20 אנשי אקדמיה, מרצים ומרצות מתחום יחסי העבודה ודיני העבודה, חתמו על גילוי דעת הקורא לכלל המוסדרות להשכלה גבוהה בישראל לקלוט את עובדי הניקיון והשמירה להעסקה ישירה. "עמדתנו החד משמעית הנה, שכאשר מדובר באנשים שעובדים פיזית באוניברסיטה/מכללה תקופה ממושכת, וזו עבודתם היחידה, אין כל הצדקה לשימוש בחברות קבלן כדי להעסיק אותם. עובדים אלה צריכים להיחשב עובדי האוניברסיטה/מכללה וליהנות מהזכויות הנובעות מכך" כתבו.

"אנו קוראים לכלל המוסדות להשכלה גבוהה לתקן עוול היסטורי ולהעביר את עובדי ועובדות הניקיון והשמירה שלהם להעסקה ישירה. זאת, לאור מומחיותנו בתחום של דיני העבודה והיכרות מעמיקה עם מחקרים שנעשו לגבי עובדי קבלן בישראל ובעולם, המצביעים על החסרונות הרבים שיש בצורת העסקה זו – העולים על היתרונות שבה".

"להעסקה עקיפה יש מספר השלכות קשות" הוסיפו. "ראשית, היא מדירה את קבוצת העובדים החלשה ביותר (גם במובנים של מוצא, לאום, מגדר), וממצבת אותם כמעמד נמוך יותר, שאינו חלק מהקהילה. זאת, על אף העובדה שמעשית מדובר בעובדים שנמצאים במוסד האקדמי לא פחות שעות וימים מהעובדים האחרים, מנקים עבור קהילת האוניברסיטה/מכללה ומשרתים אותה. שנית, בגלל שיטת ההעסקה העקיפה נמנעת מעובדי הניקיון והשמירה האפשרות המעשית להתאגד כדי להגן על זכויותיהם ולהשיג באמצעות ההתאגדות שיפור של תנאי העסקתם. שלישית, הניסיון המצטבר מלמד כי העסקה עקיפה מהווה כר פורה להפרה שיטתית של דיני העבודה, כלומר, הלכה למעשה לעתים קרובות עובדי הניקיון והשמירה גם לא מקבלים את הזכויות המינימליות המגיעות לפי חוק לכל עובד".

מחאה באוניברסיטה העברית בדרישה להעסקה ישירה של עובדי הניקיון באוניברסיטה (The World in HDR / Shutterstock.com | יח"צ)

בשנים האחרונות מפעילים תאי סטודנטים ופעילים חברתיים מהקואליציה הארצית להעסקה ישירה, קמפיין כלל ארצי וקמפיינים מקומיים בקמפוסים השונים, בקריאה לקליטת עובדי הקבלן באוניברסיטאות להעסקה ישירה. בשנה שעברה הפכה אוניברסיטת חיפה לאוניברסיטה הראשונה המרימה את הכפפה, וקלטה את עובדות הניקיון בה להעסקה ישירה. בכך הצטרפה גם למכללות תל חי, ואורנים, והאקדמאית אונו שקלטו את עובדי הניקיון, ולמכון ויצמן שבו מסורת ארוכת שנים של העסקה ישירה.

העסקה קבלנית אינה אסורה על פי חוק, הסבירו המרצים במכתבם, זאת על אף השלכותיה החמורות על העובדים. "אנו מאמינים כי מוסדות אקדמיים צריכים לשמש מגדלור ערכי, ולהוביל גם בתחום של העסקה הוגנת ויחס ראוי לעובדים. אנו קוראים למוסדות להשכלה גבוהה שטרם עשו כן להצטרף למהלך זה – כפי שמתבקש גם מהצהרות שמושמעות מעת לעת בנוגע למחויבות מוסדות אלה לחברה ולקהילה סביבם".

"אנו מודעים לחששות בקרב המנהלים שנוגעים למאפיינים ייחודיים של עובדי ניקיון ושמירה, כמו למשל (ובעיקר) שחיקה פיזית אצל עובדי ניקיון או החשש להעדר מוטיבציה של העובדים לו יועסקו בהעסקה ישירה. טיעונים מסוג זה חושפים את חוסר הצדק וההגינות בהעסקה עקיפה: שימוש בצורת העסקה שמטרתה להסיר מהמשתמש בעבודה שנהנה ממנה את האחריות להשלכות של אותה עבודה על בריאות העובד; החלפת קבלנים מעת לעת; גיוס עובדים שניתן להחליפם כל העת – כל אלה מניחים הנחות ניהוליות שמקבעות את עובדות ועובדי הניקיון בתחתית". גם טיעונים לוגיסטיים, כמו המומחיות הניהולית של חברות הניקיון, אינם מצדיקים לדבריהם את הסרת אחריות המשתמשים והנהנים מעבודת הניקיון.

עוד הסבירו המומחים כי העסקת המנקות והמאבטחים בהעסקה ישירה, איננו מחייב ליצור זהות מלאה בתנאי העסקתם והעסקת יתר עובדי המוסדות האקדמיים. לדבריהם, ההסכמים הקיבוציים מאפשרים מידה רבה של דיפרנציאציה בין עובדים, בהתאם לדרגות, ותק, דרכי תגמול ומערכי תמריצים שונים. "משא ומתן קיבוצי גם יכול לשרטט פתרונות לקשיים של עומס פיזי ואף להבטיח לעובדות ועובדי הניקיון את מידת הביטחון שתאפשר להם גם לרכוש השכלה ומיומנויות מקצועיות חלופיות, כמתבקש בשוק העבודה העתידי. מעבר להעסקה ישירה ידרוש משא ומתן מול הארגון היציג של העובדים, וההסכם שיגובש יביא לידי ביטוי, מן הסתם, את צרכי העובדים ואת הצרכים והחששות של ההנהלות". את האפשרות של העסקת העובדים בהעסקה עקיפה באמצעות 'חברות-בת', פסלו המרצים וטענו כי הניסיון בארץ ובעולם מלמד כי  "שימוש במגוון רב של גופים להעסקה עקיפה, במגוון מקצועות, מלמד כי הבעיות שמפורטות חוזרות על עצמן. כלומר, כל פתרון שלא יתקן את המבנה הבסיסי ויעביר את העובדים להעסקה ישירה לא יוכל להביא לשינוי משמעותי".

על המכתב חתומים בין היתר פרופ' גיא מונדלק מאוניברסיטת תל אביב, פרופ' גיא דוידוב מהאוניברסיטה העברית, פרופ' יובל פלדמן מאוניברסיטת בר-אילן, פרופ' שרון רבין-מרגליות מהמרכז הבינתחומי הרצליה, פרופ' מוטי מירוני מאוניברסיטת חיפה,  פרופ׳ שלומית יניסקי-רביד מהקריה האקדמית אונו פרופ׳ יוסי דהאן מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, פרופ׳ פרנסס רדאי והמכללה למנהל והאוניברסיטה העברית ושורה של מרצים נוספים ממכללת נתניה, מכללת ספיר ומכללת צפת.