כשמדברים על העלאת גיל הפרישה לנשים מביאים לרוב כדוגמה נשות קריירה שרוצות להמשיך בעבודתן גם אחרי גיל 62, ולא על הצד השני של המשוואה: נשים במקצועות שוחקים שיאלצו לעבוד שנים נוספות בתנאים קשים, וללא יכולת להתחיל עבודה חדשה. תזכיר החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים שפורסם ביום חמישי האחרון,  אינו מתייחס כלל לנושא זה, וזאת למרות שהופיע בגרסאות קודמות של החוק. הארגונים העוסקים בתחום מזהירים כי משמעות החוק היא אחת: הגדלת מספר הנשים העניות המבוגרות.

בניגוד להצעת חוק שיזם יו"ר ועדת הכספים משה גפני בכנסת הקודמת וזכתה לתמיכת כלל הסיעות בכנסת, וכן בניגוד להמלצות ועדה מיוחדת לנושא שמינה שר האוצר עצמו, בתזכיר החוק אין יחס מיוחד לנשים שנפלטו משוק העבודה לפני גיל הפרישה ובנשים במקצועות שוחקים כמו עובדות סיעוד, עובדות ניקיון, גננות ומטפלות. מדובר באוכלוסיות שכבר היום סובלות מקשיים רבים בסמוך לגיל הפרישה, ועם דחיית מועד היציאה לפנסיה – קשיים אלה צפויים להתעצם.

כבר היום מצב התעסוקה של נשים בסמוך לגיל הפרישה בעייתי מאוד. נשים רבות נפלטות או לא נמצאות בשוק העבודה לפני הגעתן לגיל פרישה – כבר בגילאים 45-54, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה עומד על כ-78% והוא נמוך משמעותית מזה של גברים באותה קבוצת גיל כ-89%. בגילאים 59-62, 40% מהנשים אינן עובדות. במצב הזה, העלאת גיל הפרישה דנה נשים רבות להיות במצב כלכלי קשה, ללא כל מקורות הכנסה – לא מעבודה, לא מפנסיה, ולא מקצבת זקנה – למשך שנים רבות.

למרות שיעלה על שולחן הכנסת רק בממשלה הבאה, ארגוני הנשים כבר התחילו להביע התנגדותן לחוק. יו"ר נעמת, חגית פאר אמרה "תזכיר חוק גיל פרישה המוצע הוא דרקוני, ולא ניסיון אמתי לפתור באופן אחראי ומידתי את הסוגיה. למשל, התזכיר מציע לקבוע מנגנון אוטומטי להעלאת גיל הפרישה לנשים לפי תוחלת חיים. לא יעלה על הדעת שיהיה מנגנון אוטומטי שרירותי להעלאת גיל הפרישה בכלל, ובטח לא לנשים בלבד. אין בתזכיר שום התייחסות לנושא עובדות במקצועות שוחקים, אין בו שום הצעות לפתרון לעידוד וסיוע לתעסוקת נשים מבוגרות. על פניו זה נראה כמו עוד מחטף בסגנון נערי האוצר, שרק יגדיל את מספר הנשים העניות".

חגית פאר, יו"ר נעמ"ת. צילום באדיבות המצולמת

יו"ר קרן מעגלים יפה ויגודסקי, קרן העוסקת בהכשרה עובדים במקצועות שוחקים להסבת מקצוע והוקמה בעקבות העלאת גיל הפרישה ב-2004, מסבירה את הבעייתיות בקריטריונים הקיימים: "התנאים לקבלת הכשרה היא בני 50 ומעלה, עד שנתיים לפני גיל פרישה. ישנם 12 קריטריונים וצריך לענות על מינימום שניים מתוכם, כולם פיזיים – סחיבת משאות כבדים, עמידה ממושכת, תנאי אקלים קשים, עבודה עם חומרים מסוכנים ועוד. העובדים צריכים לצבור שבע שנות ותק בעבודה שוחקת והקרן אמורה לתת להם הכשרה או לשדרג או הסבה מקצועית. כל זאת על מנת להשאיר את העובדים במעגל העבודה".

(קרדיט: ריאן פרויס)

ויגודסקי מתייחסת לקריטריונים לקבלת הכשרה ועל הצורך לעדכן אותם, "היום אנחנו ערב הרצון להעלות את גיל הפרישה ל-65. צריך לחשוב איך עושים את זה מבלי לפגוע בנשים שבשבילן זה קטסטרופה. כיום הקריטריונים לא מלאים. פעם קבעו שרק תנאים פיזיים קשים, היום כל המחקרים מראים שהשחיקה קיימת גם בתנאים מנטליים. לדוגמה עובדת סוציאלית ומורה – לא עונות על הקריטריון הפיזי, אבל השחיקה במקצועות האלה קיימת. הנושא של העלאת גיל הפרישה חייב השקעה  כספית של המדינה. עובדים במקצועות השוחקים חייבים מהמדינה, מהמעסיקים ומהאיגודים (כך זה קורה בעולם) לקבל הכשרות או הסבה, כדי להישאר במעגל העבודה".

לדבריה, "ההכשרות צריכות להתחיל לנשים בגיל 40 ולא כפי שזה עכשיו בגיל 50, אתם רוצים שאנשים ישארו במעגל המדינה, תתנו להם את הכלים. בנוסף לא לעשות הכללה על כל העובדים, צריך לעשות דיפרנציאציה, אם אישה במקצוע חופשי רוצה להמשיך לעבוד, שתמשיך. אבל חדרנית במלון, עובדת קו יצור לא יכולה".

משדולת הנשים נמסר: "תזכיר החוק של משרד האוצר הוא הכרזת מלחמה על הנשים המוחלשות ביותר בחברה ועל הארגונים וחברי וחברות הכנסת שפועלים כדי להגן עליהן. מתווה האוצר מהווה נסיגה משמעותית מההבנות שהושגו במסגרת דיוני הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה – שם הוסכם על העלאה הדרגתית יותר, לגיל 64 ולא לגיל 65, ולא הוסכם על הצמדה אוטומטית של גיל הפרישה לתוחלת החיים. חמור אף יותר הוא שתקציר החוק אינו כולל אף לא צעד אחד להגנה על הנשים שצפויות להיפגע מדחיית גיל הזכאות לקצבת זקנה – נשים שנפלטו מוקדם משוק העבודה ולא הצליחו להשתלב בו מחדש, עובדות במקצועות שוחקים ונשים שמשתכרות שכר נמוך במיוחד. אנשי משרד האוצר מתנערים מאחריותם כלפי הציבור, ורואים לנגד עיניהם רק את החיסכון הצפוי בקופת הביטוח הלאומי. לא נסכים שהחיסכון הזה יגיע על גבן של נשים מוחלשות. מתווה האוצר לא יעבור".

תזכיר החוק פורסם סביב ההחלטה לדחות את הקיצוץ בקרנות הפנסייה הוותיקות, שתי החלטות שנקשרו בעקבות סעיף שהכניס נתניהו להחלטה על הפנסיות, למרות שהקשר הישיר ביניהן מוטל בספק. לקראת הדיון שהתקיים בועדת הכספים הזמנית לפני מספר שבועות פרסה נעמת ניר עמדה שבו נטען כי, "ההחלטה מציבה שתי אוכלוסיות מוחלשות זו מול זו ומביאה לפגיעה בסולידריות ביניהן. ההחלטה מנסה "לקנוס" קבוצה אחת על אי-הפגיעה הכלכלית בקבוצה האחרת, כאילו האינטרסים של שתי הקבוצות מנוגדים ומתנגשים זה בזה. לטעמנו, החלטת משרד האוצר לקצץ בזכויות העמיתים היא לא יותר מאשר ניסיון "לאלץ את הכנסת בדלת האחורית" להעלות את גיל הפרישה לנשים – מדיניות שיושמה בחלקה, אך לא הושלמה, בשל ההתנגדות אליה, שנבעה מהחשש לפגיעה חמורה בנשים המבוגרות בישראל, ללא תכנית מובנית, שהמדינה מסרבת להתחייב אליה ולשאת בעלויותיה – זאת על חשבון זכויות שצברו גמלאים רבים בשנות עבודתם".​