הפערים כלכליים במשפחת המוצא ממשיכים לייצר פערים בהישגים הלימודיים של ילדי ונערי ישראל. דו"ח הלמ"ס הסוקר את ההוצאה הפרטית לחינוך בשנת 2017, המתפרסם היום (שני), מגלה עקביות מתמדת בפערים משמעותיים בהוצאות פרטיות לחינוך בין העשירונים. על פי הדו"ח, בשנת 2017 ההוצאה הממוצעת לתלמיד בחודש עבור שירותי חינוך של משק בית בחמישון ההכנסה העליון הסתכמה ב-1,119 ש"ח, לעומת 277 ש"ח בחמישון ההכנסה התחתון, כלומר בחמישון העליון הוציאו פי ארבע על שירותי חינוך מהחמישון התחתון. חמישון הינו חמישית מהאוכלוסייה, כלומר שני עשירונים.

"הדבר מקנה לתלמידים ממשקי בית בחמישונים הגבוהים אפשרות גדולה יותר להצליח בלימודים בבית הספר ובלימודים גבוהים, ויכול להסביר פערים גבוהים בהישגים הלימודיים של תלמידים בישראל" נכתב בדו"ח. "שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב תלמידים ביישובים המאופיינים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, נמוך באופן משמעותי מהשיעור ביישובים המאופיינים ברמה חברתית-כלכלית גבוהה".

היחס בין ההוצאה הפרטית להוצאה הלאומית בישראל היא מהגבוהות ב-OECD, כלומר הורים נאלצים להשקיע את כספם בחינוך ילדיהם הרבה יותר מאשר מקביליהם במדינות אחרות ב-OECD. הדו"ח בדק מספר נתונים לגבי ההוצאה הפרטית של תלמידים והוריהם, ומצא שהוצאה הפרטית במשקי הבית עמדה על 562 ש"ח בממוצע בחודש, כאשר 77% מהסכום הוצא באופן ישיר עבור התלמיד ו-23% מהסכום – כחלק מסך ההוצאה של משק הבית, עבור שירותי חינוך. ההוצאה הפרטית לתלמיד הממוצעת בחודש של משק בית בחמישון ההכנסה העליון הייתה גדולה פי ארבעה מזה של משק בית בחמישון ההכנסה התחתון – 1,119 ש"ח, ו-277 ש"ח, בהתאמה. מדובר בשיפור יחסי לעומת הסקר שנערך בשנת 2013 בו הנתונים הראו על פער של פי 4.5 בין העשירונים (819 ש"ח, ו-180 ש"ח).

מצב העוני החמור והפערים בין השכבות מקבלים ביטוי גם בתמונת המצב הבין מגזרית. כשליש מהתלמידים בישראל משתייכים למשקי הבית בחמישון התחתון. חלקם של התלמידים החרדים בחמישון התחתון היה גבוה מחלקם בסך כל התלמידים – 57.7% מהחמישון לעומת 15.6% מסך כל התלמידים. יותר ממחצית מהתלמידים בחינוך הממלכתי-דתי השתייכו למשקי בית מהחמישון השני ומהחמישון השלישי – 29.2% ו-26.1% בהתאמה. כ-88% מהתלמידים הערבים השתייכו למשקי בית משני החמישונים התחתונים.

פער גדול בין המגזרים משתקף בהוצאה הפרטית. ההוצאה הפרטית הממוצעת בחודש עבור תלמידים יהודים עמדה על 749 ש"ח בפיקוח הממלכתי, 625 ש"ח בפיקוח הממלכתי-דתי ורק כ-430 ש"ח בפיקוח החרדי. ההוצאה הפרטית בחינוך היהודי גדולה פי 2.5 מהחינוך הערבי כאשר ההוצאה הממוצעת עמדה על 296 ש"ח עבור כל תלמיד ערבי.

התפלגות ההוצאה מראה שהתשלומים הישירים עבור תלמיד מורכבים מתשלומי החובה הישירים לבית הספר המהווים כרבע (28.5%) מההוצאות. חצי מהתשלום (48.9%) מכוון לפעילות לאחר שעות בית הספר. עוד כרבע (23%) מהסכום יוצא כחלק מסך ההוצאה של משק הבית הכללי עבור שירותי חינוך. ההוצאה הממוצעת של העשירון החמישי העליון לחוגים ופעילויות חינוכיות שלא במסגרת בית הספר היא פי תשע מהתחתון (682 ש"ח ו-76 ש"ח בהתאמה). מזה שנים חלוקת ההוצאות בין העשירונים מראה שבקרב המשפחות המבוססות מדובר בהוצאות שעיקרן שיעורים פרטיים, חוגים ותל"ן (תשלומי לימוד נוספים) כשבקרב משפחות מוחלשות רוב התשלומים הפרטיים יוצאים על כיסוי תשלומי החובה.

גם בגזרת הציוד ההקפי הפער נוכח. משקי בית בחמישון התחתון מוציאים כמעט שליש (32.9%) מההוצאה החינוכית הפרטית שלהם על רכישה של ציוד היקפי כגון ספרים ומחברות, כלי כתיבה, מחשב וציוד נוסף, וזאת לעומת החמישון העליון שמוציא רק 18.8% מהוצאותו על ציוד היקפי. כלומר נער מהחמישון התחתון יעבוד על מחשב איטי יותר, או על שולחן שאינו מותאם לצרכיו.