בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ביום רביעי האחרון את התביעה שהגישה חברת החשמל לישראל נגד חברת החשמל המזרח ירושלמית (חמ"י), בהחלטת השופט המחוזי משה בר-עם. בית המשפט פסק סכום של כ-180 מיליון ש"ח, בגין חובות חשמל שנצברו עד חודש אוקטובר 2013, לאחר שדחה את כל טענות חמ"י, לפיהן החוב כבר שולם. זאת, כהשלמה לתשלומים בסך של כ-350 מיליון שקלים שכבר שולמו ע"י חמ"י לפירעון החוב נשוא התביעה.

"חברת החשמל נחושה לגבות את חובות הפלסטינאים ולצורך כך היא מפעילה את כל האמצעים העומדים לרשותה, לרבות הליכים משפטיים וצמצום האספקה הסדירה", אמר יפתח רון-טל, יו"ר חברת החשמל.

שכונת ראס-אל-עמוד במזרח ירושלים (צילום ארכיון: הדס פרוש / פלאש 90).

 

בשנה שעברה נחתם הסכם להחזר חובות עבר בגין חשמל של חלוקת חשמל לרשות הפלסטינית, ל-15 שנה, בהיקף של קרוב למיליארד שקל. ההסכם התבסס על הסכם עקרונות עליו חתם שר האוצר משה כחלון בשנת 2016, שנועד לטפל בחוב מצטבר של 2 מיליארד שקלים, שאינו החוב נשוא התביעה הנוכחית. מדינת ישראל גובה כספי המיסים, בהתאם להסכמי אוסלו, אך נוהגת בשנים האחרונות להקפיא את העברתם מסיבות שונות, בינהן העובדה שהרשות הפלסטינית תומכת כלכלית במשפחות של מבצעי פיגועים ובאסירים הבטחוניים עצמם. כך, הנסיבות הפוליטיות גורמות לכך שיחסה של חברת החשמל לאספקת חשמל ללא תשלום לפלסטינים הינו רך יותר מיחסה ללקוחות ישראלים שלא משלמים את החשבון.

איך יראו את הכסף?

מחברת החשמל נמסר כי "מדובר בפסק דין חשוב, הדוחה את ניסיונותיה המתמשכים של חמ"י להתחמק מתשלום חובותיה לחברת החשמל לישראל, ובכוונת חברת החשמל להמשיך לפעול לגביית מלוא חובותיה של חמ"י, אשר למרבה הצער צברה חובות נוספים משמעותיים ביותר לאחר שהוגשה התביעה".

גם אם תפנה חברת החשמל לצעדי עיקולים, לא בטוח שיהיה לה מה לעקל. הצעד הנוסף האפשרי הוא צמצום אספקת החשמל. צעד שכזה, שיכול להפחית את קצב צבירת החובות, הוא במקביל גם מה שפוגע בפעילות הכלכלית, ומקשה עוד יותר על הפלסטינים לקיים כלכלה שמסוגלת לרכוש חשמל במחיר ישראלי. לחילופין, ממשלת ישראל יכולה להחליט שהיא מחלטת עוד מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית כדי לשלם את החוב. אף שמדובר באפשרות שאינה חסרת תקדים, כנגד צעד זה ישנם שיקולים של שמירה על הסטטוס קוו הפוליטי. כלומר, ככל שישראל תפעל באופן הזה יותר ויותר, היא תתקשה להצדיק את קיומה של הרשות הפלסטינית, כך שהאחריות לניהול החיים האזרחיים ביהודה ושומרון תעבור בפועל לאחריות ישראלית ישירה, ולא רק אחריות עקיפה, כפי שהיא כיום. זה התפקיד אשר הרשות הפלסטינית לוקחת על עצמה באופן רשמי, ובכך משרתת את ישראל בזירה הבינלאומית, בלי קשר לשאלה באיזו מידה הרשות באמת מצליחה לקחת אחריות.

עוני אנרגטי, ולא רק

הפתרון הנקודתי של בית המשפט לא יועיל לטווח הארוך – הפערים הכלכליים בין המשק הפלסטיני לבין המשק הישראלי הם כלל הנראה הפערים הכי גדולים בעולם, בין כלכלות שצמודות זו לזו באופן גיאוגרפי. הפערים ניכרים גם בתחום אספקת החשמל – הלקוחות הפלסטינים משלמים על חשמל את המחיר הישראלי, שהוא בינוני-נמוך בהשוואה בינלאומית, אבל גבוה ביחס להכנסה של הפלסטינים.

ההכנסה הממוצעת הפלסטינית, שאינה הולמת את מחירי החשמל הישראלים, מקשה על הגביה מהתושבים, וגורמת לחובות באופן סדרתי לחברת החשמל הישראלית. מנגד, מדינת ישראל, בלחץ גורמים בינלאומיים וכן בהוראת בג"ץ, מחויבת בשורה של אישורים ממשלתיים טרם ניתוק, ולכן לא מאפשרת לחברת החשמל להפסיק לספק חשמל לפלסטינים, גם כאשר אינה מקבלת תשלום. המצב ברצועת עזה תחת שלטון חמאס, חמור אף יותר, שם חלק ניכר מהאוכלוסיה מקבל חשמל רק שעות ספורות בכל יממה, ואספקת החשמל תלויה בקווי חשמל מישראל ובאספקת דלק לתחנת כח קטנה ומיושנת ברצועה עצמה – שני מקורות אותם בוחרת ישראל להגביל.

החיים בעולם מודרני ללא גישה רציפה לחשמל, המכונים 'עוני אנרגטי', פוגעים לא רק באוכלוסיות בכלכלות עניות, אלא גם באוכלוסיות שוליים בלב ליבן של הכלכלות המפותחות.

משבר העוני האנרגטי בעולם במספרים (גרפיקה: אידאה).

החובה לספק חשמל בהיקף מסויים, גם כשללקוחות אין יכולת לשלם, יוצרת מלכוד בעבור חברת החשמל, אשר סובלת בעצמה מהיקף חובות משמעותי של 49 מיליארד ש"ח, על פי דיווח לבורסה מיום חמישי האחרון.

מעגל החובות

כל עוד חברת החשמל מחוייבת לספק חשמל לפלסטינים, הסיכוי היחידי שלה לסיים את מעגל החובות הסדרתיים בטווח הארוך, הוא מדיניות רחבה של פיתוח כלכלי שממוקד בשיפור מצב העניים, כך שמחלקי החשמל הפלסטינים יוכלו לגבות כספים מהציבור, ולהעביר את התשלום לחברת החשמל הישראלית.

חלופה עקרונית נוספת, שלא עומדת על הפרק כעת, היא פיתוח משק חשמל פלסטיני עצמאי, שלא רוכש חשמל מישראל. במקביל, יש פלסטינים שמצליחים להתקין מערכת חשמל סולרית, שמספקת חשמל בהיקף מוגבל באופן עצמאי, ללא חשבונות וללא צבירת חובות. גם ברצועת עזה קיימות יוזמות לצמצם את המחסור בחשמל דרך פאנלים סולריים. מי שלא יכול לממן חשבון חשמל שוטף, יתקשה מאוד לרכוש מערכת סולרית, אשר מחזירה את ההשקעה רק לאחר כ7-8 שנים של חיסכון בחשבון החשמל, בתחזוקה נכונה. לכן, רכישת מערכות כאלו מבוססת בעיקר על תרומות מהעולם. אמנם פתרונות אלו קיימים בשוליים, אך מרבית צריכת החשמל של הפלסטינים תמשיך להיות תלויה בייצור חשמל מישראל, ולכן גם בסיכון גבוה לצבירת חובות סדרתית.​