקם שם בוודאות.
האם אפשר לסמוך גם על הציבור?
בשנה שעברה קיים משרד האנרגיה הליך כללי של שיתוף הציבור לגבי תכניותיו במגוון תחומים, אך נכון להיום התכניות המעשיות לבחירת המיקומים של הפקת האנרגיה בישראל לא מקודמות בהליכים משתפים, אלא בהליכים תכנוניים רגילים. רובם הם הליכים מהירים בוועדה לתשתיות לאומיות, בה זכות ההתנגדות פחותה משמעותית מהליכי תכנון מקומיים ומחוזיים. המשמעות היא שכל מאבקי התושבים כנגד התכנון הפרטי וההישגים שנצברו בהם הם למעשה הישגים נדיפים – כל יישוב שהחליט בהצבעה לדחות הצעה למיזם אנרגיה יכול לשנות את דעתו בכל רגע נתון.
במשרד האנרגיה יש המכנים את הנטייה של תושבים מקומיים להתנגד למיזמי פיתוח מסוגים שונים בתואר כנימבּי (לא בחצר האחורית שלי – Not In My Back Yard), כלומר כאנשים שרוצים להנות מרמת חיים טובה, אך לא מוכנים למקם את התשתיות הנדרשות בקרבת בתיהם, ולכן יש לדחות את טענותיהם כ"מקומיות" וסותרות אינטרס לאומי.
במקרה של תחנת הכוח ליד כפר סבא, גם נציגי הארגונים הירוקים בגופי התכנון רואים במיקום התחנה פתרון מוצלח, בניגוד גמור למטה מאבק התושבים באזור שטוען לסיכונים בלתי סבירים מבחינה ביטחונית, פגיעה במקורות מים וזיהום אוויר.
נכון להיום, במשרד האנרגיה עוד לא הרימו את הכפפה של הליך שיתוף ציבור שיש לו משמעות מחייבת, הדן בחלופות שונות לצורכי אספקת החשמל באזור מסוים, מהלך שהיה יכול לחסוך התנגדויות ומאבקים ציבוריים ומשפטיים בעתיד.
