בניגוד לדימוי השליו שלהן, הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל בישראל מעוררות מחלוקות קשה. החלטת הממשלה שפתחה את השוק ליזמים פרטיים ללא כל רגולציה יוצרת מצבים בעייתיים, בהם נדרשים היישובים לקבל החלטות מול יזמים, כשלא תמיד הידע הנדרש עומד לרשותם. בשני יישובים שכבר נמצאים בשלבים מתקדמים של תהליך הקמת הטורבינות – קיבוץ גבע במועצה האזורית גלבוע ומושב שדמות דבורה בגליל התחתון – מתכנסות בימים אלה אסיפות סוערות שייתכן שיעצרו את התהליך.

בין היישובים מסתובבת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, וטוענת כי ההשפעות של טורבינות הרוח גדולות בהרבה ממה שמקובל לחשוב, וישראל כלל אינה מתאימה להן לשימוש בהן. "הרוח בישראל איננה כה חזקה, והצפיפות פה גדולה מאירופה. גם הנושא של פגיעה בציפורים ובעופות בטורבינות לא מבוטל", הסבירה אולנובסקי בשיחה עם 'דבר'. לדבריה, מספר הציפורים שנפגעו מהטורבינות שכבר קמו גבוה בהרבה מהצפוי. "המקומות שיש בהם די רוח, קרובים לגבול עם סוריה, והיכן שיש רוח, יש גם המוני ציפורים נודדות. בעולם מקימים טורבינות במרחק זו מזו, בישראל הן מוקמות בצפיפות וגורמות למפגע נופי ואקוסטי נוראי וזה גם פוגע ביעילות שלהן. אין לנו מספיק שטחים לכך".

אולנובסקי מדגישה שהיא תומכת נלהבת בהפקת אנרגיה שאינה מזהמת את האוויר, אך להבנתה במקרה של הפקת אנרגיה מהרוח בישראל, הנזק עולה על התועלת. "מאוד חשוב לי לומר שאני בעד אנרגיות מתחדשות, אבל ישראל עוד רחוקה מלנצל את פוטנציאל השימוש בגגות להפקת אנרגיה סולרית, למשל. אני עובדת רק עם תושבים ועם אקדמיה, ולא עם גופים מסחריים. אני שואפת להציג רק את האינטרס של הציבור ולא שום אינטרס מסחרי".

לאולנובסקי ביקורת חריפה גם על האופן בו בחרה הממשלה להקים טורבינות רוח – באמצעות השוק הפרטי וללא תכנון מרכזי. "החלטת הממשלה מ-2014 שמקצה מכסה לאנרגיית רוח, שלחה את היזמים למצוא מיקומים בקרקעות שמוחכרות ליישובים. במקום שהמדינה תחפש אתרים עם רוח, אבל אם כבר רוצים אנרגיה מרוח – המדינה הייתה צריכה לבחור את המיקומים ולהתעלם מהבעלות על הקרקע, שהיזמים לא יכולים לקבל מרשות מקרקעי ישראל קרקע. לכן, בהכרח כל אתר כזה יהיה קרוב יחסית ליישוב".

ד"ר חגית אולנובסקי (קרדיט: האגודה לאקולוגיה ומדעי הסביבה)

 

הרגולציה על טחנות רוח – מקילה וחסרה

לפי אולנובסקי, למרות שעל שולחנן של ועדות התכנון בישראל מונחים כיום עשרות פרויקטים של טורבינות רוח, אין כיום תקנות רלוונטיות לטורבינות גדולות. "העבודה נעשתה ב-2016 ואז לא היו כמעט טורבינות של 200 מטר בעולם. היה חסר מידע. לכן זו ההנחיה שהוציאו. היום ב-2019, אין רגולציה, אין הנחיות, אין המלצות. תחשוב על הקוטר והשטח – זו עוצמה אחרת".

מה המשמעות של היעדר התקנות?

"כשהיזם אומר 'בדקתי והכל יהיה בסדר', הוא מתעלם מכך שההנחיות מתייחסות לרב לטורבינות קטנות. בות"ל אין נציגים למשרדים אבל במחוזיות יש להם. אני חושבת שההנחיות לא מספיק ברורות בנושא".

הלכידות החברתית מאוימת

נושא הפרטת התכנון במיזמי האנרגיה מעודד על ידי המדינה בשנים האחרונות. הנזקים שלו ידועים מראש – ביישובים כפריים בישראל האדמות מוחכרות לאגודה החקלאית ואין לתושבי ההרחבות זכויות בה. לכן, כאשר יישוב חותם על הסכם עם יזם, רק חברי האגודה יזכו בכסף, אך הנזקים לסביבה יהיו מנת חלקם של כולם. תופעות חמורות נוספות הן העובדה שיישוב יכול למקם את המיזם בקצה השטח שלו, שקרוב יותר לשטחים של יישובים או ערים אחרות, ולא לבתי היישוב של עצמו. "היזמים קודם כל מחתימים את מי שבעל הקרקע ובכך הם פוגעים בלכידות החברתית של קיבוצניקים ומושבניקים וזה נזק גדול", אומרת אולנובסקי.

גם התושבים עצמם ביישובים הכפריים מתלוננים לעתים שהנהלת היישוב חתמה על הסכמים מבלי להסביר לתושבים את מלוא הפרטים שבידם, ומבלי היזמים העבירו את כלל המידע שיש בידיהם אפילו לחברי הוועד. כך ייתכן מצב, שבו אנשי עסקים מצליחים להחתים גורמים ביישובים חקלאים, על הסכמים בהם מוצעת להם תמורה כספית שלא בהכרח רצויה לתושבי המושב תמורת הוויתור החלקי על זכויותיהם בקרקע לעשרות שנים.

בהסתכלות חברתית רחבה יותר, לא ברור מדוע יישובים חקלאים זכאים ליהנות מתשלומים בגין מיזמי אנרגיה, כאשר המדינה העניקה להם את האדמות לשימושים חקלאיים. הפשרת קרקעות חקלאיות לצרכי מגורים הייתה כבר נושא להליכים משפטיים מרובים, אך אין מניעה עקרונית להעלות את טיעון הצדק החלוקתי גם לגבי מיזמי אנרגיה, ואפילו כאשר המדינה סבורה שיש אינטרס ציבורי רחב וברור להקמתם.

לאחרונה הרצתה אולנובסקי בפני תושבים מקיבוץ גבע, והסבירה על הנזקים הפוטנציאלים שיכולות להגירם מטורבינות בתחומי הרעש, הריצוד, תת-הרעש, פגיעה בעופות וכן פגיעה בעטלפים, המשמשים כמדבירים טבעיים בחלקאות. לפי המצגת, התקינה הקיימת בישראל איננה מקיפה, ומתמקדת בעיקר ברעש ובריצוד, ולא בשלל ההשלכות הסביבתיות של טורבינות רוח

אסיפות בגבע ובשדמות דבורה עשויות להקשות על היזמים

בקיבוץ גבע תתקיים הערב (שני) אסיפת חברים לאשר הסכם משנת 2015 שנחתם עם הנהלת הקיבוץ, לגבי מיזם טורבינות רוח בשיתוף עם חברת בלוסקאי. התכנית לטורבינות כבר הופקדה והיזמים עבדו "לפי הספר", עם קיום תצפיות לגבי כמות הציפורים הנודדות, הליך תכנוני בוועדה המחוזית, אשר נמצא כרגע בשלב שאחרי הגשת ההתנגדויות ומינוי חוקר התנגדויות. תושבים המתנגדים לתכנית זכו כעת לתנופה, כאשר הסתבר שרשות מקרקעי ישראל איננה מאשרת הסכמים למיזמים מסוג זה מבלי שאושרו באסיפה של חברי האגודה השיתופית החקלאית, והתקבלו בהצבעה. כלומר, ההסכמים נחתמו מבלי שהנהלת היישוב הייתה מוסמכת להתחייב בפני היזם.

תושבים בשדמות דבורה סבורים כי ההסכם שנחתם בשנת 2012 הוא הסכם אופציה בלבד, כאשר היזמים מחברת רימון, טוענים בתוקף כי מדובר בהסכם סופי, ומצהירים בגלוי כי אם ביום ד' הקרוב האסיפה תצביע בעד ביטול ההסכם, המושב יהיה חשוף לתביעות גם בגין הנזק שנגרם וגם בגין אבדן רווחים עתידיים.

בשונה מחברת רימון, חברת בלוסקאי לא הכריזה על כוונה לנקוט בצעדים משפטיים, אך לטובתם עומדת העובדה כי מדובר כבר בתכנית שכבר הופקדה. עם זאת, כפי הנראה, ללא אישור האסיפה הערב, לא יוכלו לקבל אישור מרשות מקרקעי ישראל להקים את הטורבינות.

מתוך אסיפת הסברה בשדמות דבורה, 28 ליולי 2019:

על התנגדות התושבים למיזמי הטורבינות מסר ל"דבר" איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל: " הציבור בישראל מנותק מתחום האנרגיה הירוקה. זה לא בסדר היום הציבורי כאן ויש בורות מוחלטת בכל מה שקשור למשבר האקלים ונזקי שריפת הדלקים. הגישה היא אנוכית והנוף בגליל תמיד חשוב יותר מעתיד הילדים שגרים ליד תחנות הכח המזהמות. הגישה הזו תשתנה בעתיד והילדים של שדמות דבורה יקימו את הטורבינות, או שהמנהל ילאים את השטח הנדיר הזה, בו נושבת רוח כלכלית לצד תשתית החשמל, ויקים בו חוות טורבינות".

מתוך אסיפת הסברה בשדמות דבורה, 28 ליולי 2019:

חברת 'רוח גבע': "החברה תמשיך להעמיד לרשות הישוב כל מידע רלוונטי"

מחברת רוח גבע בע"מ (בלוסקאי) נמסר בתגובה: "החברה פועלת מזה מספר שנים בהתאם להסכם בין הצדדים ומשקיעה מאמצים ומשאבים רבים לקידום הפרויקט עד לשלב המתקדם בו הוא מצוי היום. החברה פיתחה את הפרויקט בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים לפרויקטים מסוג זה והקפידה לאורך כל הדרך לשתף את הגורמים הרלבנטיים ביישוב בהליכי הפיתוח. החברה תמשיך להעמיד לרשות הישוב כל מידע רלוונטי שיבטיח שיתוף פעולה והכרה בתועלות של הפרויקט ברמה המקומית והלאומית".​